בש"פ 10152/08 מדינת ישראל נ. פלוני ואח'

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 12.12.2008 או עד למתן פסק דין

בתפ"ח 545/07 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיבים, שלושה אחים, ונגד אביהם, הוגש ביום 13.12.2007 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת, הכולל שלושה אישומים. על פי האישום הראשון, יוחסו למשיבים 1-2 עבירות של רצח, ניסיון לרצח, החזקת נשק שלא כדין ונשיאת נשק שלא כדין. למשיב 2 יוחסה גם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. למשיב 3 יוחסו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ושידול לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, התגלעה מחלוקת בין נאסר, תושב הכפר בו גרים המשיבים, לבין אחיהם של המשיבים, סמיר, בנוגע לסכום של 2,000 ₪. ביום 19.10.2007 הוצתה משאית השייכת לנאסר והאחרון סבר כי באירוע היה מעורב מי ממשפחת סלאח (משפחת המשיבים) והגיש תלונה במשטרה. על רקע זה, נקטו המשיבים ואביהם בשרשרת תגובות אלימות כלפי נאסר ובני משפחתו המורחבת. בתחילה איימו המשיבים ברצח כלפי בנו של נאסר (להלן: נור ), בהמשך תקפו אותו והכו אותו במקל וכמו כן הכו את נאסר בראשו וגרמו לו חתך, ניסו לדרוס אנשים מבני משפחתו של נאסר וזרקו שני רימונים במכוון לעבר מספר אנשים מבני משפחתו של נאסר, דבר שהביא למותו של מאג'ד הייב ולפציעתם של חמישה.

3.

על פי האישום השני, יוחסו למשיב 1 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה בצוותא הגורמת חבלה של ממש, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח. על פי עובדות כתב האישום, ביום 23.11.2007 עת נסע נור על מלגזה בכפר, החלו המשיב 1, שנהג ברכב על אף שאין לו רישיון נהיגה, וחברו אחמד, לעקוב אחריו. אחמד ירד מהרכב כשבידיו מקל ואבן, זרק את האבן לכיוונו של נור ופגע בגבו ואילו המשיב 1 ניסה לחסום את נור באמצעות רכבו. אחמד השיג את נור והכה אותו בחוזקה עם מקל על ידו ולאחר מכן הכה אותו על גופו. רק כשהגיע אדם אחר מהכפר, חדלו אחמד והמשיב 1 ממעשיהם והתרחקו מהמקום.

4.

על פי האישום השלישי, יוחסה למשיבים 1-2 עבירה של איומים. על פי הנטען, ביום 22.11.2007 נסע נור על מלגזה. המשיב 2 שעמד על הכביש טען כלפי נור כי ניסה לדרוס אותו ואמר לו שאם יעבור שוב במקום "יחסלו אותו ויזרקו עליו רימונים" וציין שיש להם ארגזים של רימונים לשם כך. למקום הגיעו גם המשיב 1 ואחיו סמיר. המשיב 1 אמר לנור "אני אהרוג אותך" והתכוון לתקוף אותו באמצעות אבן. אדם שהזדמן למקום מנע את התקיפה.

5.

עם הגשת כתב האישום נגד המשיבים הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 9.1.2008 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים. עוד הוסכם כי הנאשם 4, אביהם של המשיבים, אשר שוחרר עוד קודם לכן לחלופת מעצר, לא ייעצר, אך סוכם כי תנאי שחרורו יוחמרו.

6.

בחודש יוני 2008 הגיש המשיב 2 בקשה לעיון חוזר, בקשה שנדחתה ביום 22.6.2008. ערר שהגיש המשיב 2 על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (כבוד השופט א' לוי , בש"פ 5631/08) ביום 29.6.2008.

7.

ביום 10.9.2008 האריך בית משפט זה (כבוד השופט ס' ג'ובראן ) את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים החל מיום 13.9.2008.

8.

ביום 30.12.2007 התקיימה הקראה של כתב האישום והמשיבים כפרו במיוחס להם. עד כה התקיימו שמונה דיוני הוכחות (לאחר שחלק מהמועדים שנקבעו בוטלו לבקשת הסנגורים). התיק קבוע להמשך הוכחות לחודש הקרוב (17.12.2008, 21.12.2008, 31.12.2008) וכן לחודשים מרץ-אפריל 2009 (4.3.2009, 8.3.2009, 18.3.2009, 22.3.2009, 1.4.2009, 5.4.2009).

9.

לטענת המבקשת המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום מקימים נגדם חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), לפיה יש בשחרורם כדי לסכן את שלום הציבור ובטחונו. לפיכך, לטענת המבקשת, יש להורות על הארכת מעצרם. המתיחות בין משפחת המשיבים למשפחתו של נאסר טרם פגה ושחרורם עלול להביא להתלקחות מחודשת של אירועי אלימות נוספים. למשיבים 2 ו-3 עבר פלילי מכביד ואילו נגד המשיב 1 תלויים ועומדים שני תיקים נוספים בעבירות אלימות.

