בש"פ 10949/05 צביקה שיץ נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (השופטת (דה-ליאו) לוי) מיום 21.11.05 בב"ש 2932/05, בגדרה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית-משפט השלום בנצרת (השופטת רוטפלד-האפט) מיום 11.10.05 בב"ש 4960/05 לעצרו עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת"פ 3908/05.

ב.(1) ביום 19.9.05 הוגש נגד העורר כתב-אישום בבית-משפט השלום בנצרת, הכולל שמונה אישומים והמייחס לו עבירות רבות של התחזות כאדם אחר, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה, הוצאת שיק ללא כיסוי והכשלת שוטר, לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977.

(2) לפי הנטען בכתב-האישום, במועדים שונים בשנת 2005 משך העורר במרמה כספים רבים מבנקים שונים תוך התחזות לאישים ללא ידיעתם, בין היתר באמצעות זיוף מסמכים על-שמם. בנוסף נטען כי התחזה לאחר בפני שוטרים.

(3) ביום 11.10.05 נעתר בית-משפט השלום לבקשת המדינה והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים, בקבעו כי קיימות נגדו ראיות לכאורה, וכן עילת מעצר בגין מסוכנות רבה לביטחון הציבור, הנלמדת מן הכמות והתחכום של מעשיו, שיש בהם לפגוע בהתנהלות מסחרית תקינה. עוד נקבע כי קיימת נגד העורר עילת מעצר בגין חשש להימלטות מהליכי שפיטה. כן נקבע כי אין בחלופת מעצר שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות ואת החשש להימלטות.

(4) ביום 21.11.01 דחה בית-המשפט המחוזי ערר מטעם העורר, וקבע כי גם בעבירות רכוש יכול מכלול הנסיבות ואופן ביצוען להעיד על סכנה לביטחון הציבור, וכי מעשי הזיוף הרבים והמתוכננים המיוחסים לעורר מלמדים על מסוכנות כזו, כמו גם על חשש מהימלטות מן הדין.

ג.(1) על החלטה זו הוגש הערר דנא, בו נטען כי אין בביצוע שיטתי של עבירות רכוש כדי להקים חזקת מסוכנות השוללת מן העורר חלופת מעצר. עוד צוין כי העורר, בן 36, הוא ללא עבר פלילי ובן למשפחה נורמטיבית, וכי מעשיו נבעו מהסתבכות בחובות בשוק האפור. כן נטען, כי עם מעצרו שיתף פעולה עם החוקרים והודה בעבירות המיוחסות לו. בנוסף נטען כי לא נבדקה כיאות חלופת המעצר שהוצעה לגבי העורר, וכי חלופה זו יש בה כדי לאיין את המסוכנות ואת החשש להימלטות.

(2) בא כוחו של העורר קבל על כך שבתי המשפט הקודמים הגיעו – לשיטתו – בקלות יחסית למסקנה שאין כל מקום לחלופה חרף הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, שעניינה השגת מטרת המעצר בדרך שפגיעתה פחותה. לשיטתו אין חשש להימלטות, שכן אין המדובר בבעל עבר פלילי. חלופת המעצר המוצעת היא אצל הורי העורר, המוכנים לכל התחייבות בקשר להפרות.

(3) באת כוח המדינה נדרשה להתחזותו הנטענת של העורר ולהימשכות העבירות, דבר המעצים לשיטתה את חשש ההימלטות, שהלובש זהויות שונות בתחכום – מועד לו.

ד.לאחר העיון לא ראיתי מקום להתערבות בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים. אכן, בוודאי על בית המשפט ליתן דעתו לשאלה אם יש מקום לחלופת מעצר, אך משעסקינן במתחזה המזייף – על פי הראיות לכאורה – תעודות זהות של הזולת וכן תלושי שכר ורשיונות רכב, ועובר בשימוש בהם עבירות של הוצאת כספים במרמה ועוד, אין מקום לחלופה, בוודאי לא המוצעת בבית הוריו; זאת שכן מי שכבר חטא בהתחזות, כיצד ניתן להבטיח שלא ישוב לכך בגדרי מעצר הבית? אכן, הנקבע בעניין בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, יפה כוחו גם כאן. התחכום והתכנון מדברים בעדם, ואין בעבר הנקי כדי להפיג את החששות. על פי הנראה, אין במקרה זה לעת הזאת דרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, כמשאלת סעיף 21(ב)(1) הנזכר.

ה.לפיכך לא אוכל להיעתר לערר.