בש"פ 1610/01 מדינת ישראל נ. עימאד חמדאן

1.לפני ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת גבריאלה (דה ליאו) לוי מיום 25.2.01 בב"ש 1342/01 בה נדחתה בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו והוחלט לשחררו בכפוף למספר תנאים.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות הצתה, קשר לפשע והיזק במזיד. העבירות מיוחסות לו על רקע סכסוך חמולות עקוב מדם המתרחש בכפר כנא אשר במהלכו נרצח מוחלס חמדאן, בן משפחתו של המשיב, ביום 1.2.01. חשוד במעשה הוא בן המשפחה היריבה - משפחת חכרוש. כתב האישום המקורי מייחס למשיב ביחד עם אחרים קשר להצית ולפגוע ברכושם של סובחי אחמד חכרוש ובניו אחמד וטלאע חכרוש, המתגוררים בבית דו משפחתי בכפר כנא. לצורך הגשמת מטרתם, מיוחס לקבוצה זו, שהמשיב נמנה עליה, כי ביום 4.2.01 בסביבות השעה 11:30, פרקו בלוני גז של הבית, פרצו פנימה, הציתו את הבלונים והשליכו אותם כשהם בוערים אל תוך הבית ושרפוהו. כן מיוחס למשיב כי ביחד עם אחרים יידה אבנים אל חלונות הבית וניפץ אותם.

בית המשפט דחה את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים וזאת על רקע מסקנתו כי קיימים קשיים ותמיהות בחומר הראיות אשר די בהם כדי להביא לשחרור המשיב. המשיב שוחרר, איפוא, בערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח ובתנאי שלא יהיה מעורב בכל ארוע הקשור לסכסוך ולא יצור קשר ולא ישוחח עם אף אחד מהמעורבים.

3.עמדת המדינה בערר זה הינה כי טעה בית משפט קמא בסוברו כי ראיות התביעה אינן עומדות במבחן "הראיות לכאורה" לצורך מעצר עד תום ההליכים. היא מנתחת בפירוט את החומר הקיים וטוענת כי בראיית המכלול הראייתי עולה תמונה ברורה ביחס לחלקו של המשיב בארוע ההצתה. כן היא טוענת כי בנסיבות הענין, נוכח אופי העבירה בה מדובר, ובהינתן העובדה כי הסכסוך בין החמולות עדיין חי ופעיל וקיים חשש להסלמתו, אין מקום לחלופת מעצר ויש להותיר את המשיב במעצר עד תום ההליכים.

4.בקשה זו מחייבת בחינת חומר הראיות במגמה למצות מתוכו את היסודות המפלילים ולעמתם עם הקשיים והתמיהות שטרם ניתן להם הסבר, ולהסיק בסופה של דרך, האם נתקיימה כאן הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה בהיקף ובמהות הנדרשים לצורך מעצר עד תום ההליכים.

(א) הציר המרכזי בחומר הראיות הינו הודעתו של טלאע חכרוש, אחד מדיירי הבית שנשרף. הוא מספר בהודעתו מיום 6.2.01 כי הבית בו הוא מתגורר הוא בית דו משפחתי, כאשר בדירה אחת הוא מתגורר ביחד עם אביו סובחי ובשניה מתגורר אחיו אחמד. ביום 4.2.01 סמוך לשעה 11:30 הגיע טלעא, לדבריו, לקרבת הבית וראה עשן מיתמר ממטבח דירתו של אחמד, ואז הסתתר והבחין באנשים ממשפחת חמדאן, שהוא מכירם באופן אישי ובשמם, וביניהם המשיב, כשהם מפרקים את בלוני הגז של הבית, פורצים פנימה אל הבית ומציתים אותו באמצעות הבלונים. כן ראה אותם שוברים חלונות על ידי זריקת אבנים. הוא ברח מהמקום, וסיפר על הארוע לבני משפחתו. הוא נשאל בחקירה אם ראה מי שרף את דירת אחמד והשיב כי לא ראה זאת, שכן כאשר הגיע "כבר שרפו שם ויצאו".

(ב) חיזוק להודעתו זו של טלעא ניתן למצוא בהודעת ג'ק מונטצ'לו ששימש ראש משמרת בתחנת כיבוי אש בנצרת. הוא מסר הודעה לפיה ביום 4.2.01 בשעה 8:50 הגיע עם צוות כיבוי אש לכפר כנא לאחר שקיבל הודעה על שריפת שני בתים בכפר השייכים למשפחת כחרוש. הצוות כיבה את השריפות וחזר לתחנה. בשעה 11:20 לערך ובשעה 13:15 הם קבלו הודעה נוספת על שריפת שני בתים בכפר של (טלעא ואחמד) והגיעו למקום עם צוות כיבוי. הוא מתאר כי החדר של טלעא נשרף כליל מבקבוק תבערה ובלון גז שבער. כן ביצע הצוות פעולות כיבוי בבית של אחמד, שם נמצא בקבוק עם נוזל דליק.