10.

בדיון שהתקיים לפניי טענה עו"ד נ' לולב, בשם המבקשת, כי הנימוקים שהצדיקו את מעצרם של המשיבים בעבר מצדיקים את המשך מעצרם גם היום. המסוכנות האישית של כל אחד מהם עדיין עומדת בעינה ושחרורם עלול להביא לחידוש מעשי האלימות בין המשפחות. אשר לקצב התקדמות המשפט, ישנם אילוצים שנובעים הן מהעובדה שכל אחד מהנאשמים מיוצג על ידי סנגור אחר, הן מהעומס המוטל על ההרכב שדן בתיק והן מבקשות של הסנגוריה. יחד עם זאת, סבורה המבקשת כי האיזון במקרה דנן עודנו נוטה לטובת המשך המעצר. עוד צויין כי הפרקליטות עושה מאמץ להביא בתחילת המשפט את העדים המרכזיים בתקווה כי ניתן יהיה לוותר על העדתם בהמשך של עדים שעדותם משנית בחשיבותה.

11.

עו"ד ד' יפתח, שטען בשם המשיבים בדיון שלפניי, ציין כי עד כה העידו בבית המשפט המחוזי כשמונה עדים בלבד, ואת רובם חקר רק סנגור אחד, ולכן אין ממש בטענות הפרקליטות להתמשכות ההליכים בגין הסנגוריה.

12.

עו"ד יפתח הוסיף וטען כי המשיבים הינם אנשים נורמטיביים, אשר טוענים לחפותם. במאמר מוסגר יוער כי תמוה בעיני כיצד טוען עו"ד יפתח שמדובר באנשים נורמטיביים בעוד שעולה מן הבקשה כי למשיב 2 הרשעה בגין עבירות של בריחה ממשמר חוקי, שימוש ברכב ללא רשות ונטישה ואילו למשיב 3 עבר פלילי מכביד בעבירות של פריצות לרכב, תגרה במקום ציבורי, חבלה במזיד, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ועוד (ועל כך לא חלק עו"ד יפתח בטיעון לפניי).

לטענת עו"ד יפתח, בתחילת ההליך הסכימו המשיבים להישאר במעצר, מתוך הנחה שהמשפט יסתיים בתוך מספר חודשים, וזאת ללא שנבדקה מסוכנותם הקונקרטית וכחלק מהסכמה לפיה אביהם, הנאשם הרביעי בהליך, ישוחרר ממעצר. אך כעת הם יושבים במעצר כשנה, כאשר ברור שהארכת מעצר זו לא תהיה האחרונה, מבלי שכלל התקבל תסקיר בעניינם.

13.

בין היתר גורסים המשיבים כי הרימון שהתפוצץ והרג את המנוח הינו רימון שהושלך דווקא על ידי בני המשפחה היריבה. אשר למשיב 3, לדברי עו"ד יפתח, הלה מואשם בחלק מינורי יחסית של כתב האישום, כאשר הראיות בעניינו - על פי הנטען - חלשות מאוד. המשיב 1 הוא קטין שבזמן האירוע היה בן 16. למרות היותו קטין, הוא נמצא במעצר מזה כשנה, מבלי שהתקבל תסקיר בעניינו. עו"ד יפתח הוסיף שאמנם עבירת הרצח מלמדת כשלעצמה על מסוכנות, אולם גם בעבירות רצח, כאשר ברור שהמשפט צפוי להימשך עוד זמן רב, נוהג בית משפט זה להורות לפחות על קבלת תסקיר מבחן שיבחן חלופות מעצר. אשר למשיב 2, לטענת עו"ד יפתח, מדובר בעורך-דין במקצועו, אדם נורמטיבי, נעדר הרשעות קודמות.

14.

עו"ד יפתח הוסיף וטען כי אביהם של המשיבים משוחרר בתנאים מזה כשנה (נאסר עליו להתקרב אל הכפר מעבר למרחק מסוים) והעובדה היא שהסכסוך לא התעורר מחדש. לכן אין ממש ב"ססמאות" הפרקליטות בדבר חשש לליבוי הסכסוך אם ישוחררו המשיבים לחלופה.

15.

עו"ד לולב, שהשיבה לטענות ב"כ המשיבים, סברה כי לא ניתן להתייחס לטענותיו של עו"ד יפתח בעניין הראיות לכאורה, מאחר ואין בפני בית המשפט כל אסמכתא או ראיה בעניין זה. עוד הוסיפה עו"ד לולב כי כאשר המסוכנות היא מובהקת, אין כל צורך בקבלת תסקיר מעצר, בייחוד לא בנקודת הזמן בה אנו נמצאים. כאשר מדובר בעבירת רצח, החשש הוא גם מפני מסוכנות וגם מפני הימלטות מן הארץ. היא הוסיפה כי הפרקליטות תבקש מבית המשפט המחוזי להוסיף מספר מועדי הוכחות.

