בש"פ 1598/06 מדינת ישראל נ. רפי אוחנה

א.בקשה שישית להארכת מעצר המשיבים מעבר לתשעה חודשים, לפי הוראת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, וזאת החל מיום 4.3.06. נתבקשה הארכה לתשעים יום.

ב.(1) ביום 23.6.04 הוגש כנגד המשיבים ואדם נוסף (דוד עקיבא) כתב אישום המייחס למשיבים 3-1, בין השאר, עבירות של רצח בכוונה תחילה, הריגה, ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. למשיב 4 מיוחסות עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק ומתן אמצעים לביצוע פשע. אוסיף בקצרה כי על פי כתב האישום חברו המשיבים זה לזה ולאחרים, לשם שורת מעשי התנקשות באנשים אותם חשדו כי היו קשורים לרציחתו של אחי המשיבים 2-1.

(2) השתלשלות ההליך המשפטי נסקרה בבש"פ 11001/05 מדינת ישראל נ' אוחנה

(לא פורסם), שם נדונה הבקשה להארכת מעצרם של המשיבים, בפעם החמישית, לפי הוראת סעיף 62 הנזכר. לאחר מתן ההחלטה בבש"פ 11001/05 האמור, הורה בית משפט זה (הנשיא ברק) כי בקשה זו תישמע בפני ההרכב הדן בעתירת המבקשת לביטולה של הלכת קינזי (ע"פ194/75 קינזי נ' מדינת ישראל פ"ד ל (2) 477) בבג"ץ 11339/05).

(3) ביום 16.1.06 האריך ההרכב הדן בבג"ץ 11339/05 (הנשיא ברק, המשנה לנשיא חשין והשופטים ביניש, ריבלין, פרוקצ'יה, לוי וגרוניס) את מעצר המשיבים בארבעים וחמישה ימים נוספים במסגרת בש"פ 11001/05, וזאת על מנת לאפשר את המשך הטיעונים לאפשרות ביטולה של הילכת קינזי ונוכח מסוכנותם הלכאורית של המשיבים. בעתירה זו, כנמסר, כבר הוגשו סיכומיהם של הצדדים.

(4) במהלך הארכת המעצר האחרונה התקיימו בבית המשפט המחוזי שלוש ישיבות בתיק, בשתיים מהן נשמעו עדים. כן בוטלו ישיבות הוכחות רבות בעיקר נוכח אי בהירות בעניינים הנוגעים לעדותם של מי שקרויים "עדי התקשורת". בית המשפט המחוזי קבע דיון ליום 6.3.06 במהלכו יידונו סדרי הבאתם של העדים הללו; נקבעו גם שלושה מועדי הוכחות בחודש הנוכחי, לשם עדות "עדי התקשורת".

ג.(1) בבקשה הנוכחית נטען כי חלוף הזמן לא הקהה את מסוכנות המשיבים. גם נטען כי על אף התארכותו הרבה של ההליך המשפטי, גובר אינטרס הגנת הציבור על אינטרס המשיבים בשחרורם, הואיל ועסקינן בפרשיית פשיעה חמורה ובחשודים מסוכנים ביותר.

(2) כן נטען, כי הגורם העיקרי לעיכוב המשפט הוא הימשכות משפטו של ירון סנקר, שאינו יכול להעיד במשפט המשיבים על פי הילכת קינזי ( בהקשר זה צוין כי משפט הזוטא של סנקר נמצא בתחילת פרשת ההגנה), ואשר על כן יש להמתין להכרעתו של בית משפט זה בעתירה לנושא זה, שכן אך לאחר ההכרעה בה ניתן יהיה להעריך בצורה טובה יותר את הצפי לסיום התיק.

(3) בבקשה צוין כי נותרו עוד 32 עדי תביעה, מהם סנקר ו-26 עדים נוספים שלא ניתן להעידם טרם עדותו.

ד.(1) בדיון טענה באת כוח המדינה, כי לאחר שיסתיימו העדויות בפרשת התקשורת בחודש זה, לא ניתן יהא להעיד עדים, ותהיה ציפיה לעדות סנקר, תוך המתנה לעת הזאת להחלטת בית משפט זה בעתירות לביטולה של הלכת קינזי . לשיטת המדינה, יש מקום להארכה ב-90 יום, והארכה תתבקש לפי הצהרתה כל עוד מתנהל המשפט בקצב סביר; זאת, נוכח מסוכנות המשיבים. עוד הוסיפה באת כוח המדינה, כי העתירה בענין הלכת קינזי לא באה דווקא כלפי משיבים אלה, והם היו אך המאיץ.

(2) בא כוח משיב 4, שטען ראשונה, גרס כי אין שולחו צריך להמתין לדיון בענין קינזי . ראשית, גם אם תבוטל אותה הלכה, יארך המשך המשפט זמן לא מעט, וחלקו בפרשה, כפי שכבר נכתב בעבר בהחלטות בית משפט זה, שונה משל האחרים, וגם עברו הפלילי אינו כבד. עד כה לא הובאו כנטען ראיות לחובתו. נקודת האיזון, לאחר כמעט שנתיים במעצר, צריכה היתה לנוע לעבר שחרורו, מה גם שאחד הנאשמים שוחרר עוד בקיץ 2005.

