בש"פ 1647/10 מדינת ישראל נ. מוחמד מחאג'נה

הבקשה

א.

בקשת ראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, לתשעים יום, החל מיום 11.3.10 או עד למתן פסק הדין בת"פ 8594-,06-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

ב.

נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 25.7.09 המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977; עבירות בנשק (החזקה, הובלה ונשיאה), עבירות לפי סעיפים 144(א) רישא + 144(ב) רישא לחוק; ויריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק. על-פי כתב האישום ביום 27.5.09 בשעה 01:25 או בסמוך לכך הגיע המשיב לחצר מתחם הבתים של המתלונן ומשפחתו, וירה

באקדחו עשרות יריות לעבר המתלונן, בני משפחתו ובתיהם. משם המשיך לביתו של קרוב נוסף של המתלונן וגם לעבר בּיתו ירה עשרות כדורים.

ג.

ביום 24.9.09 הורה בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. כן קבע בית המשפט, כי העבירות המיוחסות למשיב מוכיחות את מסוכנותו. עוד צוין כי קיים חשש להשפעה על העדים בשל היות כל המעורבים בני משפחה הגרים באותו מקום. לבסוף, נאמר כי אין לתת אמון במשיב נוכח הרשעה קודמת (מיום 28.2.06) בעבירות דומות, ומאסר מותנה העומד לחובתו.

ד.

ביום 2.2.10 הגיש בא כוח המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצר עד תום ההליכים. ביום 11.2.10 התקיים דיון בבקשה, ובסופו הורה בית המשפט על הגשת טיעונים בכתב, התגובות הוגשו אך טרם התקבלה החלטה בבקשה (ב- 4.3.10 הודיע בית המשפט כי היא תוכרע על פי סדרי עבודתו של בית המשפט).

ה.

מכאן לבקשה. נטען, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מהמעשים המיוחסים לו, ומתחזקת נוכח עברו הפלילי. כן טוענת המדינה, כי קיים חשש משיבוש הליכי משפט בשל הקרבה המשפחתית בין כל המעורבים בתיק. לבסוף, נטען כי התיק מתנהל ביעילות; מאז הישיבה הראשונה התקיימו 7 ישיבות הוכחות,

וקבועות ארבע ישיבות בשליש האחרון של חודש זה.

הדיון

ו.

בדיון טענה עו"ד פטל למדינה כי ההליך מתקדם; והעבירות מגלות מסוכנות המשיב, הן בשל עשרות יריות לשני מוקדים, הן בשל עברו של המשיב. יש גם, כך נטען, חשש לשיבוש מהלכי משפט, כיון שנותרו עדיין עדי תביעה, והם בני משפחת המשיב. לשיטת המדינה לא חל כרסום והתשתית הראייתית על תילה, והסתירות הנטענות בבקשה לעיון חוזר הן עניין לקביעת מהימנות.

ז.

עו"ד מחאמיד טען למשיב, כי כרסום הראיות מביא במקרה דנא לתזוזתה של נקודת האיזון, ולשיטת ההגנה יש סיכוי אפסי כי הנאשם יורשע. עוד צוין, באשר לקורות ההליך, כי הדיון הראשון בתיק העיקרי החל ב- 7.12.09, כלומר, למעלה ממחצית השנה לאחר מעצר המשיב, תוך שהוא ממתין בחוסר מעש. על כן, גם אם מאז היו דיונים סדורים בשבע ישיבות הוכחות, בסך הכל היתה התארכות. מכל מקום עיקר הנטען בפי הסניגור היה כרסום בראיות, הזיהוי השונה של היורה על-ידי עדים שונים, וגם דברים שלא היו אמת – כנטען – בפי השוטרים.

הכרעה

ח.

כפי שציינתי באוזני הצדדים באולם, אין להעלות עד הדעת, מטעמי יעילות, שכל ישר וכיבוד הדדי בתוך מערכת בתי המשפט, כי בשעה שבית המשפט המחוזי יושב על המדוכה בבקשה לעיון חוזר המושתתת על טענת כרסום בראיות, יכריע בית משפט זה באותה עת בנושא זה עצמו, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. עמדת המשיב – שטרח למסור בכתב את טיעוניו המפורטים, למעט טענה בדבר אי מסוכנות, אשר קשה להלמה בנסיבות התיק ונוכח עברו של המשיב, ולמעט חלוף הזמן, הנבדק לפי סעיף 62 בהוראת המחוקק - מעוגנת כולה בכרסום בראיות התביעה. כאמור, ברי כי אין מקום להיכנס לכך בהליך זה; לא יהא זה כל עיקר מן המידה לנהל ביקורת שיפוטית מקבילה בשני בתי משפט.

ט.

וכמובן על כל אלה חופה תכליתו של ההליך לפי סעיף 62. בבש"פ 6540/09 מדינת ישראל נ' בריקאשווילי (לא פורסם), שאליו נדרש עו"ד מחאמיד, נכתב:

"נאמר פעמים רבות, כי תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך. המחוקק קבע, כי מעצר לאחר תשעה חודשים מהגשת כתב האישום לא יימשך אלא באישור שופט של בית המשפט העליון, כדי לבדוק אם נוכח היתארכות ההליכים לא נעה נקודת האיזון ממעצר אלי שחרור, הניתן על פי רוב בתנאים. נקודת איזון זו משתנה ממקרה למקרה. מנגד, טענות בדבר כרסום בראיות או שינוי נסיבות מקומן ככלל בהליך עיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק. ראו בין השאר בש"פ 3895/08 מדינת ישראל נ' לוי

(לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 2659/09 מדינת ישראל נ' ביטון (לא פורסם); בש"פ 6553/09 מדינת ישראל נ' מחיסן (לא פורסם). ברי כי ככל שחש בית המשפט כי נקודת האיזון נעה ומיקומה נשתנה, יתן דעתו גם לכלל הנסיבות, אך דרך המלך לטענות בעלות אופי של עיון חוזר הוא בהליך שנועד לשם כך על-ידי המחוקק".

במקרה דנא אכן החלו ההוכחות 6 חודשים אחרי המעצר (בישיבה ב- 24.6.09 נקבע מועד ל- 25.11.09, ולבסוף החלו ההוכחות ב- 7.12.09). ומאז נערכו שבע ישיבות הוכחות כאמור, וישיבות נוספות קבועות בחודש זה. על פי זאת, משלאחר חלוף זמן מסוים ניתנה תנופה לטיפול בתיק, יש מקום להארכה. במכלול הנסיבות החלטתי, להאריך את המעצר עד יום 30.4.10.