בש"פ 1510/15 פאוזי אבו עראר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו טהה ) במ"ת 17392-02-15 מיום 24.2.2015 אשר הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

רקע כללי

1.

נגד העוררים הוגש ביום 8.2.2015 כתב אישום ובו שני אישומים. האישום הראשון מופנה נגד שני העוררים ומייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות נשק, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, נהיגה ללא רישיון ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות האישום הראשון, משפחתם של העוררים מצויה בסכסוך עם משפחה אחרת בכפר ערערה. בשל סכסוך זה, סמוך ליום 24.1.2015 קשרו העוררים קשר לפגוע באחד מבני המשפחה היריבה (להלן: המתלונן ) ולשם כך הצטיידו העוררים באקדח ובכיסויי פנים. ביום 24.1.2015, הגיעו העוררים ברכבו של העורר 2 (להלן: הרכב ) ועצרו אותו בסמוך לאוהל אירוח שהוקם לצד ביתו של המתלונן. באותה שעה ישבו באוהל המתלונן, אמו הקשישה ושני ילדיו, פעוטות בני שנתיים ושלוש שנים. העורר 1 יצא בריצה מדלת הנהג כשפניו מכוסות והוא אוחז אקדח, נכנס אל האוהל וכיוון את האקדח לעבר המתלונן. המתלונן קם מכיסאו והחל לברוח תוך שהוא אוחז את ילדיו בידיו והעורר 1 ירה לעברו. הירייה החטיאה את המתלונן ופגעה בקיר שלידו. באותה עת עבר העורר 2 למושב הנהג של הרכב. לאחר הירי רץ העורר 1 בחזרה אל הרכב והעורר 2 החל בנסיעה. בעודם נמלטים מהמקום, לקח העורר 2 את האקדח וירה שוב לעבר המתלונן אך גם יריות אלו לא פגעו בו. העוררים המשיכו בנסיעה ועזבו את המקום וסמוך לאחר מכן, שטף העורר 1 את הרכב ומסר אותו לאחר. האישום השני בכתב האישום מופנה נגד העורר 1 בלבד ומייחס לו עבירה של הדחה בחקירה. על פי הנטען באישום השני, בתאריך 27.1.2015 התקיים עימות בתחנת משטרה בין העורר 1 לאדם אחר אשר התיימר לספק לו אליבי. לטענתו של אותו עד (חליל אלטלקאט) בעת האירוע שעליו דובר באישום הראשון היה העורר 1 בבית קפה (להלן: בית הקפה ) ושיחק עמו קלפים. כשנותרו העורר 1 והעד לבדם בחדר החקירה הדריך העורר 1 את העד לספר שיצאו יחדיו מבית הקפה בשעה 19:00.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי ישנן ראיות טובות להוכחת אשמתם של העוררים ובהן הודעות המתלונן ואחיו שזיהו את העורר 1 כמי שירה לעבר המתלונן. נטען כי זיהויו של העורר 1 כיורה על ידי המתלונן ואחיו מתיישב עם פרטים שמסרו לגבי היורה בשיחות שביצעו בזמן האירוע למוקד 100 ועם תיעוד של חלק מהאירוע במצלמות אבטחה בהן נצפה העורר 1 יוצא מהרכב כשאקדח בידו והעורר 2 נצפה ממתין ברכב ויורה מתוכו לאחר מכן. בנוסף, הפנתה המשיבה אל הודעותיהם של שני מדובבים שהושמו בתא המעצר עם העוררים. נטען כי מהודעות אלו עולה לכאורה כי העורר 1 מסר למדובב שהעורר 2 אמור למסור גרסה ש"תוציא אותו" מהתיק. בהתאמה, המדובב שהושם בתאו של העורר 2 מסר כי תכנן ביחד עמו כיצד ימסור גרסה לפיה יודה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום אך יטען כי ביצע אותם ביחד עם תושב שטחים בשם "סמיח". עוד ציינה המשיבה כי קיימות סתירות בגרסאות העדים שהתיימרו לספק לעורר 1 אליבי בנוגע לשעה בה עזב את בית הקפה. כמו כן נטען כי נמצאו בזירת האירוע תרמילים וחלקי קליע התואמים לנשק בו נעשה שימוש באירועי ירי קודמים במסגרת סכסוך החמולות בין משפחת העוררים למשפחתו של המתלונן. בנסיבות אלו, נטען על ידי המשיבה כי מתקיימת חזקה לפיה העוררים מהווים סכנה לשלום הציבור. עוד נטען כי קיימת סכנה שהעוררים ישבשו הליכי משפט אם ישוחררו, הנלמדת מכך שהעוררים לא היססו להדיח עדים, לשקר, ואף לתאם גרסאות ביניהם. עוד הוסיפה המשיבה כי לעורר 1 הרשעה קודמת בעבירה של קשירת קשר לפשע.

