בש"פ 161/15 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח ), מתאריך 21.12.2014, ב-עמ"ת 28168-12-14, בגדרו נדחה ערר שהגיש המבקש כנגד החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' תבור ), מתאריך 9.12.2014, ב-מ"ת 19611-11-14, לפיה נעצר המבקש עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

להלן אביא הנתונים הנדרשים להכרעה.

תמצית הרקע העובדתי

2.

כנגד המבקש, אזרח ישראלי שהתגורר במועדים הרלבנטיים במקסיקו, הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים, בעבירות של (בין היתר): עריכת נגיף מחשב, העברת נגיף מחשב למחשב של אחר וחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, פגיעה בפרטיות, סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע (שתי עבירות), ופרסום והצגת תועבה ובו דמותו של קטין.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען על ידי המדינה כי עילות המעצר הן: חשש להימלטות, לפי שמרכז חייו של המבקש הינו במקסיקו; מסוכנות, כפי שהיא נלמדת מהנסיבות, לרבות העובדה שהמבקש ממשיך להחזיק במחשבו קבצים אישיים ומידע פרטי של אחרים (המתלונן והחברה שבה עבד, אשר נסחטו על ידי המבקש) – אותם הוא מסרב למסור למשטרה; וקיומה של הרשעה קודמת, משנת 2011, בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמות קטין.

4.

לאחר שהוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש, החליט בית משפט השלום (כב' השופטת נ' תבור ) להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו, עמד בית המשפט הנכבד עם כך שהנטייה בעבירות של סחיטה באיומים היא לאשר מעצר מאחורי סורג ובריח, וזאת נוכח פוטנציאל הטלת האימה הטמון בהן (ראו: בש"פ 5026/14 מירילאשוילי נ' מדינת ישראל (27.7.2014)). יחד עם זאת, המשיך בית משפט השלום הנכבד לבחון, באופן פרטני, את מסוכנותו של המבקש ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, על פי המלצתו של שירות המבחן. הערכאה הדיונית הנכבדה באה לכלל מסקנה כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן. זאת, מאחר ששירות המבחן עצמו התרשם מדפוסי התנהגות כוחניים ותוקפניים וממרכיבים של תכנון ומניפולטיביות אצל המבקש, אשר הובילו את שירות המבחן להעריך כי נשקף מפני המבקש סיכון לביצוע עבירות אלימות ומין בעתיד. עוד עמד בית משפט השלום הנכבד על כך שהסיכון הנשקף מהמבקש (אותו ניתן ללמוד גם מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום) – מקבל נופך נוסף בשל קווים פדופיליים באישיותו של המבקש, אשר מוצאים ביטוי גם בתסקיר שירות המבחן וגם בהרשעתו הקודמת של המבקש. לאלה הצטרף אף קיומו של חשש להימלטות המבקש מן הדין, בהתחשב בכך שמרכז חייו של המבקש מצוי בחו"ל.

משכך, ועל אף התרשמותו החיובית של בית המשפט מהמפקחים שהוצעו (הוריו של המבקש ואחיו) – קבע בית משפט השלום הנכבד כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש ולהשיג את תכלית המעצר באמצעות החלופה שהוצעה.

5.

ערר שהגיש המבקש על ההחלטה הנ"ל – נדחה על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט צ' קפאח ), לאחר שמצא כי מכלול הנסיבות והנתונים מובילים למסקנה כי אין לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, חרף המלצתו של שירות המבחן.

מכאן הבקשה למתן רשות לערור שלפני.

6.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף אליה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות , אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה, וזאת מכוח הסמכות הנתונה לי על-פי סעיף 53(א1)(2)

ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ( . את הטעמים לכך אביא מיד.

7.

הלכה היא כי רשות לערור תינתן, ככלל, במקרים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית נכבדה בעלת השלכות רוחב. יחד עם זאת, בהתחשב במאטריה שבה עסקינן – דיני המעצרים, שעניינם שלילת הזכות לחירות – לעיתים רחוקות תוכל להינתן רשות לערור גם כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת. נסיבות חריגות ומיוחדות כאלה עשויות להתקיים, למשל, במקרים בהם סבור שופט של בית משפט זה, כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם מעבר למידה הדרושה, או מנגד – במקרים שבהם נראה כי החלטת בית המשפט המחוזי לא ייחסה את המשקל הראוי לביטחון הציבור ( ראו למשל: בש"פ 6301/12

בטש נ' מדינת ישראל (4.10.2012); בש"פ 6824/13

יטיצ'נקו נ' מדינת ישראל

(11.10.2013); בש"פ 82/15 מדינת ישראל נ' מדקר

(6.1.2015) ).

הבקשה שבפני איננה עומדת באמות המידה הנ"ל.

8.

על אף שהמבקש מנסה לשוות לטענותיו אופי עקרוני, בפועל עניינו איננו מעלה סוגיה כללית וכל טענותיו מתמקדות במישור הפרטני. המבקש שב ומעלה בבקשתו את הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי הנכבד נדרשו לטענותיו של המבקש ודחו אותן לגופן, תוך יישומה והחלתה של פסיקה רלבנטית על נסיבות העניין. בנסיבות אלה – אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בעניין "בגלגול שלישי", מה גם שלגופו של עניין סבורני כי לא נפל פגם בהחלטה להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.

9.

סוף דבר: הבקשה למתן רשות לערעור שבפני – נדחית . ביני לביני הוגשה גם בקשה להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינו של המבקש. בקשה זו ניתן להגיש לערכאה הדיונית, וזאת מבלי שאחווה דעה אם יש לה מקום.