(ג) מדו"ח חוקר של אבנר אלימלך מיום 4.2.01 עולה כי הוא נקרא למקום בשעה 13:00 וראה דליקה בשתי דירות צמודות זו לזו של טלעא ושל אחמד כן הוא מציין כי בדירת טלעא וסובחי ראה חלונות מנופצים על ידי אבנים - דבר המתיישב גם הוא עם הודעתו של טלעא.

(ד) לחומר ראיות זה מצטרפת הודעתו של המשיב מיום 15.2.01 בה הוא מכחיש מכל וכל כי השתתף בהצתה. הוא נשאל היכן היה ביום 4.2.01 והשיב כי שהה בבית אבלי הנרצח משעה 9:00 בבוקר ולמשך כל היום עד לשעת לילה מאוחרת ואז חזר לביתו. כשנשאל מי ישב בבית האבלים לא ידע להשיב ואפילו לא ידע לומר אם אביו היה שם, אם לאו. יש בדברים אלה כדי לקעקע במידה רבה את האליבי שטען לו המשיב.

הודעתו של טלעא, חיזוקה בהודעת הכבאי מונטצ'לו ודו"ח חוקר השריפות אבנר אלימלך בצירוף אליבי בלתי אמין - אלה מרכיבי חומר הראיות המפליל כנגד המשיב.

5.לחומר זה נילווים קשיים ותמיהות:

ראשית , בתיק החקירה מצויים תצלומים מיום 3.2.01

(יום לפני השריפה המתוארת על ידי טלעא) המתעדים נזקי שריפה במטבח דירתו של סובחי מבקבוק תבערה. אין תצלומים דומים לגבי השריפה ביום 4.2.01 . ממילא דוח חוקר השריפות מהארוע ב- 4.2.01 המסביר את הנזק שארע לדירות מההצתה אינו מעיד על אבחנה בין נזקים מיום 3.2.01 לבין אלה שנגרמו ב- 4.2.01 .

שנית , אחמד המתגורר בדירה הסמוכה מסר הודעה ובין היתר אמר בה כי ביום 3.2.01 התקשרו אליו אנשים מכפר כנא (שאת שמם ביקש שלא למסור) ואמרו שהבית שלו ושל אביו נשרפו כליל. כשנשאל במי הוא חושד, אמר כי במשפחת חמדאן. גם סובחי מסר הודעה כמעט זהה בתוכנה לזו של אחמד ואמר בה כי בערב 3.2.01

טלפנו ומסרו שהבית שלו נשרף כליל, וגם כאן לא רצה לחשוף את שמות מוסרי ההודעה.

6.עולה, איפוא, השאלה איך ליישב בין הגרסה לפיה התבצעה שריפה ביום 4.2.01 בדירת טלעא וסובחי (כשעשן מיתמר אותה עת ממטבח דירת אחמד) כעולה מהודעת טלעא כעד ראייה, הנתמכת במקורות אובייקטיביים של אנשי כיבוי אש, לבין קיום ראיות בדבר שריפה ביום 3.2.01 ומציאותם של תצלומי משטרה מאותו יום המתעדים זאת? אין ספק כי שאלה זו בדבר היחס בין הצתה מסתברת ביום 3.2.01

לבין ההצתה ביום 4.2.01 מצריכה בירור וליבון במסגרת ראיות שיובאו במשפט, אולם לצורך ענייננו ניתן לומר כי אין סתירה מתחייבת בין הגרסאות האמורות וניתן ליישבן. המדובר בסכסוך מתמשך בין שתי חמולות המלווה בפגיעות אלימות הדדיות עד כדי רצח ובנזקי רכוש חמורים המלווים בחשד להצתות בתים. העימות הוא כה קשה, וסיכוניו כה חמורים, עד כי רבים מבני משפחת חכרוש עזבו לאחר הרצח את בתיהם בכפר ועברו להתגורר במקומות אחרים. בנסיבות אלה, עשוי להיות כי הצתת בתי חכרוש בענייננו בוצעה בשלבים במסגרת התפרעות מתמשכת כאשר ב3.2.01- בוצעה הצתה "מינורית" בבית טלעא וסובחי באמצעות בקבוק תבערה (כפי שעולה מתצלום 4 לתצלומי המשטרה) ואילו יום לאחר מכן בוצעה פעולת הצתה מאסיבית באותה דירה באמצעות בלוני גז, תוך שקודם הוצתה דירתו של אחמד. אפשרות זו עשויה להסביר את דברי טלעא לפיהם כשהגיע למקום ב- 4.2.01

ראה כבר עשן מיתמר מדירתו של אחמד ורק אחר כך ראה את מעשי הקבוצה בהצתת ביתו הוא באמצעות בלוני הגז.

