בש"פ 2659/09 מדינת ישראל נ. רפאל ביטון

א.

בקשה להארכת מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בתשעים יום החל מיום 16.4.09 או עד למתן פסק-דין בת"פ 7523-07-08 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

ב.

כתב האישום, אשר הוגש ביום 16.7.08, מייחס למשיב ולנאשמת נוספת (להלן לריסה ) עבירות של קשירת קשר לפשע ויבוא סם מסוכן. נטען, כי המשיב הציע ללריסה ולשניים אחרים (להלן יוני ושאול ) לייבא סמים לארץ תמורת כסף. ביום 17.6.08 טסו הארבעה יחד לארגנטינה בכרטיסים אותם רכש להם המשיב. ביום 26.6.08 מסר המשיב ללריסה ולשלמה סם מסוג קוקאין הארוז באריזות קטנות והורה להם לבלוע אותן. לריסה בלעה סם במשקל 500 גרם ואילו שלמה סירב. ביום 26.6.08 שבה לריסה לארץ, עם שלמה, כשהסם בקיבתה. ביום 2.7.08 מסר המשיב ליוני סם מסוג קוקאין הארוז באריזות קטנות. יוני בלע סם במשקל 768 גרם , ושב לארץ, יחד עם המשיב, כשהסם בקיבתו.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, וזו התקבלה ביום 13.8.08 (השופט יעקב). נקבע, כי עצמת הראיות לכאורה נגד המשיב חזקה ביותר, וטיב העבירות מקימה חזקת מסוכנות. נוכח העובדה כי למשיב גם 18 רישומים פליליים קודמים, בין השאר בעבירות רכוש ואלימות, קבע בית המשפט כי מסוכנות המשיב גבוהה עד כי אין מקום להורות על תסקיר מעצר בעניינו.

ד.

בבקשה נטען - בכל הנוגע להתקדמות

ההליך – כי שלל העיכובים עד עתה נבעו מבקשותיו של בא כוח המשיב. כך, המענה לכתב האישום נדחה ארבע פעמים לבקשת בא כוח המשיב, והדיון התקיים רק ביום 26.11.08. כן, הציע בית המשפט מועדי הוכחות לחודש דצמבר 2008, אך אלה לא תאמו את יומנו של בא כוח המשיב. לאחר שמיעת עד התביעה הראשון ביום 21.1.09, ביקש בא כוח המשיב לפסול את המותב הדן בתיק, ולאחר שהבקשה נדחתה, הוגש על כך ערעור לבית משפט זה. לכן, שלושת מועדי ההוכחות שהיו קבועים לחודש ינואר נדחו עד להכרעה בערעור הפסלות. ערעור הפסלות נדחה ביום 17.2.09, ושמיעת ההוכחות בתיק חודשה ביום 26.2.09. לעת עתה נשמעו תשעה עדי תביעה, והתקיים דיון בעתירת המשיב לגילוי ראיה חסויה (טרם ניתנה החלטה). התיק קבוע לסיום פרשת התביעה ליום 21.4.09, וישיבה נוספת קבועה ליום 28.4.09.

ו.

אשר לצורך להשאיר את המשיב במעצר נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב, בתוספת עברו הפלילי המכביד, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, שלא קהתה - כנטען - עם חלוף הזמן.

ז.

בדיון טען עו"ד מרוז, כי שלא כנאמר, בקשות הדחיה מטעם ההגנה באו מפני שהתביעה לא העבירה את חומר החקירה במועדו וכן איחרה בהגשת תעודת חיסיון, והיתה גם בקשת הפסילה. לשיטתו, אין חשש לשיבוש הליכים בשלב בו מצוי התיק, וישנן חלופות ראויות; וגם במקרים של בעלי עבר פלילי שוחררו נאשמים בערובה. על כן ביקש שלא להיעתר לבקשת המדינה.

ח.

באת כוח המדינה טענה, כי המדובר במי שתיכנן את העבירות, ועל כן גבוהה מסוכנותו.

ט.

לאחר העיון סבורני כי יש להיעתר לבקשה. למותר להכביר מלים על כך, שעסקינן בעילת מעצר המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית; ואין חולק כי למשיב 18 רישומים פליליים קודמים.

י.

תפקיד בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך. גם אם קצב התנהלותו של התיק לא היה אובייקטיבית משביע רצון די הצורך, נוכח דחיות שונות שלא מטעמי בית המשפט, ולא אטע מסמרות לפתחו של מי מן הצדדים מוטל הדבר בנקודת זמן זו או אחרת, כיום התקדם לקראת סיום פרשת התביעה. עיינתי בדוגמאות שהציג עו"ד מרוז לעניין שחרור בערובה של נאשמים בעבירות חמורות – לאחר תשעה חודשים בשל הימשכות ההליכים המוטלת לפתח התביעה; או בשל איחור בהגשת תעודות החיסיון, או בשל צפי להימשכות המשפט לתקופה ארוכה ועוד. לא בכך עסקינן, נוכח כל האמור מעלה. אבקש גם כי הצדדים יפנו לבית המשפט הדן בתיק העיקרי לתוספת מועדים ככל הנחוץ בתקופת ההארכה.

י"א.

בנתון לאמור נעתר אני לבקשה, והמעצר יוארך מיום 16.4.09 בתשעים יום או עד למתן פסק דין בתיק העיקרי.