בש"פ 6540/09 מדינת ישראל נ. ששון בריקאשווילי

רקע והליכים

א.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 23.8.09 או עד למתן פסק הדין בת"פ 9523/08 בבית משפט השלום בירושלים, לפי המוקדם.

ב.

כתב אישום מתוקן, שהוגש ביום 30.11.08, מייחס למשיב ולנאשמים אחרים עבירות רכוש שונות, ביניהן הלבנת הון, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת נכסים שהושגו בפשע והחזקת נכסים החשודים כגנובים בהיקפים משמעותיים. בכתב האישום נטען - בתמצית - כי המשיב, בהיותו הבעלים של חנות לממכר תכשיטים, הזמין התפרצויות לבתים, ולעיתים אף סייע בתכנונן וביצוען, במטרה להשיג סחורה לעסקיו במסחר ברכוש גנוב.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים (ב"ש 16956/08), וזו התקבלה ביום 8.12.08 (סגן הנשיא פיינברג). נקבע, כי על פי הראיות לכאורה מצטייר המשיב כעבריין העיקרי בפרשה, כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה ביותר, כמי שנמצא בקשר עם פורצים שונים ברחבי העיר ומזמין התפרצויות, וכי אין ליתן בו אמון לצורך חלופת מעצר. בעקבות ערר שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, הסכימו הצדדים כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום, שידון מחדש בעניינו של המשיב לאחר קבלת תסקיר מעצר. בתסקיר שהוגש לבית המשפט ביום 5.1.09 נמנע שירות המבחן מהמלצה על חלופת מעצר, וביום 8.1.09 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים (סגן הנשיא מוסק). ביום 11.8.09 הגיש המשיב לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר במעצרו, אך הבקשה נדחתה. ערר על החלטה זו הוגש לבית המשפט המחוזי, והוא עומד להידון בימים הקרובים.

ד.

בבקשה זו נטען, בכל הנוגע להימשכות ההליך, כי פרשת התביעה נמצאת בעיצומה. לאחר הליך גישור שלא צלח, כפר המשיב ביום 10.3.09 באישומים המיוחסים לו. במהלך חודש יוני התקיימו שני מועדי הוכחות ונשמעו תשעה עדי תביעה. הוגשה לבית המשפט בקשה לקביעת מועדי הוכחות נוספים. אשר לצורך להשאיר את המשיב במעצר נטען, כי ריבוי העבירות המיוחסות לו ושיטתיותן מעידים על מסוכנותו ועל חשש להישנות מעשי העבירה. ועוד, ניסיון ההימלטות של המשיב מן הארץ בטרם מעצרו, מקים חשש להתחמקות מהליכי שפיטה.

ה.

בראשית הדיון מסרה באת כוח המדינה, כי נקבעו שישה מועדי הוכחות נוספים בחודשים ספטמבר ונובמבר 2009 (החלטה מ- 13.8.09).

ו.

בדיון טענה באת כוח המדינה, כי בהחלטה בעניין מעצר המשיב עד תום ההליכים מתוארת מסוכנות המשיב, וגם לא הומלץ על-ידי שירות המבחן לשחררו. הוא ניסה להימלט מן הארץ ונתפס בנמל התעופה, וגליון רישומו הפלילי מכביד. על כן נתבקשה הארכת המעצר.

ז.

