בש"פ 1248/02 שמואל נבון נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף.

1.הבקשה למתן ארכה הוגשה ביום 10.2.02. עולה ממנה, כי ביום 31.12.01 ניתן פסק הדין בעניינו של המבקש בע"פ 6148/01. עוד מתברר, כי המבקש פנה לראשונה לבית המשפט בהליך שגוי ביום 18.1.02, וכי לאחר שהובררה לו טעותו, פנה בעתירה לדיון נוסף ביום 23.1.02. רק משהודע לו ביום 10.2.02 על כך שעליו לעתור להארכת מועד, פנה לקבלת ארכה.

2.דין הבקשה להידחות. המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא 15 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין. הארכת מועד זה טעונה ביסוסו של טעם מיוחד (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). בפירושה של הוראה זו ננקטה גישה קפדנית ומצמצמת, אשר יסודה בצורך "למנוע את השהיית תוקפו של פסק דין סופי" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ,

פ"ד כב(2) 569; ראו גם בש"א 553/99 בר נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ דינים עליון נז 5). הוראות אלה, והשיקול העומד ביסודן, חלות גם על הגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין בערעור פלילי (ראו בש"פ 1985/01

בבייב נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2001(2) 1470; בש"פ 5497/00

באקו נ' מדינת ישראל ,

לא פורסם).

3.ההליך השגוי שנקט המבקש ביום 18.1.02 היה נגוע באיחור ביחס למועד הקבוע בדין. לאיחור זה של המבקש לא ניתנה סיבה, העולה כדי טעם מיוחד. טענתו של המבקש היא לטעות בדין, אשר גרמה לו לסבור, בטעות, כי המועד לפנייה לבית המשפט הוא 45 אחרי מתן פסק דינו, בדרך של הגשת ערעור. אף כי טעות בדין עשויה להוות עילה למתן ארכה לשם הגשתה של עתירה לדיון נוסף, נפסק כי "הכרה זו בטעות תעשה, בלא שתיפגע העמדה העקרונית ביחס לגישה הקפדנית והנוקשה המוחלת על בקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף" (בש"א 6708/00 אהרון נ' אמנון , פ"ד נד(4) 702).

המבקש היה מיוצג בערעור. מבחינה זו, לא היה קושי בידו לברר את פרק הזמן העומד לרשותו לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף. מסתבר כי לא עשה כן. הוא אף פעל בלא בדיקה כלשהי של הדין הנוגע לעניין. אין גם כל טענה, כי היותו של המבקש במאסר הוא שמנע ממנו בדיקה כאמור. דרך פעולה כזו, של פעולה בלא כל בדיקה, אינה יכולה לבסס קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה. ברוח זו, נדחתה אף בקשת ארכה אשר התבססה על טעותו של בעל דין לא מיוצג, ואשר לא בדק כלל את דרכי הפנייה לבית המשפט ואת המועדים לפנייה לבית המשפט (ראו בשג"צ 8681/00 קטש נ' בית הדין הארצי לעבודה , דינים עליון נח 715). זאת, אף כי באותה פרשה, הוגשה לבית המשפט פנייה במועד, אך זו לא תאמה את הנדרש על פי הדין. הדברים יפים אף למקרה שבפניי.

אוסיף, כי גם מעיון בפסק הדין שניתן בע"פ 6148/01 הנ"ל, ומן העתירה שהגיש באיחור כנגד פסק הדין, לא עולה כי למבקש טענות ממשיות לקיומו של דיון נוסף בפסק הדין, במידה שעשויה לתמוך בבקשה לעתירה לדיון נוסף. בהקשר זה, לא למותר לציין כי הערעור שהגיש המערער, התקבל בע"פ 6148/01 הנ"ל. לכן, גם מבחינה זו איני רואה מקום להעתר לבקשת הארכה.

הבקשה נדחית.