בש"פ 8967/15 בש"פ 8967/15

ערר על החלטותיו מיום 17.11.2015 ומיום 16.12.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ב' שגיא ) במ"ת 31001-03-15, בגדרן נדחתה חלקית בקשת העורר לעיון חוזר ולביטול התנאים המגבילים שהוטלו עליו.

רקע והליכים קודמים

1.

נגד העורר הוגש ביום 15.3.2015 כתב אישום המייחס לו עבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1971 (להלן: הפקודה ); חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה (ריבוי עבירות) לפי סעיף 10(א) לפקודה; ונהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 7.3.2015, לאחר ששתה אלכוהול עם חברים, הסיע העורר ברכב של מעסיקו את אחיו, את מקסים בוטקי ז"ל (להלן: המנוח ) ואת נטליה מירגורודסקי (להלן: נטליה ) למועדון בתל אביב. במהלך הנסיעה איבד העורר, אשר מעולם לא החזיק ברישיון נהיגה , שליטה על הרכב, והרכב פגע במעקה הבטיחות, התהפך והחל להתלקח. עוברי אורח סייעו להוציא את העורר מהרכב, והוא נמלט מהמקום ביחד עם אחיו, כאשר הוא מותיר את המנוח ואת נטליה פצועים במקום מבלי להזעיק עזרה. המנוח הובהל לבית חולים, אך למרבה הצער מותו נקבע בחדר הניתוח. בהמשך, נמצאו ונעצרו העורר ואחיו על-ידי המשטרה, כאשר בדמו של העורר נמצא אלכוהול בריכוז 88 מ"ג.

3.

ביום 13.4.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי העורר מהווה סכנה לשלום הציבור ובטחונו, וכי קיים בסיס ראייתי מוצק למדי לגבי העבירות המיוחסות לו. ערר שהגיש העורר על מעצרו עד תום ההליכים התקבל ביום 29.4.2015 על-ידי השופט י' עמית (בש"פ 2699/15). בהחלטה בערר נקבע, כי בהתחשב בגילו הצעיר של העורר ועברו הנקי, ובהינתן העובדה שהעורר נפצע בעצמו בתאונה והוא מתייסר על כך שגרם למות חברו – אין מקום להותיר את העורר במעצר במשך חודשים רבים עד שמשפטו יסתיים. עוד נקבע, כי את מסוכנותו של העורר ניתן להקהות בחלופת מעצר. נוכח האמור, נקבע כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא, באיזוק אלקטרוני, בבית אמו וסבו של העורר, ובפיקוחם של שני מפקחים בו זמנית (יוער, כי ההחלטה ניתנה טרם כניסתו לתוקף של חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014). בנוסף, על-פי ההחלטה נדרשו המפקחים למסור התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך של 10,000 ש"ח כל אחד, וכן נדרשו לפקח על כך שהעורר לא ישתה אלכוהול. לבסוף נקבע, כי העורר רשאי לפנות לבית משפט קמא על מנת שיאפשר לו "חלון" קבוע לשיחות טיפוליות, שנועדו לצורך טיפול גמילה מאלכוהול.

4.

ביום 3.8.2015 דחה בית משפט קמא בקשה לעיון חוזר ולהקלה בתנאי השחרור שהגיש העורר. בהחלטתו הדגיש בית המשפט את משך הזמן הקצר שחלף מאז ההחלטה לשחררו למעצר בית, שאינו מצדיק עיון מחדש, וכן את תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר, ממנו עולה כי העורר אינו מקפיד על תנאי שחרורו. בית המשפט הוסיף כי מסוכנותו של העורר עומדת בעינה, בעיקר נוכח התנהלותו המניפולטיבית במהלך חקירת התאונה. ערר שהוגש על החלטתו של בית משפט קמא, נדחה ביום 17.8.2015 (בש"פ 5497/15, השופט י' דנציגר ).

5.