החלטת בית המשפט המחוזי

3.

בדיון שנערך בבקשה ביום 15.2.2015 הסכים בא כוח העוררים לקיומן של ראיות לכאורה נגד העורר 1 אך טען לחולשה של ראיות אלו וביקש לשחררו. אשר לעורר 2 הסכים בא כוח העוררים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו אך טען כי עובדות כתב האישום אינן מבססות את העבירות המיוחסות לו. ביום 24.2.2015 הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על כך שאין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה נגד העורר 2 ועיקר המחלוקת בתיק נסובה סביב זיהויו של העורר 1 כיורה. לעניין זה עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמתלונן זיהה את העורר 1 כאדם שנכנס לביתו וירה לעברו. אמנם, כך ציין בית המשפט המחוזי, המתלונן מסר בהודעתו כי בשל כך שהיורה היה רעול פנים הוא ראה את פניו רק "מהאף למעלה". עם זאת, טען המתלונן בהודעתו כי זיהה את העורר 1 כיורה על פי עיניו, קולו, מבנה גופו והליכתו. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי בשל ההיכרות המוקדמת בין העוררים והמתלונן ובשל המרחק הקצר ביניהם בזמן הירי, לא מן הנמנע שמאפיינים חיצוניים כגון מבנה גוף או הליכה, יאפשרו למתלונן זיהוי מלא של העורר 1 כיורה. אשר לסתירות בגרסתו של המתלונן להן טען בא כוח העוררים קבע בית המשפט המחוזי כי אין בהן כדי לקעקע גרסה זו מן היסוד וכי "הגרעין הקשה" של גרסת המתלונן לא נפגם. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן להסתמך על גרסתו של המתלונן במסגרת הליכי המעצר וכי הטענות שהעלה בא כוח העוררים בנוגע לגרסה זו תתבררנה בהליך העיקרי.

לעניין ההודעה שמסר אחיו של המתלונן קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לפסול את טענות בא כוח העוררים בדבר סתירות לכאורה בדבריו. עם זאת, אף בנוגע להודעה זו קבע בית המשפט המחוזי כי הסתירות העולות ממנה אינן מפריכות אותה מן היסוד ורק משליכות על משקלה ומהימנותה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אף על הודעת אחיו של המתלונן ניתן להסתמך במסגרת הליכי המעצר. בנוגע להודעות המדובבים עמד בית המשפט המחוזי על כך שהן מפלילות לכאורה את העוררים בביצוע הירי. בית המשפט המחוזי לא התעלם מן הדמיון בין גרסאות המדובבים בנוגע ל"סיפור הכיסוי" שנטען כי בכוונת העוררים למסור, וציין כי הדבר מעלה תמיהות בנוגע למהימנותן. עם זאת, סבר בית המשפט המחוזי כי תמיהות אלו דינן להתברר במסגרת ההליך העיקרי ומכאן שאף על הודעות המדובבים ניתן להסתמך במסגרת הליכי המעצר.

כמו כן, מצא בית המשפט המחוזי מספר סתירות מהותיות העולות לכאורה מעדויותיהם של מי שהתיימרו לספק לעורר 1 אליבי למועד אירוע הירי (להלן: עדי האליבי ). סתירות אלו נוגעות הן לשעות בהן נכח העורר 1 בבית הקפה, הן לנסיבות עזיבתו את בית הקפה והן לזהות הנוכחים במקום. בהקשר זה הזכיר בית המשפט המחוזי, בין היתר, את הנטען באישום השני המיוחס לעורר 1, לפיו ניסה להדריך את אחד העדים שטענו כי נכח בבית הקפה בשעת הירי, לגבי השעה בה עזב את המקום. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהעובדה שהעורר 1 ניסה להדריך את העד בנוגע להתרחשויות שאירעו לאחר שאירוע הירי כבר הסתיים מעלה תמיהה. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אף דינו של עניין זה להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

בהינתן כל האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי יש בתיק ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים ובהתייחס לעילת מעצר ציין בית המשפט המחוזי כי אין חולק שהמעשים המיוחסים לעוררים בכתב האישום מקימים עילה למעצרם עד תום ההליכים. אשר לאפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר קבע בית המשפט המחוזי כי על אף גילם הצעיר של העוררים ועל אף שהעורר 2 נעדר עבר פלילי ועברו הפלילי של העורר 1 אינו מכביד, המעשים החמורים המיוחסים להם בכתב האישום מלמדים על העדר מורא מן החוק, כמו גם על חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט מצדם. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לבחון את שחרורם של העוררים לחלופת מעצר והורה, כאמור, על מעצרם עד תום ההליכים נגדם.