דברי אחמד וסובחי כי הודיעו להם על שריפת ביתם עוד ב- 3.2.01

תואמים כמעט מילולית אלה לאלה והם לא היו מוכנים לומר מי הם מוסרי ההודעה. אין להוציא מכלל אפשרות כי האינפורמציה שנמסרה להם התייחסה לשריפה שארעה באותו יום ותוארה על ידי מוסרי ההודעה בצורה מוגזמת, אך מכל מקום אין בכך כדי לשלול את הגרסה בדבר קיום הצתה נוספת ב- 4.2.01 . חשוב עוד לזכור בהקשר זה כי לגבי שתי ההצתות כאחת מצוי חומר חקירה ממקור אובייקטיבי והוא - חומר תיעוד משטרתי: לגבי ה- 3.2.01

מצויים צילומים משטרתיים של הדירה הניזוקה מהאש ולגבי 4.2.01 - מצויים דוחות אנשי הכבאות על נזקי ההצתה מאותו יום. מקורות אלה מחזקים את הרושם כי מדובר, אכן, בשתי פעולות הצתה, הראשונה בהיקף מצומצם והשניה בהיקף רציני הרבה יותר.

אינני מתעלמת מטענת הסניגור בדבר האפשרות כי הודעתו המפלילה של טלעא המייחסת למשיב בצוע ההצתה עשויה להיות מונעת ממניעים מניפולטיביים הקשורים בסכסוך המשפחות. אין ולא יכול להיות בשלב זה אימות או הפרכה של חשש כזה. עם זאת, כנגד חשש כזה עומד האליבי הבעייתי שהמשיב טען לו המחזק מכיוון זה את הפללתו בידי טלעא.

7.כללו של דבר: אף שחומר הראיות מעלה שאלות שונות המחייבות בירור וליבון במהלך המשפט, אין בו סתירה מובנית שאיננה ניתנת להסבר וליישוב. חומר זה מכיל רובד מפליל מכמה מקורות: הודעת טלעא, הודעות אנשי כיבוי האש, וקריסת אליבי של המשיב. אין בראיות הנוגעות לקיומה של שריפה קודמת בבית טלעא וסובחי ב- 3.2.01 על פניהן כדי לקעקע את החומר המפליל לצורך עמידה בתנאי קיומן של "ראיות לכאורה" לענין מעצר עד תום ההליכים.

אכן,

"ראיה לכאורה היא ראייה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי אשר יוצא מן הכח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי... מהותה של הראיה לכאורה היא, איפוא, בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל זה יוצא מן הכח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי, לאחר חקירה ראשית ונגדית ולאחר קביעת אמינות ומשקל... הראיה לכאורה נשארת ראיה גולמית והשאלה שבית המשפט מציב לגביה היא בדבר טיבה כראיה פוטנציאלית... השאלה היא... אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה, היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע את אשמתו של הנאשם. "ראיות לכאורה להוכחת אשמה" הן, איפוא, ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר".

(הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פד"י נ(2) 133, 146-7).

חרף קיומן של שאלות המחייבות ליבון והסבר, הראיות המפלילות בענייננו הן ראיות גולמיות שטמון בהן פוטנציאל ראייתי המעלה סיכוי סביר כי יתגבשו בבוא העת לכלל ראיות מפלילות רגילות עם תום המשפט. לאור זאת, אני מוצאת כי נתקיימה דרישת קיומן של ראיות לכאורה במקרה זה.

8.ומכאן לשאלת חלופת מעצר:

ענייננו כרוך במצב מסוכנות מיוחד ששתי פנים לו: מסוכנותו לציבור של מי שמבצע עבירת הצתה אינה צריכה הדגשה. על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר עבירה זו מתבצעת כחלק מארועי אלימות קשים, בהם אף רצח, הנובעים מסכסוך אלים עמוק בין משפחות המתגוררות בכפר אחד. החשש מפני התמשכות מעשי האיבה והאלימות, והסכנה המתמשכת לחיי אדם ולנזק חמור לרכוש הכרוכים בהם הינה מוחשית ביותר. על רקע זה גובר במישנה עוצמה הסיכון הנילווה לשחרור נאשם בעבירת הצתה חמורה. בידודם של הגורמים אשר לקחו חלק פעיל בליבוי הסכסוך והעצמתו נראה מתחייב בנסיבות אלה מתוך אחריות להגנה על בטחון החיים הרכוש ובמגמה לשכך ככל הניתן את מוקדי היריבות והאיבה.

אין מנוס, איפוא, מהמשך מעצרו של המשיב חרף העובדה כי מדובר בבחור ללא עבר פלילי, סטודנט בטכניון שזה לו המפגש הראשון עם מערכת אכיפת החוק.

הערר מתקבל, איפוא, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.