בש"פ 1081/11 מאיר קיסוס נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט מגד) מיום 1.2.11 בתיק מ"ת 33899-01-11, שבגדרו נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (השופטת חדד) במ"ת 40231-12-10 מיום 12.1.11, לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע

ב.

נגד העורר, יליד 1964, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; התפרצות למקום מגורים; נסיון התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; החזקת מכשירי פריצה בצוותא חדא; הסגת גבול כדי לעבור עבירה בצוותא חדא; החזקת סכין שלא כדין בצוותא חדא; עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע; מעשי פזיזות או רשלנות, והחזקת נכס חשוד ועוד.

ג.

כנטען בכתב האישום, ביום 15.12.10 קשר העורר עם נאשמים נוספים לפרוץ לביתו של המתלונן בישוב חצב (משק מס' 38). לשם קידום הקשר נסע העורר עם הנאשם 3 לכתב האישום (להלן בן חמו) ברכב מסוג לנסר, כשבעקבותיהם רכב נוסף מסוג מאזדה, שבו נהג הנאשם 2 (להלן ביטון), לביתו של המתלונן. לאחר שבן חמו הלך לכיוון בית המתלונן והביט עליו ועל החצר, אסף אותו העורר ברכבו, ויחד עם ביטון עזבו את המקום. עוד נטען, כי במסגרת הקשר האמור חבר העורר ביום 20.12.10 לנאשמים נוספים בפרשה, אשר הגיעו ברכב מסוג מאזדה לביתו של המתלונן; העורר המתין ברכבו כתצפיתן וכרכב מילוט עבורם. במעמד זה היו ברשות העורר (והנאשמים הנוספים) תיק ובו דיסק חיתוך המחובר לכבל מאריך, חמישה דיסקים להחלפה, שני לומים, מברג גדול, פטיש עם ידית ברזל ועוד; כמו כן עטו על ידיהם כפפות וחבשו כובעים לראשם. משלא עלה בידי הנאשמים לפרוץ לבית המתלונן, חברו העורר ונאשמים שהיו עמו לנאשמים נוספים, ולעורר נמסר רכב אחר (מסוג (B.M.W , עמו נסע בחזרה לבית המתלונן, בעוד הוא והנאשמים שעמו מצוידים בכלי העבודה האמורים ובמכשירי קשר ומירס, ולראשם כובעים, גרביים ומשקפי שמש. שעה שהנאשמים הנוספים פרצו לבית המתלונן, שימש העורר כתצפיתן וכנהג רכב המילוט שהמתין לפורצים. לאחר שלא עלה בידיהם לפרוץ לכספתו של המתלונן, יצאו הפורצים את הבית, אך נתקלו בשוטרים שהחלו לרדוף אחריהם. העורר נמלט מהמקום בנהיגה פראית, אשר היה בה כדי לסכן את השוטרים, ותוך שהוא מתעלם מקריאותיהם. לאחר שנטש את הרכב שבו נמלט (מסוג (B.M.W , ועבר לרכב אחר (מסוג לנסר), נעצר העורר כשברשותו מכשירי טלפון נייד אשר הוערך כי נגנבו, כלי פריצה לבניין וסכין.

