בשג"ץ 7186-22 בשג"ץ 7186-22

1.בבקשה שלפניי עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין שניתן בבג"ץ 6249/22 מיום 20.9.2022 (להלן: פסק הדין). במסגרת פסק הדין נדחתה על הסף עתירתו של המבקש, ונקבע, בין היתר, כי הגשת עתירה אינה הדרך הדיונית המתאימה להשיג על פסק דין של בית משפט השלום שניתן על-ידי המשיב 3, כי אין להידרש לטענות העותר לגבי החלטת המשיב 2, וכי יתר הטענות שהעלה המבקש בעתירתו כוללניות ולא התבקש בגינן סעד קונקרטי.

2.בבקשה טוען העותר, המייצג את עצמו, כי נודע לו על פסק הדין רק ביום 28.9.2022, וכי הוא הגיש את הבקשה לקיום דיון נוסף באמצעות פקס, אך נמסר לו כי עליו לשלם את האגרה על-מנת שהבקשה תיקלט למרשם. כן נטען כי בפסק הדין נפלו טעויות מהותיות. המשיבים 2 ו-3 מתנגדים לבקשה.

3.לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

4.בפתח הדברים אציין כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, ואף אין בה כל פירוט בדבר המועד שבו ניסה המבקש להגיש את הבקשה לקיום דיון נוסף בפקס. יתרה מכך, המבקש טוען כי נודע לו על פסק הדין רק ביום 28.9.2022, ואולם, מבלי להתייחס למשמעות טענה זו, הרי שהבקשה דנן הוגשה רק ביום 30.10.2022, היינו בחלוף למעלה מחודש מיום שנודע למבקש על מתן פסק הדין לטענתו, ומבלי שניתן לאיחור הממושך (אף בהתחשב בטענת המבקש האמורה) כל הסבר. משכך, ובשים לב לגישתו הקפדנית והמצמצמת של בית משפט זה באשר לבקשות להארכת מועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף, לא מצאתי כי הבקשה מצביעה על "טעם מיוחד" המצדיק את קבלתה (ראו למשל: בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני, פיסקה 7 (13.9.2009); בש"א 536/18 פלוני נ' פלונית, פיסקה 7 (31.1.2018); בש"מ 7312/19 זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, פיסקה 4 (13.11.2019)).

5.בנוסף, עתירתו של המבקש נדחתה על הסף לנוכח עילות הסף שפורטו לעיל. במצב דברים זה, נראה כי אף סיכויי ההליך אינם תומכים בקבלת הבקשה, וזאת בשים לב לאמות המידה הקבועות בדין לקיום דיון נוסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב 2 בסך של 500 ש"ח ובהוצאות המשיב 3 בסך של 500 ש"ח.