בש"פ 1186/06 מדינת ישראל נ. חאלד סמאדה

א.זהו ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא בן-דוד) מיום 6.2.06 (אתמול), שבה החליט לשחרר את המשיבים ממעצר בערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 100,000 ₪ כל אחד. בכך קיבל בית המשפט המחוזי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (הנשיא כתילי) מיום 3.2.06 שלפיה הוארך מעצרם של המשיבים עד ליום 9.2.06 בשעה 16:00.

ב.(1) המשיבים נעצרו ב- 3.2.06 לפנות בוקר יחד עם עמיר מולנר, שהתחזה עם מעצרו בשם אחר. ברשות מולנר נמצאו רכיבים המשמשים לפי החשד להכנת מטען חבלה ולהפעלתו. המשיבים שמרו על זכות השתיקה.

(2) בית משפט השלום, שבפניו הוחשדו המשיבים בהחזקת נשק שלא כדין, ניסיון לחבלה על-ידי חומר נפץ, הכשלת שוטרים, התחזות לאחר וקשירת קשר לפשע, ציין כי שוכנע שאי אפשר לבצע את פעולות החקירה שפירטה בפניו המשטרה במעמד צד אחד, אלא אם יהיו המשיבים מאחורי סורג ובריח; השמירה מצדם על זכות השתיקה, שהיא אמנם זכות על פי דין, יש בה כדי להכביד על מיצוי החקירה.

(3) בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבים, בציינו לאחר עיון בחומר, כי "חשדם של אנשי המשטרה נפל על הארבעה בעיקר בשל קופות השרצים הנלוות לכל אחד מהם מאחוריו והיותו של מר מולנר, לדעת המשטרה, עבריין בכיר". לדעת בית המשפט קמא לא היו ראיות מלכתחילה נגד המשיבים ולא נוספו ראיות חדשות, ושמירה על זכות השתיקה אינה יכולה להוות תחליף לראיות פוזיטיביות.

ג.(1) בערר ובדיון נטען על-ידי המדינה, כי מלכתחילה היתה תשתית ראייתית העונה על דרישות סעיף 13(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שלפיו נדרש חשד סביר, וכן ישנו חשש ששחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי חקירה.

(2) כן נטען, כי חומר שיש בו "חידוש בחקירה" - כלומר, ראיות שנוספו - אין פירושו בהכרח ראיות המסבכות במישרין את החשוד במעשה העבירה. נטען גם, כי השילוב בין הימצאותם של המשיבים עם מולנר שכיזב באשר לזהותו, חומר נוסף נגד אחד המשיבים. הרשעותיהם הקודמות, שמירתם על זכות השתיקה וחומר מודיעיני – כל אלה תומכים בקבלת הערר. מנגד טען בא כוח המשיבים בכתב ובעל פה, כי אין מתקיים "חשד סביר" כנדרש בסעיף 13(א) הנזכר, שכן אין כל ראיות הקושרות את המשיבים לעבירות; אין לזקוף לחובתם את השמירה על זכות השתיקה, ואין טעם של ממש להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

ד.(1) עיינתי בטיעוני הצדדים, בחומר החקירה ובתיק המודיעין. אינני יכול שלא לבטא חשד כבד, כי לא בכדי מכלה המשטרה את כוחותיה בעניין זה; "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו", אומר הנביא עמוס (ג',ג'), ולא כל שכן פי שניים, ארבעה יחדיו - ארבעתם עבריינים, מהם כבדים, האחד (מולנר) מתחזה בשם אחר, ושלושת המשיבים ממלאים פיהם מים במעמד המעצר כלפי ההתחזות, וממשיכים למלא פיהם מים בחקירה. בראיות מתווסף חשד מסוים כלפי אחד מהם. החומר המודיעיני בתמונה כוללת מדיף ניחוח לא טוב. ואולם, השאלה היא עד כמה קונקרטי החשד כדי שיאפשר קביעתה של עילת מעצר. זו השאלה הטעונה הכרעה.

(2) הנסיבות שבהן נעצרו המשיבים הצדיקו, לדעתי, את החלטת הנשיא כתילי ביום מעצרם. דבריו הקלאסיים של הנשיא אגרנט בב"ש 42/73 מדינת ישראל נ' בן-מאיר , פד' כז(1)499),502 שצוטטו בערר לא פג טעמם, וכך גם ביאורו של השופט (כתוארו אז) חשין בבש"פ 6350/97 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), באשר לסוג הראיות הנדרש, ומקוצר הזמן לא אחזור לכך. כך גם השופטת ביניש, בבש"פ 11109/03 שקארנה נ' מדינת ישראל , פד' נח(2) 350, 355, מזכירה לנו כי חשד סביר לענייננו "יכול שיתבסס על ראיות שיש בהן כדי להצדיק מעצר לצורך השלמת החקירה המשטרתית, אך לא בהכרח יהיה בהן כדי לבסס ראיות לכאורה להמשך מעצר עד תום ההליכים". אוסיף כי במהות, עניין לנו במבט כולל, בשכל ישר ואף (כדברי השופט חשין בעניין רוזנשטיין ) - באינטואיציה.

(3) והנה משנקפו הימים, עם שה"ניחוח" הכולל לא השתנה, חוששני שהיסוד המרכזי, שאף הוא נזכר בבש"פ 6350/97 רוזנשטיין הנזכר, המחייב קשירה של החשודים לעבירה בה מדובר, מושתת במקרה דנן על רגליים דקיקות מדי. רוצה לומר, החוטים הקושרים לעבירות שבהן הוחשדו המשיבים כאמור אינם חזקים דיים כדי שיתקיים "החשד הסביר" לצורך נטילת חירותם באופן מלא על-ידי מעצר, להבדיל מהגבלתה החלקית, אם כי אף זו לא בלב קל. המבחנים נמנו בחקיקה ובפסיקה. סעיף 13(א) מדבר ב"חשד סביר שהאדם עבר עבירה שאיננה חטא", וכן ראו בג"ץ 465/75

דגני נ' שר המשטרה , פד' ל(1) 337, 351-350, מפי השופט (כתארו אז) שמגר, שציטט בא כוח המשיבים. עיון בחומר שבתיק אינו יוצר זיקה מספקת, במבחן הסבירות, בין המשיבים לעבירות בהן דובר, לשם הצדקת המשך שהותם מאחורי סורג ובריח. לולא דמסתפינא הייתי אומר, שחשדן של הרשויות לאמיתו מופנה כלפי עבירות חמורות מאלה, אלא שלא נמצאו ראיות לגביהן. מכל מקום, פעולות החקירה הנדרשות ניתנות ביסודן להיעשות גם כשהמשיבים אינם במעצר.

(4) בנסיבות אני נכון לקבל את הערר חלקית במובן זה שהמשיבים ישוחררו עוד הערב בתנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי וכן בהפקדה של 10,000 ₪ או ערבות בנקאית אוטונומית (אלה יוכלו להיות מוסדרות עד מחר ב-12:00), וכי עד למועד סיום המעצר שקבע בית משפט השלום כאמור ישהו במעצר בית מוחלט בפיקוח ערב אחד שישהה עמם, ואם ערב זה אינו מי שיערוב בערבות צד ג' לפי ההחלטה האמורה, תינתן גם ערבותו שלו בסך 10,000 ₪. ייאסר עליהם בתקופה זו לבוא בדברים איש עם רעהו או עם כל מעורב בפרשה. ביום 9.2.06 תחליט המדינה, על פי מה שלפניה, אם לשוב ולפנות לבית משפט השלום בענין זה.