טענות העוררים

4.

לטענת בא כוח העוררים שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר 1. לעניין זיהויו של העורר 1 כיורה על ידי המתלונן ואחיו נטען כי הגרסה שמסר המתלונן במשטרה ולפיה זיהה את העוררים כמי שירו, ניתנה רק לאחר שצפה בצילומי האבטחה מן האירוע ומכאן שאין מדובר בגרסה ראשונית ואותנטית. זאת ועוד, בגרסה שמסר המתלונן למוקד 100 בזמן אמת נטען על ידו כי אף שהוא מכיר את היורים הוא אינו יודע מה שמותיהם. יתר על כן, אחיו של המתלונן מסר למוקד 100 בזמן אמת כי היורים הם העורר 2 ואדם אחר בשם "שאדי". לפיכך, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי לא נפלו בגרסאות המתלונן ואחיו סתירות היורדות לשורשו של עניין ולגישת בא-כוח העורר לא היה מקום להסתמך על הודעותיהם לעניין המעצר. בנוסף נטען כי לעורר 1 אליבי מוצק לזמן אירוע הירי וכי שגה בית המשפט המחוזי משלא ייחס משקל לעובדה ששלושה אנשים שונים מסרו למשטרה כי היו עמו בשעת האירוע בבית הקפה. אשר להודעות המדובבים נטען כי בניגוד למה שקבע בית המשפט המחוזי, אין בשיחה שניהל העורר 1 עם המדובב בתאו ולו ראשית הודיה במעורבות בירי. ההיפך הוא הנכון – העורר 1 חזר פעם אחר פעם בפני המדובב כי לא היה מעורב בירי על המתלונן. בנוסף, נטען כי בניגוד למה שקבע בית המשפט המחוזי, לא ניתן להסיק מהשיחות שניהל העורר 2 עם המדובב על מעורבותם של אנשים אחרים בירי. לבסוף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרם של העוררים מבלי שבחן כלל את האפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

טענות המשיבה

5.

המשיבה טוענת מנגד כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו של העורר 1 בירי על המתלונן ובחינת מכלול הראיות בתיק מלמדת כי בדין הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו. נטען כי הפרכות והסתירות להם טוען בא כוח העוררים בגרסתו של המתלונן אינן יורדות לשורשו של עניין וכי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי ה"גרעין הקשה" של גרסתו חוזר על עצמו בכל ההודעות שמסר. בהתייחס לעובדה שאחיו של המתלונן מסר את שמו של אדם אחר כמי שהיה עם העורר 2 וירה במתלונן, נטען כי אדם זה (שאדי) נחקר ונמצא כי יש לו אליבי מוצק. אשר לעדים שטענו כי העורר 1 היה עמם בבית קפה בשעת האירוע, טוענת המשיבה כי נפלו בגרסאותיהם סתירות מהותיות עליהן עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו. עוד נטען, כי נוכח הראיות לכאורה להדחת עדים ותיאום גרסאות מצד העוררים יש קושי לתת אמון בגרסאות עדי האליבי של העורר 1. בהתייחס לטענה כי היה מקום לבחון את שחרורם של העוררים לחלופת מעצר נטען כי נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעוררים והמסוכנות הרבה הנשקפת מהם צדק בית המשפט המחוזי משלא ראה מקום לבחון את שחרורם לחלופת מעצר בייחוד בהינתן העובדה שהנשק אשר באמצעותו בוצע הירי לא נתפס והסכסוך בין החמולות עדיין נמשך.

דיון והכרעה

6.

