בש"פ 1676/10 יניב עייאש נ. מדינת ישראל

1.

בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. כפי העולה מן הבקשה, השוטר המתלונן על-פי כתב האישום שתקיפתו מיוחסת למבקש שימש במועד התרחשות האירוע נשוא כתב האישום כטוען מעצרים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, תפקיד אותו מילא במשך שנים רבות. לטענת המבקש, נוכח טיבו ומהותו של תפקיד טוען המעצרים נוצרו במהלך השנים בין השוטר לשופטי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו יחסי הכרות קרובים המעוררים קושי - בהיבט מראית פני הצדק - לקיים את הדיון בעניינו של המבקש בפני שופטי בית משפט זה. המבקש מוסיף ומציין, כי השוטר שהותקף התמחה אף בפרקליטות מחוז תל-אביב ויכול כי גם במסגרת תפקידו זה הופיע באולמות בית משפט השלום במחוז זה. נוכח כל זאת, עותר המבקש כי אפעיל סמכותי בהתאם להוראות סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: החוק ), ואורה על העברת מקום הדיון בתיקו הפלילי (ת.פ. 8899/08) מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לבית משפט שלום במחוז אחר.

2.

עילת הבקשה שלפניי נשענת הלכה למעשה על טענת פסלות כללית, המופנית כלפי כל שופטי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. כבר קבענו פעמים רבות בעבר, כי הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 78 לחוק על-בסיס טענות של פסלות כללית כאמור תעשה במקרים חריגים ומיוחדים וכי "בעל הדין המבקש את העברת מקום הדיון מטעם זה צריך להניח יסוד מספיק לטענה לפיה כל שופט שישב לדין יהא נגוע בחשש ממשי למשוא פנים" (בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשוילי , פ"ד נט(4) 229, 238 ; וראו גם: בש"א 1947/06 ולדהורן נ' נרקיס (טרם פורסם, 17.3.2006) ; בש"א 1769/09 גלבוע נ' גרטנר (טרם פורסם, 22.3.2009)). בנטל זה לא עמד המבקש. אף אם אהיה מוכנה להניח כי נוכח השנים הרבות בהן הופיע המתלונן בפני שופטי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו קיימת ביניהם הכרות מסוימת, לא שוכנעתי כי בהכרות זו - שהינה מקצועית במהותה - יש כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים המצדיק

פסילת כל שופטי בית המשפט בתל-אביב מלדון בעניינו של המבקש. מכל מקום, ניתן אף להניח כי בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שהוא בית המשפט הגדול מכל בתי המשפט, יימצא שופט שאין לו היכרות עם המתלונן.

3.

אשר על כן, הבקשה נדחית.