בא כוח המשיב, שלא הותיר אבן לא הפוכה, ציין כי אף אם ישנן ראיות לכאורה, מרחף מעליהן סימן שאלה, שכן חלק ניכר מהן מבוסס על האזנות סתר שלגביהן לא נשמעו עדויות. שנית, כנטען, אין ראיות לגבי הלבנת הון, וחלק מן האישומים גם מסתמך על ראיות קלושות מפי נרקומנים. על כן יש מקום להפגת המסוכנות על-ידי חלופה, שכן מרבית עברו הפלילי של המשיב היא נושנה, בת כ- 15 שנה ויותר, לבד מהרשעה אחת מאוחרת; ועוד, הרכוש מן הפרשה הנוכחית הוחזר. ואשר לטענת ההימלטות, ניתן להפיג ואף לאיין את החששות בעקבותיה באמצעים טובים. המשיב, כך נטען, לא ניסה לשבש הליכי משפט בהיותו במעצר, ומשהמדובר בעבירות רכוש, יש מקום לחלופה. אכן, קצב המשפט הוא ראוי, אך מבחינת ההספק אין לראות את סיום התיק באופק הקרוב, נוכח ריבוי העדים – קרוב לשבעים – שרק 10 מתוכם נשמעו. עוד נטען לאפליה כלפי המשיב, נוכח היות הנאשם 1 תושב שטחים, משוחרר. גם נתבקשה הזמנת תסקיר, המוצדקת – לדעת הסניגור – על פי הפסיקה. לבסוף נטען באשר למצבו הכלכלי של המשיב, שרעייתו פנתה ללשכת הרווחה בבקשת סיוע; כל רכוש המשיב מוחזק בידי המדינה. הוצעה חלופת מעצר במוסד סגור, שהמשיב ישמש בו מדריך. לשיטת הסניגור, יש לקרוא את הוראות סעיף 21 לחוק המעצרים לתוך סעיף 62.

הכרעה

ח.

נאמר פעמים רבות, כי תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך. המחוקק קבע, כי מעצר לאחר תשעה חודשים מהגשת כתב האישום לא יימשך אלא באישור שופט של בית המשפט העליון, כדי לבדוק אם נוכח היתארכות ההליכים לא נעה נקודת האיזון ממעצר אלי שחרור, הניתן על פי רוב בתנאים. נקודת איזון זו משתנה ממקרה למקרה. מנגד, טענות בדבר כרסום בראיות או שינוי נסיבות מקומן ככלל בהליך עיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק. ראו בין השאר בש"פ 3895/08 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 2659/09 מדינת ישראל נ' ביטון (לא פורסם); בש"פ 6553/09 מדינת ישראל נ' מחיסן (לא פורסם). ברי כי ככל שחש בית המשפט כי נקודת האיזון נעה ומיקומה נשתנה, יתן דעתו גם לכלל הנסיבות, אך דרך המלך לטענות בעלות אופי של עיון חוזר הוא בהליך שנועד לשם כך על-ידי המחוקק.

ט.

לרקע הדברים בנידון דידן יש לזכור, כי העורר תואר על-ידי סגן הנשיא פיינברג בהחלטה ראשונה לעניין המעצר עד תום ההליכים 8.12.08 כעבריין העיקרי בפרשה לכאורה, בעל עבר עשיר בעבירות רכוש וסמים, וכמי שמסוכנותו גבוהה, וההכרעה באה בגדרי אמות המידה שהותוו בבש"פ 543/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, באשר למעצר בעבירות רכוש. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעקבות ערר לבית המשפט המחוזי, חזר בית משפט השלום מפי סגן הנשיא מוסק ביום 8.1.09 על קביעות סגן הנשיא פיינברג, והמעצר אושרר. כאמור, נדחתה לאחרונה ביום 11.8.09 בקשה לעיון חוזר, בנימוק כי חלוף הזמן לא שינה באשר לסיכון להתארגנות עבריינית, וכן נדחתה בקשה לתסקיר משלים; עוד נאמר, כי קיים החשש להימלטות מן הדין; ולבסוף, נאמר כי ההליכים מתנהלים בקצב סביר ואף מהיר יחסית (אף לשיטת המשיב), ויש הבדל בינו לנאשמים אחרים, באשר לעבר הפלילי. כאמור, עומד להישמע בימים הקרובים ערר על החלטה זו בבית המשפט המחוזי.

י.