ביום 17.11.2015 התקיים דיון בבקשה נוספת של העורר לעיון חוזר. במסגרת הבקשה, עתר העורר לביטול התנאים המגבילים בהתבסס על טענה של כרסום ראייתי וחלוף הזמן. בית המשפט סקר את חוות דעת המומחים שבכוונת העורר להגיש בהליך העיקרי, ושלדעת העורר הביאו לכרסום בתשתית הראייתית, וקבע כי אין במחלוקת שנפלה בין המומחים מטעם שני הצדדים כדי להוביל למסקנה בדבר כרסום ראייתי, באופן המשליך על היקף תנאי השחרור שהוטלו על העורר. יחד עם זאת, סבר בית המשפט כי משחלפו שמונה חודשים ממועד התאונה, בשלה השעה להסיר את האיזוק האלקטרוני. באשר לבקשתו של העורר לבטל לחלוטין את תנאי מעצר הבית והפיקוח, קבע בית המשפט כי טרם הגיעה העת להיעתר לבקשה, אך יש מקום לקבלת תסקיר מעודכן ביחס לתנאים בהם שוהה העורר. על-כן, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר וקבע מועד להמשך הדיון.

ערר שהגיש העורר לבית משפט זה על ההחלטה נדחה ביום 29.11.2015, מהטעם שהבקשה לעיון חוזר טרם הוכרעה סופית (בש"פ 8022/15, השופט נ' הנדל ).

6.

ביום 16.12.2015 התקיים דיון המשך בבקשתו של העורר לעיון חוזר. בהחלטה שניתנה באותו היום דחה בית המשפט בשנית את הטענה בדבר כרסום ראייתי, וציין כי לפי ההלכה הפסוקה, על השינוי בתשתית הראייתית להיות שינוי משמעותי, ואין להידרש לרזולוציות אותן מבקש בא-כוח העורר לבחון. בנוסף, קיבל בית המשפט את ההמלצה המצויה בתסקיר, לאפשר לעורר מספר שעות התאווררות ביום, וקבע כי יינתנו לעורר שעתיים התאווררות מדי יום, בין השעות 19:00 עד 21:00, בפיקוח. מנגד, בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן לביטול הפיקוח הכפול, והשאיר את החובה לפיקוח על-ידי שני מפקחים בכל עת על כנה.

מכאן הערר שלפני.

הערר והדיון בערר

7.

העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי לא חל כרסום בתשתית הראייתית. לגישתו של העורר, מסקנה בדבר כרסום ראייתי מתחייבת נוכח מספר התפתחויות בהליך העיקרי: חוות הדעת מומחים מטעמו של העורר שקבעו כי תאונת הדרכים נגרמה בשל כשל מכני ברכב; חוות דעת מומחה ששללה את עובדת "כמות האלכוהול" בדמו של העורר בזמן התאונה; חוות דעת מומחים בדבר מצבו הנפשי הקשה של העורר לאחר התאונה (לעניין עבירת ההפקרה); היעדר מסמכים המעידים על טיפולים שנעשו לרכב בחמש השנים האחרונות (בניגוד לעדות בעל הרכב שהתבררה, לטענת העורר, כשיקרית); וכן עדותו של הפתולוג מטעם המשיבה, שלא קבע את סיבת המוות של המנוח ואישר שמותו היה יכול להיגרם כתוצאה מהזזת המנוח בזירת האירוע. העורר מלין על קביעת בית משפט קמא לפיה השלכת שינויים במצב הראייתי רלוונטית בעיקר כאשר מדובר במי שנותר עצור בין כתלי הכלא ולא כאשר מדובר במי ששוחרר בתנאים.

8.

העורר מוסיף, כי נוכח חלוף הזמן ומצבו הנפשי הקשה של העורר, היה מקום לא רק להסיר את האיזוק האלקטרוני אלא גם לבטל לחלוטין את התנאים המגבילים בהם הוא נמצא, ולמצער להסיר את הפיקוח הכפול.