(3) בא כוח משיב 2 טען כי התנהלות התביעה אל מול ההגנה אינה תקינה; חומר לא הועבר במועדו; העתירה לביטול קינזי נועדה אך ורק למשיבים בתיק זה; אך המשיבים יושבים במעצר כבר זמן כה רב, ואת עניין מסוכנותם ניתן לבדוק על ידי תסקירי שירות המבחן. אין סיכוי, ולוא גם קלוש, שהמשפט יסתיים בהארכה זו.

(4) בא כוח משיב 1 טען, כי אם לא ישוחררו המשיבים אין משמעות למלות החוק הקוצב את תשעת החודשים (סעיף 61 לחוק המעצרים), והלוא מלכתחילה מי שעצור מגלה מסוכנות, אך לשם כך קצב המחוקק את תשעת החודשים.

(5) באת כוח משיב 3 טענה, כי נוצרה מצוקה; המשיבים טוענים לחפות ומשך מעצרם המתקרב לשנתיים בלתי נסבל; גם להם משפחות; הדיון הנוכחי הוא ערכי-מוסרי, שכן גם בהארכה זו לא יסתיים המעצר. לשיטתה, ניתן להשיג חלופה בערבויות גבוהות.

(6) בתשובה ציינה באת כוח המשיבה כי אין התפוגגות במסוכנות המשיבים, וההבדל בין משיב 4 למי ששוחרר בתיק - דוד עקיבא - הוא במיוחד בעבר הפלילי של משיב 4.

ה.(1) התלבטתי לא מעט בתיק זה. לא מפני שוני שחל במסוכנותם הבסיסית של המשיבים. כתב האישום והראיות לכאורה עניינם קשה עד מאוד, מאותם תיקים שהמסוכנות המשתקפת מהם יורדת לשורשים עמוקים של בטחון הציבור והסדר החברתי. אבל גם למשיבים אלה זכויותיהם, ולענייננו הזכות למשפט בקצב סביר. דבר זה לא נתקיים במקרה דנן, וההוכחות החלו בעיכוב ארוך ומתסכל בשל עומס בבית המשפט המחוזי. ואולם, משהחלו ההוכחות הגיעו עד לשלב הנוכחי, והן עומדות לעת הזאת לפני מכשול בדמות הלכת קינזי. משזיהתה זאת המדינה, ולא רק כאן, הפכה אותם מקרים מסוימים שבהם התעוררה שאלה זו למנוף ולניסיון לביטול הלכת קינזי, נושא שדובר בו גם בעבר, על-ידי עתירה לא שיגרתית לבג"צ (לא שיגרתית במובן של שכיחות, שכן המדינה ממעטת לעתור לבית משפט זה בשבתו כבג"צ, ולא שיגרתית במהות העתירה, ב"תפר" שבין הליכים פליליים להליכים מינהליים); אלא שכאן נוצר – ודברים אלה נאמרים כמובן בלא לקבוע דבר באשר לעתירה לגופה, הנדונה בפני הרכב מורחב – מעין מעגל שוטה, בחינת אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי.

(2) כיצד יש לטפל בסוגיה דנא? לאחר העיון סבורני כי יש מקום להאריך מעצרם של המשיבים שוב ב-45 יום; הטעם הוא, אכן, מסוכנותם הרבה, למצער של משיבים 3-1. למשיב 4, שאף מסוכנותו אינה מבוטלת, אדרש להלן. הטעם להארכה הפחותה מתשעים יום הוא, כי לדידי מוטלת על בית משפט זה, ככל שההליכים מעבר ל-9 חודשים מתמשכים, אחריות גוברת באשר לקצב ניהולו של המשפט. ב-45 יום אלה תיתכן – וכמובן אין בידי לומר דברים קונקרטיים בעניין זה – התקדמות באשר להחלטה בנושא הלכת

קינזי, ושמא יישקלו הנושאים הקשורים להמשך המעצר, ככל שיתבקש – ועל פי הצהרת המדינה ככל הנראה יתבקש - על-יסוד מודעות טובה יותר לצפי למשפט. אודה, כפי שכבר ציינתי בעבר (בש"פ 4041/05), כי היד רועדת משחרורם של אנשים שאלה העבירות המיוחסות להם, ובראשן רצח, וזו המסוכנות. זאת, גם על יסוד עבר פלילי שלא למותר להזכירו: המשיב 1, בן 33, החל בעבירותיו בגיל פחות מ-15 ועם השנים צבר 6 הליכים (שניים ללא הרשעה, כקטין), וכן מאסרים בפועל על עבירות אלימות, גניבה, עבירות בנשק ובמטבע, וסחיטה באיומים. נכללו בכך מאסרים בפועל לשנים אחדות. המשיב 2, אחי המשיב 1, בן 38, החל אף הוא בעבירות בגיל צעיר – 17 – וצבר 11 הליכים בעבירות אלימות למיניהן, וכן בעבירות סמים ואף הוא ריצה עונשי מאסר בפועל שנצטברו לשנים אחדות. המשיב 3, בן 38, עברו פחות מכביד – אך כולל הרשעה ומאסר בעבודות שירות בעבירות רכוש, זיוף והתחזות ועוד.