בדונו בבקשה למעצר של נאשם עד תום ההליכים, אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה בניתוח הראיות לכאורה על כל דקדוקיהן ואף לא קובע באותו שלב קביעות מהימנות. מלאכה זו שמורה למותב הדן בהליך העיקרי. עם זאת, על בית המשפט להשתכנע כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו ואם מצא בית המשפט כי על פני הדברים הראיות לכאורה לוקות בסתירות מהותיות המחלישות את סיכויי ההרשעה, עליו ליתן לכך את המשקל הראוי בהחלטת המעצר (ראו, בש"פ 3383/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פס' 6 (17.5.2010) ; בש"פ 635/13 מגידיש נ' מדינת ישראל , פס' 5 (25.2.2013)). אקדים ואומר כי בכל הנוגע לעורר 2, לא ראיתי להתערב במסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי ולפיה קיימות לגביו ראיות לכאורה מהן עולה מעורבותו במעשים המיוחסים לו בכתב האישום ולמעשה לא חלק הסנגור על מסקנה זו בטיעוניו בפני. המעשים המיוחסים לעורר 2 מעידים על מסוכנות רבה, בייחוד בהינתן העובדה שהסכסוך בין החמולות היריבות טרם נפתר. על כן, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לשחרורו של העורר 2 לחלופת מעצר. לעומת זאת, בכל הנוגע לעורר 1 מעלה בחינה של הראיות לכאורה כי אף שיש בהן ראיות המסבכות אותו לכאורה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, יש בהן גם ראיות מזכות לכאורה ואלה מכרסמות בעוצמת הראיות נגדו.

7.

בהתייחס לראיות המצביעות לכאורה על מעורבותו של העורר 1 במעשים המתוארים בכתב האישום אציין כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי על אף הקשיים המובנים בזיהויו של העורר 1 על ידי המתלונן כמי שירה בו, לא נפלו בגרסתו של המתלונן בהקשר זה סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין עד כי ניתן לומר כבר בשלב זה של המעצר כי מדובר בראיות שאין לסמוך עליהן מימצא. חיזוק לגרסתו של המתלונן בעניין זה ניתן למצוא בעובדה שהיורה הנראה בצילומי האבטחה של האירוע הוא בעל מבנה גוף וגוון שיער הדומים לאלה של העורר 1. כמו כן מהודעתו של המדובב ששהה עם העורר 1 עולה לכאורה כי העוררים תיאמו ביניהם למסור גרסה לפיה העורר 2 ביצע את הירי לעבר המתלונן ביחד עם אחר, תושב שטחים, וכי העורר 1 שהה באותו זמן בבית הקפה.

8.

לצד ראיות אלו, ישנן בתיק ראיות נוספות אשר אינן מתיישבות לכאורה עם המסקנה לפיה היה העורר 1 מעורב בירי על המתלונן ובהן הודעות עדי האליבי ושיחותיו של העורר 1 עם המדובב, אם כי בגרסאות שמסרו עדי האליבי נפלו סתירות מסוימות בנוגע לשעה בה עזב העורר 1 את בית הקפה וכן בנוגע לנסיבות עזיבתו את המקום (בהקשר זה אף מואשם העורר 1 באישום השני בהדחתו של אחד העדים, חליל אלטלקאט). כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שבשיחות שניהל העורר 1 עם המדובב הוא טען בפניו פעם אחר פעם כי לא נכח באירוע הירי ושהה באותו הזמן בבית הקפה.

9.

בהחלטתו, מצטט בית המשפט המחוזי קטע מתמליל חלקי שערך צוות החקירה בתיק לאחת השיחות בין העורר 1 והמדובב (תמליל דיסק מספר 8/15 מיום 2.2.2015 על ידי השוטר יוסף אבו נאדי). מן התמלול האמור עולה כביכול שהעורר 1 סיפר למדובב כי ניסה להדריך את בעל בית הקפה שיאמר כי " משעה 15:30 עד 18:00 הייתי [העורר 1] אצלו [בבית הקפה], אני אמרתי לו שיגיד כך ". בית המשפט המחוזי סבר כי דברים אלה תומכים לכאורה במסקנה לפיה גרסתו של העורר 1 לפיה שהה בבית הקפה בזמן הירי היא בדויה ותואמה עם עדי האליבי. ואולם, עיון בתמלול החלקי שערך צוות החקירה לאותה שיחה, מגלה כי הציטוט האמור הוצא מהקשרו ובחינה של השיחה מתחילת התמלול (החלקי) ועד סופו מובילה לכאורה למסקנה הפוכה מזו שאליה הגיע בית המשפט המחוזי.

באותה שיחה שתומללה ותורגמה נשמע העורר 1 אומר למדובב את הדברים הבאים:

