פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1541/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העוררים:
1. צדוק חזן
2. משה חזן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב מיום 23.2.10 בעמ"ת 37832-02-10 שניתנה על-ידי השופטת כוחן
בשם העוררים:
עו"ד תמיר סננס
בשם המשיבה:
עו"ד נעימה חנאווי
החלטה
א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת כוחן) מיום 23.2.10, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום (השופט דרויאן) בעמ"ת 37832-02-10, לשחרורם והעוררים הושארו בתנאי מעצר בית מלא.
רקע
ב.
נגד העוררים, אב ובנו, הוגש ביום 11.2.10 לבית משפט השלום כתב אישום, בו יוחסה להם עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. נטען, כי העוררים החזיקו מתחת למושב קטנוע סם מסוג קוקאין במשקל 31.5 גרם . עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצר. הצדדים הגיעו באותו היום להסכמה, לפיה ישוחררו העוררים למעצר בית בתנאים מגבילים. להסכמה ניתן תוקף של החלטה, ונקבע דיון נוסף באשר לראיות. בהחלטת בית משפט השלום מיום 21.2.10 נקבע, כי הראיות בתיק מצביעות על כך שלשני העוררים היתה גישה לקטנוע, אולם אין ניתן לדעת האם פעלו בצוותא, או מי מהם פעל פעולה אסורה בסם. ככל שיש ראיות לכאורה, כך נקבע, הן אינן ברמה הגבוהה ביותר, ואין בהן כדי להצדיק את המשך מעצר הבית. עוד הוזכר, כי איש מהעוררים אינו נושא עמו עבר פלילי רלבנטי, כאשר לעורר 1 אין הרשעות קודמות, ואילו העורר 2 הורשע בעבר בעבירות קלות יחסית. משכך, נקבע, כי המגבלות שהוטלו על העוררים יבוטלו, מלבד הערבות הכספית.
ג.
על החלטה זו עררה המשיבה ביום 22.2.10 לבית המשפט המחוזי. נטען, בין היתר, כי מחומר הראיות עולה שמתקיימת בנסיבות חזקה קונסטרוקטיבית, לפיה היו הקטנוע והסמים בחזקתם של השניים. עוד נטען, כי בחיפוש משטרתי נמצאו שני צרורות מפתחות, ובהם גם מפתחות הקטנוע, וכן הוכח, כי שניהם השתמשו בו. עוד נטען, שאף כי עוצמת הראיות אינה גבוהה, הנה בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לעוררים לא היה מקום לשחררם בלא תנאים מגבילים, נוכח מסוכנותם.
ד.
בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור, את ערר המשיבה, והורה להשיב את העוררים למעצר בית בתנאים מגבילים. נומק, כי בית משפט השלום התעלם מן הגרסה הבלתי אמינה של המשיבים במשטרה, לפיה לא השתמשו בקטנוע, ומן העובדה שהשניים אינם מספקים הסבר משכנע לכך שמפתחות הקטנוע נמצאו אצלם. אמנם, כך נאמר, נוכח העדרן של טביעות אצבע יש קושי לקבוע למי מהשניים שייך הסם, אולם ברי כי אינו שייך לאחר, כפי שטענו העוררים.
הערר והדיון
ה.
בערר נטען, מטעם העוררים, כי שגה בית המשפט בקביעה שקיימות ראיות לכאורה נגדם. נטען, כי לעורר 2
אין רישיון נהיגה על קטנוע, ואילו העורר 1 לא רכב עליו מאפריל 2009. עוד נאמר, כי שניים נוספים רכבו במשך התקופה המדוברת על הקטנוע, ושהוא רשום על שם חברה שאינה בבעלות מי מהשניים, אף כי עודם קשורים אליה. נטען, איפוא, כי ישנם מעורבים נוספים בפרשה שהסם עשוי להשתייך אליהם, ואין מקום להותיר את העוררים במעצר בית משאין ראיה ברורה למי שייך הסם.
ו.
בדיון חזר בא כוח העוררים על טיעוניו בכתב, והדגיש כי בעלי הקטנוע לא נחקרו. נטען, כי מפתחות הקטנוע נמצאו בדירה, ואילו העורר 2 היה מחוצה לה, ומשאין לו רישיון לנהוג בקטנוע, לא ניתן לומר כי היתה לו זיקה לקטנוע. מנגד טענה באת כוח המשיבה, כי אמנם לא נמצאו טביעות אצבע על הסם, אך לא יתכן חולק כי הסם שייך לאחד מהעוררים. כן לא הובא הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע מצויים שני מפתחות הקטנוע בשני צרורות נפרדים.
הכרעה
ז.
עיינתי בראיות התביעה. נחה דעתי כי ישנן ראיות לכאורה. צרור מפתחות, ובו מפתח
הקטנוע, נמצא בדירה, והעורר 1 מסר כי הצרור שייך לו. רק בשלב בו נמצאו הסמים בקטנוע, טען כי הקטנוע אינו שלו (דו"ח פעולה מאת רס"מ ששון שאבי מיום 3.2.10 שעה 16:30). יצוין, בהקשר זה, כי באפריל 2009
קיבל העורר 1 דו"ח תנועה בגין נסיעתו בקטנוע. אשר לעורר 2, בתחילה
הכחיש כי הקטנוע שייך לו, ובהמשך טען כי החזיק בו עד לפני חודש, מכר אותו לאחר ורכש אותו שוב בשם החברה שבועיים לפני כן (שם). גם בצרור המפתחות השייך לו, נמצאו מפתחות הקטנוע. אכן, בהעדר טביעות אצבע קיים קושי לקבוע למי משניהם שייך הסם, אולם נראה כי אין בידי העוררים לספק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע נמצאו אצל שניהם מפתחות הקטנוע, והגרסאות שהציגו באשר לקשר שלהם לקטנוע, אינן עקביות,
בחקירות שונות ב- 3.2.10 ו- 11.2.10, וגם באשר לבעלות הקטנוע, וזהות מדויקת של בעלת המניות בחברה שהעורר 2 הוא מנהל בה). הימצאותם של הסמים בקטנוע מקימה, מכוח הלכה פסוקה ועמה מכוח השכל הישר ונסיון החיים, את החזקה המחילה ידיעה קונסטרוקטיבית על החשוד, שעליו הנטל להראות ספק סביר באשר לידיעתו מכל וכל על הסמים (בש"פ 2083/09 מולנר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בש"פ 2290/09 טיירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). זאת לא עשו, ומכלול הנסיבות המתואר מלמד על התקיימות ראיות לכאורה, אף כי לא נטולות סימני שאלה.
ח.
דומני איפוא, כי ישנן ראיות לכאורה. עילת המעצר בכגון דא היא סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(3)לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996). עם זאת, מן המפורסמות כי ייתכנו מצבים בהם יקבע בית המשפט שקיימת עילת מעצר וקיים סיכוי סביר להרשעה, ואולם בשל חולשת הראיות יש מקום לשחרור לחלופת מעצר (בש"פ 6535/09 קסטרו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7525/08 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), תחת מעצר עד תום ההליכים. בנסיבות דנא, נוכח המצב הראייתי , העדר עבר פלילי לעורר 1 ועבר פלילי שאינו מכביד לעורר 2, היה מקום לשחרורם למעצר בית; אך כשעסקינן בקוקאין ובראיות לכאורה לגביו, יש מקום לנהוג זהירות והגבלות. החלטת בית המשפט המחוזי תישאר, איפוא, על מכונה.
ט.
נוכח כל האמור, אין בידי להיעתר לערר.
ניתנה היום, כ"א באדר תש"ע
(7.3.10).
ש ו פ ט