בש"פ 1171/18 יוסי חזן נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערר "בגלגול שלישי" לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור , עמ"ת 71810-01-18) מיום 6.2.201, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה על החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט ג' אבנון , מ"ת 54771-10-17 ) מיום 29.1.2018 שהורה על שחרור המבקש בערובה ובתנאים מגבילים עד לתום ההליכים המשפטים נגדו.

כתב האישום והליכים קודמים

2.

ביום 29.10.2017 הוגש כתב אישום נגד המבקש המייחס לו עבירה של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי. מכתב האישום עולה כי המבקש החזיק בביתו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 37.8942 גרם. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום, הסכים המבקש לקיומן של ראיות לכאורה, אולם, נוכח נסיבותיו האישיות הקשות, וכן לנוכח טענתו להעדר כוונת סחר מצדו, ביקש מבית משפט השלום לבחון חלופת מעצר ביתית. בית משפט השלום הורה על קבלת תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המבקש. בתסקיר שהתקבל צוין כי המבקש נמצא בסיכון משמעותי להמשך שימוש בסמים וכן נקבע כי החלופות שהוצעו אינן מפחיתות סיכון במצבו, ומשכך לא המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר (להלן: התסקיר הראשון ). לאחר דיון נוסף ולאחר שנטענו מספר טענות בנוגע לחלופת המעצר שנשללה, הורה בית משפט השלום על קבלת תסקיר משלים. שירות המבחן הגיש תסקיר משלים ובמסגרתו נשללה שוב חלופת המעצר שהוצעה בתסקיר הראשון. המבקש ביקש מבית משפט השלום לבחון חלופת מעצר נוספת, ובית משפט השלום שעה לבקשתו והורה לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים שלישי נוסף. בתסקיר המשלים הנוסף, צוין כי לא עלה בידי שירות המבחן לבחון את המפקחים החדשים שהוצעו על ידי המבקש עקב קשיי תיאום עם ב"כ של המבקש, ומשכך הוא אינו משנה מהמלצתו. בהמשך לכך, הורה בית משפט השלום על קבלת תסקיר משלים רביעי נוסף. במסגרת תסקיר זה קבע שירות המבחן כי הוא מתרשם שהחלופה שהוצעה בשלב זה, בית אחיו וגיסתו של המבקש, עשויה לצמצם את הסיכון מהמבקש, ועל כן המליץ על שחרור המבקש לחלופה זו.

3.

ביום 29.1.2018 נתן בית משפט השלום את החלטתו בבקשת המשיבה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת החלטה זו קבע בית משפט השלום כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, וכי לחובת המשיב הרשעות קודמות רבות. עם זאת, נוכח התסקיר האחרון בעניינו של המבקש, ולאחר שמיעת המפקחים המוצעים, הורה בית משפט השלום לשחרר את המבקש לחלופת המעצר המוצעת.

4.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי. ביום 6.2.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר וקבע כי בהחלטת בית משפט השלום נפלו פגמים מהותיים המחייבים התערבות של ערכאת הערעור. בית משפט המחוזי קבע כי נשקפת מהמבקש מסוכנות רבה אשר לא ניתן לאיין בחלופת מעצר, וכי אף חלופת המעצר הספציפית שאושרה בבית משפט השלום אינה ראויה בנסיבות העניין. כמו כן, הדגיש בית משפט המחוזי כי הוגשו בעניינו של המבקש ארבע תסקרים, ושלושה מהם היו שלילים מאוד, כי בעת ביצוע העבירות המיוחסות למבקש בכתב האישום, היה תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי, וכן כי אחיו של המבקש, שנקבע כאחד המפקחים על-ידי בית המשפט השלום, לא דיווח על הרשעה קודמת. בית המשפט המחוזי היה ער לכך שעצם קבלת הערר תגרום להחזרת המבקש למעצר אחרי שחרורו, אולם לדידו במקרה זה נוטה נקודת האיזון להשבת המבקש למעצר. בקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטה זו התקבלה וביצוע ההחלטה עוכב עד היום, 11.2.2018, בשעה 12:00.

