בש"פ 10191/02 דותן שוקרון נ. מדינת ישראל

שבעת העוררים בשני התיקים שלפניי מואשמים יחדיו בקשירת קשר לביצוע פשע וכן בהחזקת ונשיאת נשק. על-פי הנטען, קשרו שבעת העוררים ביניהם, וכן עם אדם נוסף, לרצוח את זאב רוזנשטיין. לשם מימוש מטרת הקשר - כך נטען - הצטיידו העוררים בכלי-נשק מסוגים שונים ועקבו אחרי רוזנשטיין במקומות שונים בתל-אביב, שאליהם נהג כרגיל להזדמן, וזאת בכוונה לפגוע בו ולגרום למותו. למשיב אליעזר קאמל, שבעת מעצרו התחזה לאחר, והציג לפני השוטרים תעודת זהות של אדם אחר שזויפה על-ידו בהחלפת התמונה, יוחסו (באישום נפרד) גם עבירות זיוף, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאחר והכשלת שוטר. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של שבעת העוררים עד לתום בירור משפטם; וכנגד החלטה זו מופנים שני העררים.

2.האשמת העוררים בקשירת קשר לרצוח את רוזנשטיין מבוססת על מערכת מסועפת למדי של ראיות נסיבתיות. הסניגורים טענו כי בראיות המצויות יש, לכל היותר, כדי להחשיד את העוררים בכוונה לעקוב אחרי רוזנשטיין, אך לא כדי לבסס לכאורה את האשמתם בקשירת קשר לרצוח אותו. השופט המלומד, שסקר בהחלטתו בפירוט רב את חומר הראיות, הגיע לכלל מסקנה כי הראיות אכן קושרות את כל העוררים לקשר הפלילי הנטען בכתב האישום, וכי לנוכח המסוכנות הנובעת מחבירתם יחדיו לביצוע רצח לא ניתן להסתפק לגביהם בחלופת מעצר.

בערריהם השיגו הסניגורים על צדקת מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית. האזנתי לטיעוניהם הנרחבים של הסניגורים ולתשובתו המפורטת של בא-כוח המשיבה. כן עיינתי בראיות נבחרות, שהפרקליטים מזה ומזה ביקשוני לעיין בהן, וכן בסיכום המפרט את כלל הראיות המצויות שערכה באת-כוח המאשימה לפני בית המשפט קמא. מסקנתי היא, כי להאשמת העוררים בקשירת קשר לביצוע רצח מצויה תשתית ראייתית לכאורית. עם זאת נראה לי, כי הראיות המצויות לביסוס אשמתם הנטענת של העוררים אינן בעוצמה מספקת להצדקת מעצרם עד לתום ההליכים במשפט. בנסיבות אלו, נראה לי, כי יש לאפשר לכל אחד מן העוררים להשתחרר ממעצר, אם יהיה בידו להפקיד ערובה ולהציע חלופת מעצר שתמלא את התנאים שיפורטו להלן.

3.כאמור, האשמת העוררים מבוססת על ראיות נסיבתיות. אציין, בתמצית, את עיקריהן: חמשת העוררים בבש"פ 10472/02 נעצרו על-ידי המשטרה בסביבת התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, בקרבת מסעדה בה סעד רוזנשטיין. שוטרים סמויים, שקיימו מעקב אחרי רוזנשטיין ואשר הבחינו בהם, התרשמו כי חמשת העוררים עוקבים אחרי רוזנשטיין ונתעורר חשד כי בכוונתם לפגוע בו, אך משעצרו אותם הוברר כי איש מהם לא היה חמוש. החשד שבעטיו נעצרו עשוי היה להסתיים בלא כלום, אלמלא גילתה המשטרה, בתוך קטנוע שחנה בקרבת מקום אקדח טעון, תת-מקלע ומחסנית טעונה ומשתיק-קול תואם לתת המקלע. פריטים ומסמכים שנתפסו על-ידי המשטרה הוכיחו כי לפחות לארבעה מבין חמשת העוררים יש קשר לקטנוע זה.

לא זה בלבד, אלא שזמן קצר לאחר מעצרם של חמשת העוררים, וסמוך לאחר שרוזנשטיין נכנס ללובי של מלון הילטון בעיר, עצרה המשטרה (לאחר מרדף) את שני העוררים בבש"פ 10191/02. הללו נצפו (בחברת אדם שלישי) בגן הציבורי הסמוך למלון. הם צפו לעבר בניין המלון והעורר קאמל נראה גם מסייר בסביבת המלון. אף החשד שבגללו נעצרו שני עוררים אלה עשוי היה להתגלות כחשד שווא, אלמלא הוברר שהללו קיימו קשר עם חמשת העוררים שנעצרו לפניהם. איכון מכשיר הטלפון הסלולארי שבידי אחד מהם (דוד שוקרון) הוכיח כי בשעה יותר מוקדמת אף הוא שהה בסביבת התחנה המרכזית הישנה. כן הוברר כי בעזרת מכשיר זה קיים שוקרון קשר טלפוני עם העורר מאיר שלוש, ואף ניסה לשוב ולהתקשר עמו לאחר ששלוש נעצר. גם ברשות שני עוררים אלה לא נתפס כלי נשק כלשהו. למחרת מעצרם נתגלה אקדח מושלך בין שיחים במקום סמוך לציר מנוסתו של העורר קאמל. על אקדח זה לא נמצאו טביעות אצבע של מי מהעוררים, ואולם בתשאול שנערך לו ביום מעצרו (היינו, עוד בטרם מצאה המשטרה את האקדח שנתגלה בסמוך לנתיב בריחתו) פלט קאמל אמירה הקושרת אותו לתפיסת נשק ומשתיק קול.

