בש"פ 1659/10 שם טוב דרי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סובל) מיום 4.10.09 בתיק ב"ש 9186/09 (פ' 421/09) לעצור את העורר עד תום ההליכים.

ב.

כנגד העורר, יליד 1979, וכנגד אחרים הוגש ביום 20.8.09 כתב אישום לפיו קשרו קשר להשגת מטען חבלה בכוונה להניחו מתחת לכנף רכב, ועשו פעולות שונות לשם השגתו ובחינת אופן הפעלתו. העבירות שיוחסו לעורר בכתב האישום כללו קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק, והובלת נשק. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.10.09 הוחלט על מעצר כל הנאשמים עד תום ההליכים. לאחר בחינה מפורטת נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד כל הנאשמים. נאמר, כי העבירות המיוחסות מקימות חזקת מסוכנות, המוגברת על ידי המטרה הלכאורית לשמה נעשו, וכן על ידי היות המִבְצע מתוחכם ומתוכנן היטב. לעניין העורר נאמר, כי עברו הפלילי מכביד: הוא הורשע בעבירות אלימות, רכוש, איומים, הצתה ועבירות נשק, ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. צוין, כי עבירת הנשק בה הורשע בעבר תוכננה מתוך הכלא על ידי נאשם אחר בפרשה הנוכחית, והעורר שימש שם כזרועו הארוכה מחוץ לכלא; בשל כך הושתו עליו 28 חודשי מאסר בפועל, מהם השתחרר רק כשנה עובר לאירועים נשוא הפרשה הנוכחית. נאמר, כי הפרשה דנא מהוות עליית מדרגה בחומרת הפעילות של העורר. על כן, הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים, ללא הזמנת תסקיר. עוד יצוין, כי בהחלטת בית המשפט קמא מיום 18.2.10 בנוגע לנאשם אחר בפרשת נאמר, כי שמיעת הראיות בתיק העיקרי עתידה להתחיל בתוך זמן קצר ולהתקיים בתכיפות גבוהה יחסית.

ג.

בערר נטען, כי כתב האישום תוקן מספר פעמים מאז הוגש לראשונה באוגוסט 2009, וכי התביעה המשיכה כל העת להעביר חומרי חקירה חדשים להגנה. נטען כי נוכח זאת אין בידי ההגנה לנמק את הערר כדבעי. נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם ממספר נימוקים, וכן מסתירות בחומר הראיות. לסיכום, נטען כי אין ראיות היכולות להוביל להרשעה, וכי בשל כך יש לשחרר את העורר ממעצר.

ד.

יצויין, כי העורר לא הגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט קמא, וזאת, הגם שעברו קרוב לחמישה חודשים מאז מתן ההחלטה נשוא הערר. הערר הוגש ב- 7.3.09 ותוקף את החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 4.10.09. בנוהג להגיש עררים מאוחרים, ששרר לא אחת בין סניגורים, היה לעתים משום

forum shopping

("חיזור אחר מותב"), לאחרונה תוקן חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60, תש"ע-2010) ונאמר בתיקון סעיף 12, הנדרש לסעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996), כי ערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט, ו"אולם בית המשפט רשאי להאריך את המועד האמור מטעמים שיירשמו". התיקון פורסם ב- 17.1.10. לכך נדרש זה לא כבר השופט עמית בבש"פ 722/10 מיכאלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) וציין, כי שם האריך את המועד בשל טענה לנסיבות חדשות. במובן פרשני דומני – בלי לטעת מסמרות – כי מאז נכנס החוק לתוקף צריך היה למנות שלושים יום לעררים על החלטות שנתקבלו לפני כן. אך המדינה הסכימה במקרה דנא לדיון בערר, ולא טענה באשר למועדים, ועל כן לא אדרש לכך מעבר להערה זו.

ה.

לקראת הדיון הגיש עו"ד בריק נימוקים מפורטים, שהגיעוני בשעת הדיון, המשתרעים על פני 11 עמודים צפופים ורובם ככולם עוסקים בניתוח פרטני של הראיות, הוא ביקש כי בית משפט זה יצלול אליהן, הגם שלא התבקש בית המשפט המחוזי לעיון מחדש; זאת, בטענה כי לא רק שאין פגם בהתנהלות ההגנה ואילו התביעה ממשיכה להעביר חומרי חקירה, אלא שהתיק "מצוץ מן האצבע" והיעדר הראיות זועק לשמים; כך, אף שבית המשפט המחוזי הביע דעתו באופן ברור. אכן - נטען - העורר אינו מל"ו צדיקים, אך הראיות המבוססות על האזנות לטלפון ועל טענת קודים בין הנאשמים מופרכות, ובמיוחד כך הראיות מפי שאדי עזאם, שהיו היסוד להפללה וניתן היה להשתילן.

ו.

בבש"פ 5640/09 בריקשווילי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) נכתב:

"נאמר פעמים רבות, כי תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך. המחוקק קבע, כי מעצר לאחר תשעה חודשים מהגשת כתב האישום לא יימשך אלא באישור שופט של בית המשפט העליון, כדי לבדוק אם נוכח היתארכות ההליכים לא נעה נקודת האיזון ממעצר אלי שחרור, הניתן על פי רוב בתנאים. נקודת איזון זו משתנה ממקרה למקרה. מנגד, טענות בדבר כרסום בראיות או שינוי נסיבות מקומן ככלל בהליך עיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק. ראו בין השאר בש"פ 3895/08 מדינת ישראל נ' לוי

(לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 2659/09 מדינת ישראל נ' ביטון (לא פורסם); בש"פ 6553/09 מדינת ישראל נ' מחיסן (לא פורסם). ברי כי ככל שחש בית המשפט כי נקודת האיזון נעה ומיקומה נשתנה, יתן דעתו גם לכלל הנסיבות, אך דרך המלך לטענות בעלות אופי של עיון חוזר הוא בהליך שנועד לשם כך על-ידי המחוקק".

דברים אלה הובאו בימים אלה בנסיבות בעלות דמיון מסוים לנידון דידן, של הגשת נימוקי עיון מחדש, בגדרי

בש"פ 1647/10 מדינת ישראל נ' מחאג'נה (לא פורסם).

ז.

והנה קראתי בתשומת לב את החלטתו של בית המשפט קמא ואת הערר. הנימוקים המפורטים לערר מיום 7.3.10 – מפורטים עד מאוד – פותחים בהתבססות על חומר החקירה החדשים שהמשיכו לזרום כנמסר. בפועל, חלק מן הנימוקים כגון "חבילת" חומר חקירה הכוללת שיחות מוקלטות מ- 12.6.09, שכנטען מסייעות להגנה, מתייחסים למזכר מ- 21.7.09 שגולה זה עתה לסניגוריה, ושמהוה "תוספת דרמטית" מפריכה, כנטען, לראיות התביעה.

ח.

הגם שחלק מן הטענות הן "ערריות", חלקן עניינן במובהק לעיון מחדש, ועל כן הסדר הטוב, בודאי כחלוף זמן רב כל כך ובהגשה המאוחרת, מחייב כי לא יידונו לשיעורין אלא יחדיו, ועל כן כי יובאו לפני בית המשפט המחוזי בגדרי עיון מחדש, ככל שיתבקש.

ט.

בנסיבות אלה איני נעתר לערר.