בש"פ 1307/10 עופר דנינו נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' כהן) מיום 14.2.10 בתיק ב"ש 630/10, בגדרה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בתיק פ' 1256/10 בבית משפט השלום בירושלים. זאת, משנתקבל ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (סגנית הנשיאה ד' פרידמן-פלדמן מיום 12.2.10), בה הוחלט על שחרור למעצר בית בתנאים.

רקע

ב.

ביום 10.2.10 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, וגניבה. לפי העובדות הנטענות בכתב האישום, ביום 26.1.10 התפרץ העורר יחד עם אחרים לבית, באמצעות מפתח שנטל מן המקום חודשים אחדים קודם לכן שעה שעבד שם בשיפוצים. כנטען, העורר עקר מן הבית כספת ובה סכומי כסף, מפתחות למכונית ותכשיטים. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 12.2.10 נאמר, כי קיימות ראיות לכאורה, וצוין כי לעורר עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש המקים עילת מסוכנות. עם זאת צוין כי עברו הפלילי ישן, ועל כן הוחלט על שחרורו למעצר בית מלא בבית אביו עם ערבויות. לבקשת המשיבה, עוכב ביצוע השחרור לחלופת מעצר, עד להחלטה בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי.

ג.

בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 14.2.10, קיבל את ערר המשיבה והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. נאמר, כי לעורר עבר הכולל 56 עבירות רכוש, ומספר מאסרים בפועל, חלקם לתקופות ממושכות. צוין, כי הרשעתו האחרונה של העורר היא מיום 9.3.08, בגין עבירות של איומים ותקיפה ממארס 2007, ועל כן אין לומר כי מדובר בעבירה ישנה. עוד נאמר, כי יש לייחס חומרה מיוחדת לכך שמדובר בעבירה הכוללת תכנון מוקדם והפרת אמונן של בעלי הבית. עוד הודגש, כי ניתן לצפות כי משפטו של העורר יתקיים ויסתיים בהקדם, נוכח רשימת העדים הקצרה.

הערר והדיון

ד.

בעררו עותר העורר לשחרורו לחלופת מעצר. נטען כי בין השאר, לא נעשו פעולות חקירה מתבקשות, וכי בית המשפט המחוזי לא בחן את הראיות לכאורה בתיק. עוד נטען לאפליה, שכן בתיק חשוד נוסף – קטין כבן 14 – אשר לא הוגש נגדו כתב אישום. הודגש, כי עבירות הרכוש של העורר ישנות, וכי מכל מקום היה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר. נאמר, כי בית המשפט התייחס רק לרשימת עדי התביעה באמרו כי משפטו של העורר צפוי להיות קצר, אך בנוסף צפויים להישמע עדי הגנה, וכן ייתכן כי המשיבה תגיש בקשה להגשת תעודת חיסיון, והעורר יגיש בקשה לגילוי ראיה – הליכים אשר צפויים להימשך זמן מה.

ה.

בדיון טען עו"ד אשכנזי לעורר, כי חומר הראיות לא נמסר במלואו ובצורה נאותה כי יש בו חללים, וכי החקירה נוהלה בצורה שאינה תקינה; עברו של העורר בעבירות רכוש הוא מ- 2003, ומרבית העבר הפלילי ישן. נטען עוד, כי העורר שינה דרכיו מאז נישא, ונולדו לו תאומים שהם בני חמישה חושים; העורר נכון לאיזוק אלקטרוני, ומכל מקום ראוי הוא להזמנת תסקיר.

ו.

עו"ד מגד טענה למדינה כי הראיות הן טובות, העורר הכיר את בית המתלוננים לאחר שערך בו שיפוצים והגיע לכספת בדרך מתוחכמת; היו שני שותפים, האחד אותו קטין והאחר שנעצר לאחרונה והעורר אינו מסגירו.

ז.

עיינתי בתיק וכן ברישום הפלילי. העורר כבן 38, עמד עד הנה 8 פעמים בפני בתי משפט, בעבירות שרובן בתחום הרכוש וראשיתן בגיל 16, ומספר העבירות עצמן – עשרות רבות מאוד. ברי איפוא כי קיימת עילת מסוכנות על פי הלכת בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268. גם הנסיבות של פריצה לכאורה למקום שהעורר עבד בו מורות לעבר מסוכנות. אין צורך להכביר מלים על עגמת הנפש של הבא לביתו ומוצאו פרוץ וגנוב ורכושו נלקח בידי זדים; ראו בש"פ 3541/05

אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 45/10 מסראוה נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אכן, עבירות הרכוש האחרונות של העורר היו ב- 2003 (גזר דין ב- 2005), וב- 2007 עבר עבירות איומים ותקיפה. ואולם, לא בקלות הוא ניתן לשחרור לחלופה, נוכח עברו, כל שכן בבית אביו שגם בעבר לא היוה מסגרת גודרת בעבורו. אוסיף כי הגם שהתביעה החליטה שלא להגיש כתב אישום לגבי קטין בן 14 המעורב במקרה, אין בכך על פניו משום אפליה המצדיקה שחרור כשלעצמה.

ח.

ואולם, חזקה מצוות המחוקק לבדוק האם ניתן להשיג באמצעים שחומרתם פחותה ממאסרם מאחורי סורג ובריח את תכלית המעצר, במקרה זה ההגנה על הציבור; ראו בש"פ 10689/08 קנפו נ' מדינת ישראל (לא פורסם). בנסיבות החלטתי לא בלי התלבטות להזמין לעת הזאת תסקיר מעצר, שיאפשר לבית המשפט תמונה כוללת, שתביא בחשבון את האמור מעלה. התסקיר יוגש בתוך שבועיים לבית משפט השלום, שישוב ויבדוק את הנושא בעקבות התסקיר, ואיני נוטע כל מסמרות. אני מקדים תודה לשירות המבחן למבוגרים. אין בזאת כדי לפגוע באפשרות לקדם ככל הניתן את המשפט העיקרי, כפי שציין בית המשפט המחוזי.