ד.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה לעצור את העורר ואת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים. ביום 12.1.11 הורה בית משפט השלום באשקלון (השופטת חדד) על כך כלפי העורר ונאשמים נוספים. נקבע, כי קיימת תשתית לכאורית מספקת המקימה סיכוי סביר להרשעת העורר, וכי לא עלה בידי העורר לסדוק תשתית זו. קביעה זו התבססה, בין היתר, על דו"חות עוקבים, אשר צפו בהתכנסויותיהם של העורר והנאשמים הנוספים; על נסיבות המעצר; על הביקורים במשק שקדמו למעשה הפריצה; על אמצעי ההסוואה ששימשו את הנאשמים ועל מעצרם זמן קצר לאחר מכן. הוסבר, כי לאלה מצטרפת גם בחירת העורר לא לשתף פעולה בחקירתו, המחזקת אף היא את התשתית הראייתית הלכאורית נגדו. זאת ועוד, חומר הראיות מלמד כי נערכו מפגשים של הנאשמים השונים בכלי רכב שונים, דבר המצריך תיאום. לבסוף הוזכר עברו הפלילי המכביד של העורר, אשר לחובתו 17 הרשעות קודמות, וביניהן גם עבירות רכוש ובריחה ממשמורת חוקית. לבסוף נקבע, כי בנסיבות המקרה ונוכח עברו של העורר אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו, וכי אין מקום לתסקיר מבחן.

ה.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 1.2.11 (השופט מגד). נקבע, כי חומר החקירה כולל ראיות לכאוריות המבססות כדבעי את העבירות המיוחסות לעורר; מדובר בדו"חות עוקבים שבהם נצפו העורר ונאשמים נוספים החל מפגישתם בתאריך 15.12.10, ובמשך מספר התכנסויות שהתקיימו בתאריך 20.12.10 משעות הבוקר ועד לסיום האירוע. הודגש, כי העורר, שהיה מעורב באירוע מתחילתו, נמלט מן המקום בניגוד להוראת השוטר אשר שביקש לעצור אותו.

ו.

נקבע, כי מעורבותו של העורר בפריצה, אף אם היתה במסגרת "מעגל שני" בלבד, יש בה כדי להעיד על מסוכנותו. בבואו לדון באפשרות של חלופת מעצר, הזכיר בית המשפט המחוזי אף הוא את עברו הפלילי המכביד של העורר, ואת העובדה שביצע את העבירה נשוא בקשה זו זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר ובמהלך תקופת תנאי שהושתה עליו במסגרת תיק אחר. נקבע, כי נוכח נסיבות אלה אין ליתן אמון בעורר שיקיים תנאים מגבילים הכרוכים בחלופת מעצר. כן נדחתה טענת העורר שהופלה ביחס לנאשמים 7-6, בקבעו כי חלקו של הנאשם 7 באירוע פחות משמעותי, וכך גם עברם הפלילי של השניים.

הערר והדיון

ז.

בערר נטען, בין היתר, כי הראיות נגד העורר קלושות, ולכל היותר ניתן להסיק מהן, כי העורר אמנם סייע למעורבים האחרים בפרשה, אך הוא אינו שותף מלא לעבירותיהם. עוד נטען, כי אף אם קיימת עילת מעצר בעניינו של העורר, היה על בית המשפט קמא לבחון אפשרות לחלופת מעצר, בפרט כאשר החלופה המוצעת מבטיחה כי שלום הציבור לא ייפגע משחרורו. נטען גם, כי הערכאות הקודמות התעלמו בהחלטותיהן מטיעונים שהעלה בא כוחו של העורר, בדבר הכאתו על ידי יחידת הסיור שעצרה אותו, ובדבר השפעת מעצרו על בנו הבכור בן ה-12.

ח.