נשבע לך באלוהים אני עד עכשיו חושב על זה הוא [העורר 2] יודע שאני לא הייתי אתו, אני וזה שעצור איתי - הוא יודע טוב מאוד שאנחנו לא היינו אתו במאה אחוז ואם אתה מודה כבר אז תגיד מי היה ותן לנו ללכת לבית אתה אומר שהיית אז תגיד את האמת [...] אתה מקבל את התיק ואנחנו לא היינו ואתה רוצה לסבך אותנו תגיד לחוקרים לכולם [...]מה לא רואים שמהרכב יורדים שניים אך עוצרים 3 מה לא מבינים שיש פה משחק ושקר [...] אך הוא [המתלונן] בא ואומר היו 3 ירדו 3 כאשר ראיתי בסרטון שהיו רק שניים. זה שקר רק שניים ירדו מהרכב. [...] אני אומר לך אנחנו כמו אחים אין אני הייתי בבית הקפה, הוא לא יכול... לפני ואחרי אני הייתי בבית [ה]קפה . אפילו אם ירד אלוהים הוא לא יכול אני הייתי בבית [ה]קפה. הוא אומר משעה 16:40 אני אומר משעה 15:30 עד שעה 18:00 ויש שם אנשים בעל הקפה בחור סתום ופחדן אם יזמינו אותו הוא יגיד את האמת אם ידברו אתו זה טוב לי הוא יגיד את האמת ישאלו אותו איזה שעה פאוזי היה אצלך הוא יגיד להם באיזה שעה הייתי ואיזה שעה יצאתי שיפחידו אותו הוא יגיד את האמת אני אמרתי לו שיגיד [ש]אני הייתי אצלו משעה 15:30 עד שעה 18:00 [...] היו שם יותר מ-20 אנשים (מילה לא ברורה) ששחקו איתי קלפים על השולחן הוא אומר לי 16:40 לפני המקרה ואחרי המקרה לא יצאתי מבית הקפה וחקרו אותי עשרים פעם וכל פעם אמרתי אותו דבר בית [ה]קפה שוב ובית [ה]קפה שוב [...] אני אמרתי לחוקר [...] אבל הוא אומר אני מאמין לך נכון אתה היית בבית [ה]קפה אבל אתה יצאת ולאחר מכן חזרת לבית [ה]קפה? [...]

מה אני הולך וקופץ מה אני אלך איפה שיש מצלמה?! (ההדגשות אינן במקור).

דברים אלה, אותם אמר העורר 1 למדובב לכאורה כמשיח לפי תומו, יש בהם כדי להחליש את חומר הראיות לכאורה הקיים נגדו, שכן העורר 1 שב ואומר כי שהה בבית הקפה בזמן אירוע הירי נושא כתב האישום והדברים מתיישבים לכאורה עם גרסתם של עדי האליבי ומחזקים אותה. כמו כן, מתיישבת לכאורה גרסתו של העורר 1 בפני המדובב עם דברים שמסר המדובב עצמו בהודעותיו לפיהם בחלק מהזמן שבו שהה עם העורר 1 במעצר הכחיש הלה את מעורבותו בירי (ראו, הודעתיו של המדובב מימים 30.1.2015 ו- 1.2.2015). אמנם, המדובב הוסיף וציין כי העורר 1 השמיע גם אמירות מפלילות בכל הנוגע לתיאום גרסאות עם העורר 2, אולם משלא הוצג התמלול המלא של השיחות בין העורר 1 למדובב ומשיש בפנינו תמלול חלקי בלבד, ממנו עולה הכחשה ברורה אותה מציין גם המדובב בהודעותיו, דומני כי לפחות בשלב זה ועד אשר יוצג התמלול המלא של השיחות בין העורר 1 למדובב, יש לתת הכחשה זו את המשקל הראוי.

10.

משהתברר לי מעיון בתיק החקירה לאחר הדיון בערר כי גם בשלב זה אין בידי המשיבה תמליל מלא ומתורגם של השיחות בין העורר 1 והמדובב (שהתנהלו בערבית על פי הדיסקים שצורפו), הוריתי למשיבה בהחלטה מיום 8.3.2015 להודיע מתי יושלם התמלול המלא של שיחות העורר 1 עם המדובב ובהודעתה מיום 9.3.2015 מסרה המשיבה כי חלק משמעותי מן התמלול צפוי להתקבל ביום 17.3.2015, אך מלוא התמלול יושלם רק ביום 3.5.2015. בנסיבות אלו ובהינתן כל האמור לעיל אני סבורה כי יש מקום להורות בשלב זה על קבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן על מנת לבחון אפשרות לשחרור העורר 1 לחלופת מעצר.

11.

סוף דבר - הערר ככל שהוא נוגע לעורר 2 נדחה ואילו בכל הנוגע לעורר 1 הערר מתקבל ושירות המבחן יכין תסקיר מעצר בעניינו אשר יוגש לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים דיון משלים בעניין מעצרו של העורר 1 וישקול על בסיס התסקיר וכן בהתחשב בתמלול המלא או רובו, אם יתקבל עד אותו הדיון, אם יש מקום לשחרור העורר 1 לחלופת מעצר.