בש"מ 10110/08 אילת שקד חצרוני נ. עיריית רחובות

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (כב' השופטת ר' רונן) בבקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית. התביעה עניינה אגרה שגובה המשיבה בגין גרירת מכוניות בשטח העיר רחובות. בית המשפט קבע כי הפרשנות התכליתית של ההוראה בחוק העזר בעניין מנגנון התאמה של שיעורי אגרת הגרירה היא כי יש להתאים את אגרת הגרירה למחיר הריאלי בפועל, כפי שהוא משתנה מעת לעת. מאחר שהחל משנת 1996 חדל מחיר זה להיות מחיר מאושר ומפוקח, הרי שעל העירייה להתאים את האגרה למחיר כפי שהוא נקבע על ידי כוחות השוק. בית המשפט עמד על כך שהמבקשת לא טענה כי גובה האגרה, העומדת על 200 ₪, אינו מחיר ריאלי ופסק בדבר דחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. כן נקבע כי אין מקום להותיר על כנה את התביעה האישית של המבקשת.

2.

פסק הדין ניתן ביום 7.10.208 בהעדר הצדדים. על פי האמור בבקשה שלפניי, שהוגשה ביום 1.12.2008, פנה בא-כוח המשיבה אל המבקשת ביום 12.10.2008 והפנה אותה לפסק הדין שפורסם באינטרנט וצירף את העתק פסק הדין. בשיחה שנערכה באותו יום הבהיר בא-כוח המבקשת לבא-כוח המשיבה כי בכוונת המבקשת לערער על פסק הדין. באותה שיחה הוסכם כי מניין הימים להגשת הערעור יחל מיום המצאת פסק הדין החתום למשרד בא-כוח המבקשת. פסק הדין החתום הומצא למשרד בא-כוח המבקשת ביום 23.10.2008. המבקשת מציינת בבקשה כי בדיון שהתקיים ביום 23.11.2008 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בהליכים אחרים ציין בא-כוחה לפני בית המשפט, ובנוכחות בא-כוח המשיבה, כי המבקשת תגיש ערעור על פסק הדין. לנוכח הצהרה זו החליט בית המשפט המחוזי כי ידון בתובענות לאחר שבית המשפט העליון יפסוק בערעור. על פי הנטען בבקשה, ביום 27.11.2008 ניסה בא-כוח המבקשת להגיש את כתב הערעור, אך מזכירות בית המשפט סירבה לקבלו מחמת איחור של ארבעה ימים בהגשתו. בא-כוח המבקשת מציין כי טעה וסבר כי עומדים לרשותו 45 ימים להגשת הערעור, ולא 30 ימים כפי שקבוע בתקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 (להלן: התקנות). המבקשת מדגישה כי אינטרס הציפיות וההסתמכות של המשיבה לא נפגע, שכן בא-כוחה ידע כבר ביום 12.10.2008 על כוונת המבקשת להגיש את הערעור.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי הסתמכה על כך שהמועד האחרון להגשת ערעור יחול ביום 23.11.2008, בשעות הקבלה במזכירות בית המשפט. ביום זה בשעות הצהריים, ולאחר שחלף המועד להגשת ערעור, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. במעמד זה אמנם הובאה לידיעת בא-כוח המשיבה (אך בקובעו כיועץ משפטי של רשות אחרת) כוונת המבקשת לערער על פסק הדין, אך זאת במסגרת הליך שהמשיבה אינה צד לו ולאחר שחלף המועד החוקי להגשת הערעור. המשיבה מדגישה כי טעות בדין אינה עולה כדי טעם מיוחד ועומדת על זכותה שלא להיות מוטרדת בהליכי ערעור, בחלוף המועד לנקוט בהליך זה. בנוסף, מעלה המשיבה ספקות באשר לכשירותה של המבקשת לשמש תובעת ייצוגית, נוכח התנהלותה הדיונית.

4.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד. המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו שלושים ימים. ניתן להאריך מועד להגשת ערעור רק "מטעמים מיוחדים" (תקנה 38 לתקנות). מוסכם על הכל כי מניין הימים במקרה דנן התחיל ביום 23.10.2008 והסתיים ביום 23.11.2008. הפנייה לבית משפט זה ביום 27.11.2008 נעשתה, איפוא, באיחור של ארבעה ימים. הסיבה לאיחור נעוצה בטעות מצד בא-כוח המבקשת לגבי אורך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך. מ דובר , אם כן, בטעות שבדין. בעוד שבעבר שלטה בכיפה הגישה לפיה טעות מסוג זה אינה מהווה בדרך כלל "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד, חל ריכוך מסוים בעמדה זו במהלך השנים (רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

(לא פורסם, 29.1.2002). יחד עם זאת, כאשר הטעות נוגעת למועדי ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לעניינים מינהליים, רואים במועדים אלה משום דין מושרש, ידוע וברור, כך שכלל, טעות לגבי המועדים הנזכרים אינה נחשבת לטעות סבירה המהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו, (עע"מ 6782/03 ברכיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה – מחוז דרום (טרם פורסם, 9.12.2003); בש"מ 8913/06 זרמי נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה – השומרון (טרם פורסם, 20.2.2007); בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.5.2008); בש"ם 10486/08 המועצה המקומית קריית טבעון נ' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (לא פורסם, 2.3.2009). אולם אין המ דובר

בשלילה מוחלטת של מתן ארכות כאשר האיחור נעוץ בטעות כאמור, אלא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות. במסגרת זאת יש להביא בחשבון, בין היתר, את משך האיחור, את סבירותה של הטעות בשים לב לזהות מגיש הבקשה, את שאלת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

5.

במקרה שלפניי מתקיימות נסיבות מיוחדות, אשר מתוספות לטעות בדין ומצדיקות הארכת המועד. הדבר העיקרי הוא ידיעת המשיבה אודות כוונת המבקשת לערער על פסק הדין. הדבר מוצא ביטוי הן במכתבה של המבקשת מיום 12.10.2008 והן בדיון בבית המשפט המחוזי ביום 23.11.2008. נוכח פרק הזמן המזערי שחלף מתום המועד להגשת ערעור ועד ליידוע חוזר של המשיבה בדבר הכוונה להגיש ערעור בצהרי אותו יום, לא שוכנעתי כי התגבשה אצל המשיבה ציפייה ממשית לכך שפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הפך חלוט. שיקולים נוספים המטים את הכף לטובת היענות לבקשה הם משכו הקצר של האיחור והעובדה שהמבקשת אינה רשות מינהלית הנתקלת תדיר בסדרי הדין בבית המשפט לעניינים המינהליים. לבסוף, מעיון בפסק הדין נראה לכאורה כי הערעור מעורר שאלות ממשיות הראויות להתברר, כך שגם מבחינה זו קיימת הצדקה לאפשר למבקשת לברר את הערעור.

6.

במצב דברים זה, באתי לכלל מסקנה כי התוצאה המידתית היא לקבל את הבקשה להארכת מועד, תוך חיוב המבקשת בהוצאות מתאימות. החיוב בהוצאות נובע מכך שהטעות בדין, שהביאה לאיחור בהגשת ההליך, לסרבול הדיון ולטורח למשיבה, לא הייתה טעות סבירה. הבקשה להארכת מועד מתקבלת איפוא, כך שהערעור יוגש עד ליום 15.3.2009. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.