דיון והכרעה

16.

מאחר שלמעשה אין מחלוקת בענייננו על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, הרי שהדיון מתמקד בשאלה האם יש מקום לבחון את שחרורם של המשיבים, או מי מהם, לחלופת מעצר. בבסיסה של ההתלבטות, מחד גיסא, קיומן של ראיות לכאורה לביצוען של עבירות חמורות ביותר, וקיומה של עילת מעצר ומסוכנות; ומאידך גיסא, אין חולק כי המחוקק כיוון לכך שמשפטם של נאשמים יסתיים תוך פרק זמן קצוב (תשעה חודשים), והארכת מעצרם של נאשמים מעבר לתקופה זו הינה החריג, לאור הפגיעה בחירותם. והנה, לא מעטים הם המקרים המגיעים לפתחו של בית משפט זה, בהם מתארכים משפטיהם של נאשמים מעבר לתקופה הקבועה בחוק המעצרים, וזאת מטעמים שונים. אכן צודק ב"כ המשיבים כי לעתים הורה בית משפט זה, גם במקרים של עבירות חמורות ביותר, על שקילת חלופות מעצר, וזאת בעיקר נוכח שלילת חירותו של אדם שטרם הוכרע דינו למשך תקופה ארוכה ביותר.

17.

בנסיבות ענייננו מושכים השיקולים השונים לכיוונים נוגדים: מן הצד האחד, למשיבים מיוחסות עבירות חמורות ביותר, לרבות עבירה של רצח וניסיון לרצח, על רקע סכסוך קשה עם משפחתו של נאסר. דברים אלו מלמדים הן על מסוכנות סטטוטורית והן על מסוכנות הנלמדת מן הנסיבות הקונקרטיות, אשר לא התפוגגה. כמו כן עומד לחובתם של המשיבים עברם הפלילי כמפורט לעיל. מן הצד השני, שלושת המשיבים שוהים מזה כשנה במעצר, פרק זמן ארוך מזה שקבוע בחוק המעצרים כפרק הזמן המקסימאלי לשהייתו של נאשם שטרם הוכרע דינו במעצר (למעט אם הוארך המעצר על ידי בית המשפט העליון), ואין צפי כי משפטם יסתיים במהלך הארכת המעצר הנוכחית. גם כאשר מדובר באישומים בעבירות החמורות ביותר, מחויב בית המשפט לשקול שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, בייחוד ככל שחולף הזמן ונקודת שיווי המשקל נוטה יותר לכיוון חירותו של הנאשם [ראו דבריו של כבוד השופט א' רובינשטיין בבש"פ 5353/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2007) וכן בש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף (לא פורסם, 21.2.2006). כן ראו בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)]. שיקול נוסף המושך לכיוון בחינת שחרורם של המשיבים (או חלקם) לחלופה הוא העובדה שהמשיב 1 הינו קטין. עוד הבאתי בחשבון את העובדה כי אביהם של המשיבים, אשר מואשם עמם בכתב האישום במעורבות בסכסוך בין המשפחות משוחרר זה זמן רב ואין כל טענה כי הדבר גרם לליבוי הסכסוך.

18.

נוכח נסיבות העניין שפורטו לעיל, ייתכן שהגיעה העת לבחון את אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, ובלבד שהיא תהא חלופה הולמת, רחוקה מרחק ניכר ממקום מגוריהם הקבוע, באופן שיבטיח את נטרול מסוכנותם. כמו כן נראה כי ראוי יהיה לשקול כי מקום הימצאותם של המשיבים, היה וישוחררו לחלופת מעצר, יהיה חסוי על מנת שלא ייוודע לבני המשפחה היריבה. לפיכך, אני מורה לשירות המבחן להכין בתוך 21 ימים תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים בו תיבחן הן היתכנותה של חלופת מעצר בעניינם והן חלופות המעצר המוצעות. תסקיר זה יונח בפני בית המשפט המחוזי בנצרת.

19.

מעצרם של המשיבים מוארך בזאת ב-90 ימים החל מיום 12.12.2008 או עד למתן פסק דין

בתפ"ח 545/07 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. ברם, בית המשפט המחוזי יבחן, לאחר שיונח בפניו תסקיר שירות המבחן, אם אכן ניתן לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר ואם כך יימצא, ישוחררו המשיבים במועד שייקבע על ידי בית המשפט המחוזי ובתנאים שייקבעו על ידו.

יובהר כי אין בהחלטתי זו משום הבעת עמדה מחייבת ואין בדבריי דלעיל כדי לקבוע מסמרות שעלולים להתפרש על ידי בית המשפט המחוזי כמגבילים בדרך כלשהי את שיקול דעתו לכשידון באפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.