9.

בדיון שנערך בפניי השיבה באת-כוח המדינה לערר וטענה כי החלטת בית משפט קמא הקלה עם תנאי חלופת המעצר בה שוהה העורר עת שקבעה "חלון התאווררות" יומי של שעתיים. כמו כן, נטען כי ההחלטה להותיר את העורר בפיקוח עולה בקנה אחד עם תסקיר המעצר העדכני מיום 9.12.2015, בו נקבע כי לא ניתן, בשלב זה, לבטל את דרישת הליווי והפיקוח.

לטענת המדינה, התשתית הראייתית הלכאורית לא כורסמה. אמנם הוכנו חוות דעת מטעם העורר המתייחסות לראיות התביעה, אך כנגדן קיימות חוות דעת מטעם מומחי התביעה. נטען כי בשלב הדיון בתנאי חלופת המעצר אין מקום לבירור עובדתי ברזולוציה המתבקשת על-ידי העורר, וכי העורר לא הצביע על כרסום ראייתי משמעותי בתשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה בפני בית משפט קמא.

דיון והכרעה

10.

לאחר העיון בערר ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

טענתו המרכזית של העורר היא כי חל כרסום ממשי בראיות לכאורה, ומשכך יש להקל את תנאי מעצרו. כידוע, ועל כך עמד גם בית משפט קמא, בשלב הדיון בבקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים נדרש בית המשפט לבחון את הפוטנציאל הראייתי של ראיות התביעה אשר טרם

עברו

את כור ההיתוך של ההליך הפלילי , וזאת מבלי להיכנס לניתוח הראיות לכאורה לפרטיהן ומבלי שתיקבענה באותו שלב קביעות מהימנות או תוכרענה מחלוקות עובדתיות. בחינת הראיות, ובהן הערכת משקלן של חוות דעת מטעם מומחים שונים, שמורה למותב הדן בהליך העיקרי. בהליך המעצר, אשר לא פעם מתקיים במקביל להתקדמות ההליך העיקרי, על המותב "להשתכנע כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו ואם מצא בית המשפט כי על פני הדברים הראיות לכאורה לוקות בסתירות מהותיות המחלישות את סיכויי ההרשעה, עליו ליתן לכך את המשקל הראוי בהחלטת המעצר" (בש"פ 5324/15 לוז נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (16.8.2015); בש"פ 1510/15 אבו עראר נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (11.3.2015); בש"פ 3383/10

פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (17.5.2010 )).

11.

כפי שנמסר על-ידי באת כוח המדינה בדיון שנערך בפניי, כנגד חוות הדעת שהוכנו מטעם העורר נערכו חוות דעת של מומחים מטעם המדינה. כך למשל, מחוות הדעת שהוצגה לעיוני מטעם המדינה עולה כי הנזקים שנגרמו לרכב בו נהג העורר לא נבעו, ככל הנראה, ממצב מכני רעוע קודם. כמובן, אין בידי לקבוע קביעה כלשהי ביחס לחוות דעת זו או ביחס לשאלות העובדתיות השונות העומדות בפני המותב שדן בהליך העיקרי בתיק. עם זאת, בשלב זה ובמסגרת הליכי המעצר, נראה כי אין לקבל את דברי העורר לפיהם הגשת חוות הדעת של מומחים מטעמו הובילה לשינוי "דרמטי" בראיות לכאורה. כאמור, בהליך העיקרי יהיה ניתן להעריך את משקלן של חוות הדעת שהגיש העורר אל מול חוות הדעת מטעם המדינה, לחקור בחקירה נגדית את העדים ולהגיע לממצאים עובדתיים מנומקים. הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר התקבלה בהסכמת העורר (כעולה מהחלטת בית משפט קמא מיום 17.11.2015), והגשת חוות הדעת מטעמו, אשר משקלן טרם נקבע ועוד לא התקיים בעניינן הליך של חקירה נגדית, לא שינתה באופן דרמטי את הבסיס שעמד ביסודה. אוסיף, כי כאשר עסקינן בנאשם ששוחרר ממעצר בפועל, ברי כי לשם הסרת תנאים מגבילים שנקבעו לו, נדרש השינוי במערך הראייתי להיות משמעותי במיוחד. שהרי גם כאשר קיים כרסום בעוצמתן של הראיות לכאורה, ניתן, במקרה המתאים, להורות על תנאים מגבילים אגב שחרור ממעצר. נמצא, כי ביטול התנאים המגבילים בהם נתון משוחרר בערובה, מחמת פגיעה במשקל ראיות התביעה, יפה למצבים בהם קיימת אינדיקציה ממשית להפחתה משמעותית מעוצמת הראיות. אינדיקציה כזו אינה קיימת במקרה דנא.

