בש"פ 10432/09 צדוק שמואל נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בב"ש 90801/09 להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו במסגרת ת"פ(תא) 4199/09.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שני סעיפי אישום של עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) לפי סעיף 415 סיפא ל חוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן 'החוק'). לכתב האישום צורף נספח, המכיל את שמותיהם של 100 אנשים שרומו לכאורה על ידי העורר. מכתב האישום עולה כי העורר הקים חברה במטרה לקבל כספים במרמה מבעלי יחידות נופש. לשם כך, הוא גייס אנשים שונים לשווק את פעילותה של החברה (להלן 'הסוכנים'). הללו היו פונים מיוזמתם לבעלי יחידות נופש ומפתים אותם להגיע לפגישה במשרדי החברה. משהגיעו למשרדים, הונחו הסוכנים להציג ללקוחות באופן כוזב מספר מסלולים אפשריים למכירת יחידות הנופש שבבעלותם. הלקוחות, אשר השתכנעו ממצג השווא, חתמו על הסכם עם החברה. לפי סעיף האישום הראשון, במעשיו אלה קיבל העורר במרמה מהמתלוננים סך של מעל 3,138,852 ₪. לפי סעיף האישום השני, קיבל הנאשם במרמה מלקוחותיו סך של 16,400 ₪. עבירות המרמה בוצעו בנסיבות מחמירות נוכח "התחכום הרב, השיטתיות, היקף העבירות והיקף הסכומים שהתקבלו במרמה". עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.

בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (השופטת ח' כוחן) קבע כי מדובר בפרשת מרמה חמורה ביותר. אומנם, עבירת מרמה אינה עבירה שהמסוכנות טבועה בה, אך יש להתחשב בריבוי המקרים, בהימשכותם לאורך זמן, בתכנון ובתחכום הרב הכרוך בהם. להשלמת התמונה, צוין כי העורר פתח בשנת 2007, בדרך דומה, חברה אחרת שמטרותיה ודרכי פעולתה דומות לתיק דנא. המשטרה פתחה נגדו בחקירה

ובעטיה סגר העורר את החברה וירד למחתרת. עוד התרשם בית המשפט כי גם אם ישוחרר העורר בחלופת מעצר, הוא "ימשיך להונות, לרמות ולתעתע". באשר להמלצת שירות המבחן להורות על שחרור העורר בתנאים, הבהיר בית המשפט המחוזי כי העורר הציע את אשתו כמפקחת עיקרית והסתיר את העובדה שהיא מואשמת יחד עמו בתיק האחר שצוין לעיל. בעקבות זאת, נערך תסקיר נוסף והוצעה חלופת מעצר אחרת. בית המשפט הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים, בקבעו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו.

לטענת בא כוח העורר, שגה בית משפט קמא ביחסו למרשו הטעית שירות המבחן והאשם בעניין נעוץ באשתו של העורר. הוא גורס כי חלופת המעצר המוצעת על ידי שירות המבחן ובכללה איזוק אלקטרוני והתייצבות במשטרה – מנטרלת את מסוכנותו. להערכת הסנגור, צפוי הדיון בתיק להימשך זמן רב ויש להתחשב בנסיבותיו האישיות של מרשו. מנגד, סמך בא כוח

המדינה ידו על החלטת בית המשפט המחוזי וציין כי קיימות בתיק ראיות לכאורה ועילת מעצר. הוא הדגיש שהחלטת בית המשפט המחוזי מתבססת על מסוכנותו הרבה של העורר.

3.

מעשי העורר שהוכחו לכאורה מאופיינים לא רק בהשקעה ובתכנון רב, אלא גם במימד של אכזריות. לכאורה, ניצל העורר אנשים קשישים וחולים ורוקן את כיסיהם. כמובן, הדיון כעת אינו בחומרת המעשים בגזרה של קביעת העונש הראוי אם יורשע העורר, אלא בבחינת מסוכנותו. מכאן, חשיבות העובדה שעל אף שהעורר נחקר בפרשת מרמה אחרת, גם במסגרתה הוא נהנה מחזקת החפות, לכאורה הגדיל לבצע את מעשי המרמה בהיקף המיוחס לו. נקודה זו חשובה בבוא בית המשפט להכריע אם ניתן לסמוך על העורר שיקפיד למלא אחר תנאי שחרור קפדניים, לרבות איזוק אלקטרוני. על פני המעשים הלכאוריים של העורר, מתבקשת תשובה שלילית לשאלה האמורה. מבלי לקבוע ממצא סופי, קשה לקבל את עמדת העורר שאין לו קשר ואחריות להצעת אשתו כמפקחת עיקרית עליו. ברם, אף לפי נתון זה, סבורני שלא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא. רוצה לומר, החלופה המוצעת אינה משיגה את מטרתה. לכן, קביעת בית משפט קמא, לפיה "המסוכנות הגבוהה מזדקרת לעין" – נותרת ללא מענה.

הערר נדחה.