ראיות נוספות שבידי התביעה: האזנת-סתר, בה הוקלט המשיב שלוש כשהוא מבשר לאשתו כי עומד הוא "להיעלם" לזמן מה. ביחס למשיב יניב בן-סימון הוברר, כי יומיים לפני מעצרו ביקר במועדון מטווחים בבת-ים והתאמן בקליעה למטרה. מרכיב חשוב נוסף של התשתית הראייתית היא התנהגות העוררים בשלב החקירה. מסתבר שבחקירותיהם הסתפקו העוררים בהכחשה סתמית של החשדות או בשתיקה. כמה מהם הכחישו את עצם הימצאותם בחברת אחרים שנראו בחברתם ונעצרו ביחד עמם. לא מן הנמנע שהעמדות שהעוררים נקטו בחקירה תיזקפנה בבוא העת לחובתם. זאת ועוד: אף שבאמרותיהם נמנעו העוררים מלהתייחס לחשדות גופם, הרי שבדברים שכמה מהם אמרו, בשיחותיהם עם חוקרי המשטרה, ניתן לכאורה לראות משום ראשית הודיה. הוא הדין באמירות של שניים מהם (אמיר סנקר ועמית טייב) בשיחות עם מדובבים שהמשטרה הכניסה לתאיהם.

4.בכלל הראיות הללו אכן יש משום עיגון לכאורי לנטען נגד העוררים בכתב האישום. משמע שקיימת אפשרות סבירה, שבהיעדר ראיות לסתור די יהיה בראיות המצויות כדי להוביל להרשעת העוררים בקשירת קשר לביצוע רצח. עם זאת אין בהן די כדי להצדיק את מעצרם עד לתום ההליכים. חמשת העוררים שנעצרו בסביבת התחנה המרכזית הישנה נחשדו בכוונה לפגוע ברוזנשטיין בשל התרשמות השוטרים כי הם מצויים במעקב אחריו. אלא שמעצרם בוצע רק לאחר שהחלו להתרחק מן המסעדה שבה ישב רוזנשטיין ובעוד הוא יושב במסעדה, ובחיפוש שנערך עליהם הוברר כי איש מהם לא נשא נשק על גופו. בקטנוע אשר חנה בקרבת מקום אמנם נמצאו כלי-ירייה וכן משתיק קול, אלא שהעוררים נעצרו לפני שמי מהם פנה לעבר הקטנוע. לא מן הנמנע שהעוררים אכן התכוונו ליטול את הנשק מן הקטנוע ולשוב על עקבותיהם במטרה לפגוע ברוזנשטיין בעת יציאתו מן המסעדה. כן אפשר כי התכוונו למהר לכיוון מלון הילטון במטרה לחבור שם לשלושת חבריהם שארבו לרוזנשטיין בקרבת המלון, במטרה לפגוע בו בהגיעו למלון. אך אפשרויות אלו, שבית המשפט שלדיון עתיד בוודאי להידרש לבירורן, אינן כמדומה התשריטים הסבירים היחידים שבשלב הדיון בבקשת המאשימה למעצרם של העוררים ניתן להסיקם מן הראיות הנסיבתיות. הוא הדין ביחס לשני העוררים שנעצרו ליד מלון הילטון. לא מן הנמנע שבמשפט יעלה בידי התביעה להוכיח, כי עוררים אלה החזיקו באקדח, שנתגלה למחרת המעצר סמוך לנתיב בריחתו מן השוטרים של העורר קאמל, אך לעת הזאת יש להניח לטובתם - כפי שהניח השופט המלומד - כי עוררים אלה לא היו חמושים.

מטעמים אלה הגעתי לכלל מסקנה, כי הראיות הנסיבתיות שעליהן מושתת האישום אינן בעוצמה מספקת להצדקת מעצרם של העוררים עד לתום בירור המשפט. עם זאת רואה אני חשש לא מבוטל שהעוררים, שהאשמתם בקשירת קשר לביצוע רצח אינה חסרת יסוד, ינצלו את שחרורם מן המעצר לשיבוש מהלכי המשפט או אף להימלטות מן הדין. לפיכך הייתי מתנה את שחרורם בהפקדת ערובות ממשיות בסכומים נכבדים ובקביעת תנאי שחרור מכבידים, שיכללו (לצד צו עיכוב יציאה מן הארץ ואיסור ליצירת קשר עם מי המעורבים או העדים) גם הגבלת כל אחד מהם לשהייה במקום שייקבע בתנאי מעצר בית מלא ובהשגחה צמודה של אנשים שיימצאו מתאימים לכך וראויים לאמונו של בית המשפט ויערבו בעצמם לקיום תנאי השחרור.

5.העררים מתקבלים וההליך מוחזר לבית המשפט המחוזי להשלמת הבירור ולמתן החלטה בה ייקבעו סוגי וגובה הערובות וכל יתר התנאים שבהם יוכל כל אחד מהעוררים להשתחרר ממעצרו. עד למתן החלטתו המשלימה של בית המשפט המחוזי יישארו העוררים במעצר.