12.

באשר לטיעוניו הנוספים של העורר, ובהן טענת "חלוף הזמן", הרי שהן התקבלו על-ידי בית משפט קמא באופן חלקי, ומשכך נקבע כי יש מקום להקלה מסוימת בתנאי חלופת המעצר באופן של מתן שעתיים התאווררות מדי יום בפיקוח. החלטת בית משפט קמא מאזנת היטב, לטעמי, בשלב זה, בין השאיפה להיענות לצרכיו ולמצוקתו של העורר לבין הצורך להגן על הציבור מפני מסוכנותו שטרם אוינה או הופחתה באופן ניכר, ומתיישבת עם המלצת שירות המבחן.

כאמור, בתסקיר המעצר מיום 9.12.2015 הובהר כי נוכח מצבו הנפשי של העורר והיעדר מעקב וטיפול בחודשים האחרונים, לא ניתן לשקול בעת הזאת ביטול הליווי והפיקוח. עם זאת, צוין כי בהמשך, בכפוף להתייצבות מצבו הנפשי ושיתוף פעולה מצדו בהליך הטיפולי, יהיה ניתן לשקול שילובו במקום עבודה בפיקוח. על רקע האמור, המליץ שירות המבחן לא לבטל בשלב זה את דרישת הליווי והפיקוח, אך כדי להקל במידה מסוימת על תחושת המצוקה של העורר הומלץ לאשר לו מספר שעות התאווררות ביום בפיקוח, כפי שאכן אושר על-ידי בית משפט קמא (אם כי בפיקוח שני המפקחים, ולא רק אחד מהם). לא מצאתי להתערב בהחלטה זו, אשר עולה בקנה אחד עם האמור בתסקיר, ומאזנת, כאמור, בין האינטרסים המתחרים. כפי שעולה מהתסקיר ומהחלטת בית משפט קמא, בעוד מספר חודשים, וככל שלא תתבצענה הפרות של תנאי השחרור והעורר ישתף פעולה עם המסגרות הטיפוליות הרלוונטיות, יהיה מקום לבחון הקלה נוספת בתנאי שחרורו. העורר לא ביקש להקל בתנאי השחרור כדי לאפשר לו לצאת לצורך יציאה למסגרות "מוגדרות", כגון עבודה או לימודים. היה ויבקש זאת, יתכן שהנטייה לשקול בחיוב את בקשתו תגבר. כך גם עולה מתסקיר המבחן האמור, אשר המליץ לחזור ולבחון אפשרות שילוב העורר במקום עבודה בפיקוח. כל זאת, כאמור, רק בחלוף מספר חודשים, לאחר שיתייצב מצבו ושיתבצע מעקב וטיפול בעניינו.

זאת ועוד, נראה שההליך העיקרי מתקדם בקצב ראוי ושלב ההוכחות צפוי להסתיים בתוך כחודשיים. אין מדובר, אפוא, במצב בו צפוי הליך ממושך שיחייב הותרת העורר עוד זמן ממושך בתנאים מגבילים.

נוכח האמור לעיל, הערר נדחה.