בש"פ 1135/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.12.2012 (שניתנה על ידי סגן הנשיא י' צבן ) ומיום 5.2.2013 (שניתנה על ידי סגן הנשיא י' צבן והשופטים ר' כרמל ו- ר' פרידמן-פלדמן ), במסגרתן נתקבלה באופן חלקי בקשת העוררים לקבלת חומרי חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ).

2.

העורר פנה לבית המשפט קמא בבקשה להורות למשטרה לגבות עדות ממר דורון אגסי, אשר היה מעורב בהליך החשיפה והחקירה; לתעד את זירת האירוע (בית המשפחה) ולחקור את חברתה של המתלוננת והגב' תמי לוז. כמו כן, עתר העורר לקבלת פרפראזות של החומר החסוי בעניינו. ביום 31.12.2012 התקיים דיון בבקשה אשר נערך, בהסכמת הצדדים, לפני סגן הנשיא י' צבן . במועד זה, קבע בית המשפט כי:

"א.

על המשטרה לגבות אמרה מדורון אגסי, שהיה מעורב בדרך כלשהי בהליכי חקירה או מה שקדם לכך.

ב.

על המשטרה לעשות מאמץ לגבות אמרה מהגב' תמי לוז, ששמה נזכר בחקירה עם אפשרות לנגיעות בפרשייה.

ג.

המשיבה תמסור לסנגור פרפרזות, ככל האפשר, על החומר החסוי. אם הדבר בלתי אפשרי, יש לפנות בבקשה מיוחדת לפי פקודת הראיות, שתידון לפני שופט תורן.

ד.

הגורם השלישי ואותה חברה הם אנונימיים ולא מצאתי מקום להורות על הרחבה נוספת של החקירה לגורמים ששמם לא ידוע או גילויים בעייתי.

ה.

האמור בסעיפים א'-ג' יבוצע על-ידי המשטרה לא יאוחר מיום 10.1.2013. גביית אמרה מדורון אגסי תעשה, ככל האפשר, בתיעוד חזותי."

3.

לטענת העורר, ביום 24.1.2013 הועברו לידי ההגנה הודעת הגב' תמי לוז; מזכרים אודות שיחות שקיימה המשטרה עם מר אגסי, מהם עולה כי הוא אינו מוכן להגיע למסירת עדות וכן רשימת מסמכים, דוחות וצווים חסויים. נוכח האמור, הגיש העורר בקשה דחופה לקיום צו בית-משפט. ביום 5.2.2013, לאחר קבלת תגובת המשיבה, החליט בית המשפט קמא כי הניסיונות לגבות עדות ממר אגסי מוצו ואין מקום לחייב את המשטרה בפעולות נוספות. כן נקבע כי העורר רשאי להגיש בקשה להסרת חיסיון לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

4.

לצורך הדיון, אתייחס בנפרד לסעדים המבוקשים על ידי העורר.

5.

בא כוחו של העורר, עו"ד משה מרוז, מבקש להורות למשטרה להרחיב את החקירה, לרבות על ידי חקירת מר אגסי וגביית עדויות מ"אנשי מפתח" נוספים בפרשה. באת כוח המשיבה, עו"ד יעל שרף, טוענת כי המשטרה זימנה את מר אגסי לשם גביית עדות, אלא שהוא סרב להגיע לחקירה ועל כן ידיה כבולות. מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי אינו האכסניה המתאימה להצגת דרישות ליצירת ראיות חדשות שאינן מצויות בתיק החקירה. בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולפיכך לא יורה למשטרה כיצד לנהל את החקירה להבדיל מביקורת שיפוטית בדיעבד מכוחן של טענות שמקומן בהליך העיקרי בדבר מחדלי חקירה וכיווני חקירה שלא מוצו [ראו והשוו: בש"פ 8221/12 אימאם נ' מדינת ישראל פיסקאות 6-5 (20.11.2012); בש"פ 141/13 רוטנמר נ' מדינת ישראל פיסקה 4 (7.1.2013); בש"פ 9363/05 נדג'ר נ' מדינת ישראל (10.10.2005)]. לא למותר לציין, כי העורר יהיה רשאי לזמן את אותם "אנשי המפתח" אשר לטענתו יש ביכולתם לשפוך אור על הפרשה, כעדים מטעם ההגנה בהליך העיקרי.

ודוק, בנסיבות העניין לא ניתן להתעלם מכך שבית המשפט קמא הורה למשטרה בהחלטתו מיום 31.12.2012 לגבות הודעה ממר אגסי ובמידת האפשר לתעדה באופן חזותי. בית המשפט קמא לא פירט בהחלטתו מיום 5.2.2013 מדוע הוא הגיע לכלל מסקנה כי ניסיונותיה של המשטרה לגביית ההודעה האמורה מוצו. שלא כמו בית המשפט המחוזי לא שוכנעתי כי ניסיונות אלו אכן מוצו עד תום. לפיכך, מוטב כי המשטרה תשוב ותפעל לגביית הודעתו של מר אגסי.

6.

באשר לבקשת העורר להורות על העברת פרפראזות מפורטות של רשימת החומר החסוי בתיק, המשיבה טענה בהקשר זה כי הפרפראזות הועברו בניסוח מפורט ככל הניתן, במגבלות החיסיון החל עליהן. סבורני כי בקשה זו של העורר הינה הלכה למעשה בקשה לחשיפת מידע מהותי מתוך מידע החוסה תחת חיסיון. הדרך המתאימה לעשות כן הינה בהליך להסרת חסיון בהתאם לפרוצדורה הקבועה בפרק החסיונות בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. לאור האמור, סבורני כי גם בנקודה זו יש לדחות את הערר.

7.

בכל האמור לבקשת העורר להעביר לידיו את תיק החקירה אשר לטענתו נפתח בעבר בעניינה של המתלוננת; מטענות המשיבה לפני עלה כי בבדיקות שנערכו על ידה נמצא כי לא הוגשה כל תלונה על ידי המתלוננת וממילא לא נפתח בעקבותיה כל תיק חקירה. נוכח האמור לעיל, אין מקום לקבל את הערר בנקודה זה.

8.

באשר לבקשת העורר להורות על העברת כל פרט ומידע אודות חברתה של המתלוננת וה"גורם השלישי" שכנטען היו מעורבים בתהליך שקדם להגשת התלונה; מדובר בבקשה המנוסחת באופן כללי ומבלי שפורט המידע הדרוש לא אוכל להיעתר לערר. ככל שמעוניין העורר בהרחבת החקירה במישור זה כנגד צדדים שלישיים, כאמור לא אוכל להיעתר לערר, שכן בקשה זו חורגת ממסגרת סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי כמו גם מתפקידו של בית משפט זה בכל האמור לפיקוח על הליכי חקירה.

9.

בטרם סיום, אציין כי העורר העלה בדיון לפני טענות קשות כלפי התנהלות המשטרה והתביעה במסגרת חקירתו של העורר בתיק דנן. טענות אלה נטענו מבלי שהונחה לפני תשתית עובדתית מספקת המאפשרת התייחסות עניינית אליהן. ככל שסבור העורר כי נפלו מחדלי חקירה בתיק, הוא יהיה כמובן רשאי להעלותן במסגרת התיק העיקרי. לא למותר לציין, כי אין באמור בהחלטה זו משום הבעת עמדה בהקשר זה.

10.

אשר על כן, הערר נדחה, בכפוף לאמור בסעיף 5 לעיל.