הערר דנן

5.

על אף שההחלטה מושא הבקשה ניתנה עוד ביום 6.2.2018, רק הבוקר הגיש המבקש את הבקשה ולרבות את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, שעות ספורות טרם שיפוג תוקף עיכוב הביצוע. בהחלטה מהיום דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מטעמים של שיהוי.

לעצם העניין, מכוונת הבקשה דנן נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי אשר הורה לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו. המבקש טוען כי לא ניתן לו יומו בבית משפט המחוזי וכי נמנע ממנו לסיים את טיעוניו ובכך נפגעו זכויותיו הבסיסיות וכן כללי הצדק הטבעי. בנוסף, המבקש טוען כי הערר מעלה שאלות בעלות חשיבות עקרונית רבה כמו, אימתי יוחזר אדם משחורר למעצר כאשר לא ביצע כל מחדל לאחר שחרורו, וכן שאלת ההסתמכות על החלטות קודמות של בית משפט. במסגרת זו מפנה המבקש אל בבש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל (20.10.2009) (להלן: עניין קוניוף ) . עוד טוען המבקש כי שגה בית משפט המחוזי כאשר סטה מהמלצת שירות המבחן. כמו כן, טוען המבקש כי בית משפט השלום היה ער לעובדה שהמפקח העלים את עברו הפלילי ואף על פי כן נקבע כי הוא וזוגתו מפקחים ראויים. משכך אין מקום להתערב בקביעה זו.

לא מצאתי לנכון להורות על קבלת תשובת המשיבה לבקשה.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

על בקשת רשות לערור "בגלגול שלישי" בהליכי מעצר יחולו אמות מידה מצמצמות, ובקשה כאמור תתקבל רק במידה שמתעוררת בה שאלה בעלת חשיבות כללית ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או בהתקיים נסיבות חריגות, כגון עיוות דין שנגרם לחשוד או פגיעה בלתי מידתית בחירותו (ראו: בש"פ 9489/17 שקיר נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (5.12.2017) (להלן: עניין שקיר ); בש"פ 9590/17 אבו מדעם נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (8.12.2017)). הבקשה דנן אינה מקיימת את אמות מידה אלה חרף טענותיו של המבקש בעניין זה. בית המשפט המחוזי התרשם כי מסוכנתו של המבקש רבה מאוד וכי לא ניתן לאיין את מסוכנתו בחלופת מעצר בהעדר יכולת לתת בו אמון, ואף קבע כי גם החלופה שאושרה אינה ראויה. הכרעה זו אינה בעלת השלכות רוחב עקרוניות, והיא נטועה בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי הנדון ונסיבותיו. בנוסף, למותר לציין כי העובדה ששתי ערכאות הגיעו לתוצאות שונות בענייני מעצר אינה מצדיקה כשלעצמה הענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: בש"פ 3439/17 לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (25.4.2017); בש"פ 6387/17 והאב נ' מדינת ישראל , פסקה 10

(21.08.2017); עניין שקיר , פסקה 6).

7.

למעלה מן הצורך אציין כי צדק בית המשפט המחוזי עת שקבע, בין היתר, כי יש לקבל את ערר המשיבה נוכח מסוכנותו של המבקש העולה מכל אלה: כמות הסם הגדולה שנתפסה; עברו הפלילי המכביד; קיומם של שלושה תסקירי מבחן שליליים; ביצוע המעשים המיוחסים למבקש שעה שקיים נגדו מאסר על-תנאי בר הפעלה תלוי ועומד, וכן נוכח העובדה שהחלופה שנקבעה על ידי בית המשפט השלום, נמצאה בלתי ראויה בשל עברו הפלילי של המפקח, שהוסתר משירות המבחן. אוסיף עוד כי שוכנעתי שלאור כל זאת, מקרה זה נופל בגדר החריגים שנקבעו בעניין קוניוף .

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.