(3) אשר למשיב 4, בן 29 – הצעיר בנאשמים – הוא אינו מואשם כזכור ברצח אלא בניסיון לרצח ובעבירות נוספות. עברו כולל 4 הליכים (אחד מהם ללא הרשעה בהיותו בן 19). עבירותיו היו עבירות רכוש, סחיטה באיומים ועוד, ובין היתר נדון למאסר של 25 חודשים. בשעה שנעצר היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. בשעתו קבע השופט ג'ובראן, בהחלטה בבש"פ 141/05 מיום 18.1.05, כי נוכח המסוכנות הנשקפת מעורר זה אין מקום לחלופת מעצר. בהחלטתי מיום 16.5.05 בבש"פ 4041/05, בה הוחלט על טיפול בחלופה לנאשם דוד עקיבא, לא הסכמתי לחלופה לגבי המשיב 4 (אז משיב 5), "נוכח עברו הפלילי והמאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו, שחרף קיומו שב משיב זה והתריס לכאורה נגד החוק והסתבך בפרשה חמורה זו". בהחלטה מיום 21.6.05 בבש"פ 5279/05 קבעה השופטת נאור, כי "מקובל עלי שמסוכנותו של משיב 5 (כיום 4 – א"ר) פחותה משל המשיבים האחרים, ועדיין, לעת הזו, משקל המסוכנות של כל המשיבים הוא כה כבד, שאין בהתארכות המשפט כדי לגבור עליה...". בהחלטה מיום 6.9.05 בבש"פ 8026/05 ציינה השופטת ביניש לגבי משיב זה, כי הגם שדומה "כי רמת מסוכנותו אינה זהה למסוכנותם של המשיבים האחרים – עדיין לא הגיע לאותו שלב קריטי שבו משתנה נקודת האיזון כאמור". בהחלטתי בבש"פ 1100/05 מיום 18.12.05 ציינתי שוב את חומרת מעשיו של משיב זה, והוספתי כי "יהיה מקום להידרש לעניינו בתיק דנא, משעה שתתבהר התמונה בעניין סנקר, תוך בדיקתה של נקודת האיזון מול משך ההליכים, ואיני קובע מסמרות". אוסיף, כי העובדה שלא הובאו עד כה ראיות נגד משיב 4 יסודה כנראה בכך שעיקר הפללתו באה מאת סנקר, ולפיכך אין ליתן לטענה זו שהעלה בא כוחו משקל מיוחד, אך לא זה כמובן לב הטענות מטעם הסניגוריה.

(4) אכן, התמונה בעניין עדות סנקר טרם התבהרה, ואולם חלפו שלושה חודשים נוספים. כאמור, חלקו של המשיב 4 באישומים אינו מבוטל, אך אינו עומד בדרגת החומרה של המשיבים האחרים. צריכה להיבחן נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיו של המשיב דנא, בגדרי מצוותו של המחוקק לפי סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, ושמא החלה לנוע. שיקולים אלה, יחד עם חלוף הזמן והצפי שגם אם תבוטל הלכת קינזי לא יסתיימו ההליכים בהארכה הקרובה, אפילו היתה לתשעים יום, כך שיהא עצור בכל מקרה קרוב לשנתיים (חלקן הראשון – כאמור - בשל חוסר יכולת מערכתית לספק הרכב שיפוטי זמין) – כל אלה מטים את הכף לעבר הזמנתו של תסקיר משירות המבחן למבוגרים, אשר בו תיבדק המסוכנות וייבדקו אפשרויות לחלופת מעצר במעצר בית מלא, שלא אצל קרובי משפחה ובערבויות והפקדות גבוהות, לרבות אפשרות של איזוק אלקטרוני וכן ביקורי משטרה ואמצעים אחרים. התסקיר יונח תוך 30 יום על שולחנו של בית המשפט המחוזי, ואני מקדים תודה לשירות המבחן. בית המשפט המחוזי מוסמך להחליט על קיצור המעצר לאחר הארכה לפי סעיף 62, אף שאין בידו מכוח הדין להחליט על הארכתו. כאמור, איני קובע בשלב זה כל מסמרות באשר לעצם ההחלטה על חלופה או באשר לטיבה, למעט הזמנתו של תסקיר כפתח לשיקול דעת.

(5) לעת הזאת ייעצרו כל המשיבים ל-45 יום מיום 4.3.06.