בדיון פתח עו"ד מורגנשטרן בהפניה לתסקיר אגף הרווחה קרית גת לעניין בנו בן ה-12 של העורר מנישואיו הקודמים. בתסקיר, שהוגש לבית המשפט לנוער ביום 16.11.11, לעניין הכרזת הבן כקטין נזקק, תואר רקע קשה של בעיות התנהגותיות של הבן בכל התחומים. הודגש בתסקיר קשרו הקרוב של הקטין עם העורר, שהוא הסמכות ההורית היחידה שהוא מקבל, ואותו הוא אוהב. הבן עבר בשעתו לבית האב בשל חוסר יכולתה של האם, אשתו הקודמת של העורר, שלא היתה כנראה כשירה לגדלו. להתמודד עם קשייו, אך עם מעצרו של האב חזר לבית אמו. תואר גם כי העורר אוהב את בנו. נתבקש כי ייערך תסקיר שירות מבחן תוך בחינת נושא זה. הודגש, כי בתיק קודם שוחרר העורר לחלופת מעצר וקיים את תנאי הערובה, וכי תפקידו באירוע נשוא הערר לא היה מרכזי. באת כוח המשיבה הדגישה, כי העורר היה מעורב בכל שלבי האירוע, החל בתכנון המעשים, דרך הספקת כלים לפריצה וכלה בביצוע, וכי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. כן ציינה, כי לאחרונה דחה השופט ג'ובראן ערר שהגיש הנאשם 5 (להלן ויצמן ) על מעצרו עד תום ההליכים (בש"פ 800/11, החלטה מיום 8.2.11), וקבע כי נסיבות ביצוע העבירות, התכנון שנלוה להן והארגון - מעידים על מסוכנות. אשר לטענת העורר בדבר אלימות שננקטה נגדו צוין, כי הדברים נבדקו במחלקה לחקירות שוטרים ולא נמצאו נכונים. אשר לבנו נטען, כי עם כל הצער שבדבר, כעולה מתסקיר אגף הרווחה קרית גת יש להעבירו למסגרת חוץ ביתית.

הכרעה

ט.

תחילה לעניין הראיות: בסוגיית המעצר עסקינן, ולא בתיק העיקרי. בחינת החומר הראייתי בשלב זה היא בפוטנציאל הגלום בו כדי להביא להרשעת הנאשם מעבר לספק סביר (8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק)). סבורני, כי חומר ראייתי כזה מצוי בעליל בנידון דידן. העורר נצפה ביום 15.12.10 (עיקוב מס' 7016) נוהג במושב חצב ברכב מסוג לנסר ולידו בן חמו, ומאחוריהם רכב נוסף מסוג מאזדה. מיד לאחר שהגיעו למשק, ירד בן חמו מן הרכב, והלך לכיוון הבית וסימן לרכבים להתקדם. לאחר מכן עזבו הרכבים את המקום. ביום האירוע הגיעה החבורה למשק מספר פעמים. בפעם השניה הגיעו למשק שני רכבים מסוג לנסר ומאזדה, רכב הלנסר ובו העורר (עיקוב מס' 7031) פגש את רכב המאזדה אשר אסף את השלושה שקודם לכן נכנסו למשק (הנאשם 4 (להלן דוידוב), ביטון ובן חמו), ונסע אחריו. לאחר מכן נסע העורר עם דוידוב לחנויות חומרי בניין שונות, ככל הנראה כדי להצטייד בכלי פריצה נוספים (עיקוב מס' 7022). בפעם השלישית שבה הגיעה החבורה למשק נצפה דוידוב יורד מן רכב המאזדה, כשבידו תיק ביחד עם בן חמו, ואליהם הצטרף הנאשם 5 (ויצמן). העורר ברכב B.M.W ושניים נוספים צפו לעברם ותיצפתו על המקום. לאחר שיצאו מן הבית, נתפסו חלק מהנאשמים על ידי המשטרה, והעורר וביטון החלו נוסעים בפראות. הם נתפסו בכביש מס' 40 (ראו גם דו"חות פעולה של השוטרים קלימיאן, אלמו ובן דריים לעניין המעצר). במקום נמצאו תיק ובו פטיש, מברג ודיסק חשמלי. נראה, כי ראיות, אם כן, קיימות למכביר. טענותיו של העורר לאלימות, כנמסר, נבחנו, ולא נמצא בהן ממש.

י.