יצוין כי למשיב עבר פלילי מכביד הכולל ארבע עשרה פעמים בהן עמד לדין, מאז נעוריו המוקדמים, שראשיתן בבית המשפט לנוער בעיקר בעבירות רכוש מרובות מקרים, אך גם אלימות וסחיטה באיומים; והמשכן בימי בגרות, שוב בעבירות רכוש מרובות שכללו מאסרים בפועל לא מעטים, לאחרונה ב-1994, ל-17 חודש (כולל), וכן בעבירות סמים, סחר ואחזקה שלא לצריכה עצמית. עיינתי גם בתסקיר שירות המבחן המתאר את תולדות המשיב, שראו עליות ומורדות, לרבות של התמכרות לסמים וגמילה; המשיב תואר מזה כאדם אינטליגנטי ורהוט ומנגד הועלו קוים בעייתיים בהתנהלותו, עברו הפלילי והמיוחס לו בכתב האישום. לא ניתנה המלצה, כאמור.

י"א.

נבוא עתה אל המשפט עצמו, ואין חולק כי לאחר דחיות מטעם המשיב, בין היתר בהקשר לייצוג, הליך גישור שלא צלח, וכן בעיות בהתייצבות נאשמים, החלו ההוכחות ביוני 2009 וקוימו מספר ישיבות, גם תוך דחיה מטעם המשיב וקשיי תיאום מועדים. עתה קבועים, כאמור, שישה מועדים. אין כל אפשרות לומר כי בית המשפט אינו פועל בקצב סביר, ואדרבה; והדעת נותנת, כי ככל הנחוץ, ובהתחשב בריבוי העדים, יתן דעתו לתוספת מועדים. בתיק שמספר העדים בו מרובה, אין מנוס מהימשכות מסוימת, כל עוד לא זכינו לקיום מצוות המחוקק בדבר רצץ דיוני (שבית משפט השלום נתן לה את דעתו בהחלטה מ-18.6.09); פסק דינו של בית משפט זה, מפי השופט גרוניס בע"פ 4865/05 פלדמן נ' בית המשפט המחוזי תל אביב (טרם פורסם) מנחה ללכת בדרך הרצף שהתוה המחוקק. ברי, מכל מקום, כי בית המשפט עושה כמיטב יכלתו לקידום התיק, ומובטחני כי כך יעשה גם בהמשך.

י"ב.

עיינתי באסמכתאות ובמסמכים שהגיש הסניגור המלומד. חלק מהדברים נסבו על שאלות הקשורות בראיות בתיק (כגון בשאלת זיהויים של קולות דוברים בהקלטות (ע"פ 5140/99 וידאל נ' מדינת ישראל , פ"ד נו (2) 844)), חלק אחר עניינו הצורך בתסקיר משלים ובחינה דו-שלבית של התיק, קרי, תחילה עצם האפשרות להסרת המסוכנות בחלופת מעצר, ושנית, בחינת חלופות קונקרטיות. עו"ד ברהום הגיש פסיקה רבה בנושאים אלה, אך חוששני כי מקומה, בודאי בשלב הנוכחי, בהליך העיון החוזר ולא בהליך לפי סעיף 62.

י"ג.

עיינתי גם במסמכים שהובאו באשר לסיועו של המשיב לנפגעי סמים לאחר נסיונו המר בכך, וכן באשר לעזרתו לנצרכים, ובאשר לחלופה שהציע ולמצבה הקשה של המשפחה. אף כל אלה מקומם בהליך העיון החוזר.

י"ד.

ככל שהמדובר בהליך הנוכחי לפי סעיף 62, סבורני כי יש מקום לקבל את הבקשה. איני סבור, בהקשר בקרת ההליך, כי ניתן לומר שנקודת האיזון נעה. אין בכך, כדי להביע דעה באשר להליך העיון החוזר המצוי בערר בפני בית המשפט המחוזי.

ט"ו.

הבקשה מתקבלת איפוא.