סבורני, כי מסוכנותו של העורר העולה מן המעשים, לרבות בריחתו מן המשטרה, שקדמו להם תכנון והכנה, ניכרת על פני הדברים (ראו גם דבריו של השופט ג'ובראן בעניינו של ויצמן ). המעשים נעשו, כנמסר, בעת שהיה תנאי תלוי ועומד נגד העורר, שזה לא כבר שוחרר ממאסר. עתה באה השעה לבחינתה של חלופה: "בחינתה של חלופת מעצר נעשית. ככלל, בשני שלבים: בשלב הראשון, בוחן בית המשפט אם ניתן להשיג את מטרות המעצר על דרך של חלופת מעצר - יהא טיבה אשר יהא. רק אם מגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר, הוא יפנה לבחינתה של חלופת המעצר הקונקרטית הראויה בנסיבות העניין" (בש"פ 9198/04

אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סביח (לא פורסם)). תולדות העורר אינן מעוררות אמון. לעורר - כבן 47 - עבר פלילי מכביד, כ-17 פעמים עמד בפני בתי המשפט מאז גיל 15 ובתוכן עבירות רבות. לרבות עבירות סחר בסמים, התפרצות, החזקת נשק ועוד, וריצה מאסרים בפועל. מורא החוק כנראה אינו בן בית במילונו של העורר, שלאחר הפוגה חזר לסורו בעבירות, וקיים חשש להתנהגות פורעת חוק בעתיד.

י"א.

הדבר היחיד שהתלבטתי לגביו היה בנו הקטין, גם אם אביו לא נתן דעתו לבנו שעה שנחפז לכאורה לשוב לעבירות. האגף לשירותי רווחה בקרית גת ביקש - כאמור - את בית המשפט לנוער להכיר בקטין כקטין נזקק, בתסקיר מפורט צוין, כי אמנם העורר אוהב את בנו והבן אותו, אולם אין העורר פנוי לספק את צרכיו של בנו, והמצב הנוכחי שבו הוא ממשיך לנדוד בין בית אמו לבית אביו ללא מסגרת קבועה אינו מיטיב עמו, ואף עלול להוביל למעורבות בפלילים ולעיכוב בהתפתחותו הפיזית והנפשית. העורר מבקש להשתחרר לחלופה בין היתר, ובמיוחד, בטענת חמלה, קרי יחסיו עם בנו והעובדה שהוא עשוי לסייע לבנו כיון שיש קשר טוב ביניהם, ואני מבקש להאמין לנאמר בעניין זה. אך העורר עלול להיות צפוי למאסר בתיק בנסיבות, ומה יהא אז על בנו? כל אלה מטים את הכף לעבר אי בחינה של חלופה. ואולם, סבורני כי יש מקום לבחון גם בשלב זה את עניינו של הקטין, וליתן משקל לקשר בינו לבין העורר ולהשפעתו על חייו. אכן, עניין זה מקומו יכול היה להיות עתירת אסיר, אך אני מוצא לנכון, ממידת הרחמים, להידרש לכך גם כאן, כשם שבית משפט זה נדרש מידי פעם בהליכי מעצר לשאלות של אירועי שמחה או להבדיל אבל של עצורים, גם אם דרך המלך היא בעתירת אסיר. על כן אבקש כי ייערך תסקיר שירות מבחן - ואני מקדים תודה לשירות המבחן - אשר יבחן, בין היתר, ובהלך מחשבה יצירתי - אפשרות לקשר הדוק יותר עם הבן במסגרת המעצר כדי לסייע לבן. זאת, גם אם חוששני שפתרונו הבסיסי של הבן הוא, כפי שעולה מתסקיר הרווחה בהשמה חוץ ביתית. התסקיר יוגש בתוך 15 יום לבית משפט השלום. כאמור, איני מכוון לשחרורו של העורר לחלופה לעת הזאת, אלא לאפשרות לביקורי הבן אצלו, ואולי במסגרת זו ליציאה מבוקרת בליווי מעת לעת הבן למשל לאירוע פורים וכדומה, לחיזוק הבן.

י"ב.

הערר מתקבל איפוא חלקית במובן של הזמנת תסקיר לעניין האמור.