בש"א 1769/09 דן גלבוע נ. דניאל גרטנר

1.

לפני בקשה לקביעת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שהועברה על-ידי נשיא בתי משפט השלום במחוז הדרום, השופט מ' מכליס.

2.

עניינה של הבקשה בתביעת נזקי גוף שהוגשה לבית משפט השלום בקרית גת על-ידי עו"ד דב גלבוע נגד עו"ד דניאל גרטנר, ואשר נסובה על אירוע שהתרחש בשנת 2006 (ת.א. 1459/08). מן החומר שלפניי עולה כי התביעה טופלה בעבר על-ידי השופט א' באומגרט (בית משפט השלום קרית גת), והועברה מבית משפט השלום בקרית גת לידי נשיא בתי משפט השלום במחוז הדרום, השופט מ' מכליס, ככל הנראה לצורך קביעת המקום בו תידון התביעה. ביום 19.2.09 התקבלה החלטת הנשיא מכליס, ממנה עלה כי התובע הינו עו"ד מאשקלון אשר שימש כנציג לשכת עורכי הדין בעירו והיה במגע רב שנים עם שופטי בית משפט השלום בעירו ובמרחב לכיש, וכי הנתבע הינו עו"ד מבאר שבע, ששימש שנים רבות כיו"ר ועד מחוז דרום של לשכת עורכי הדין במחוז הדרום והיה בקשר עם מרבית השופטים במקום. בנסיבות אלו, סבר הנשיא מכליס כי מן הראוי שנשיאת בית משפט זה תחליט האם יש מקום להורות על העברת התיק למחוז אחר.

3.

בהמשך להחלטה זו, ביקשתי ביום 26.2.2009 מן הצדדים כי יעבירו עמדותיהם באשר למקום השיפוט הראוי לבירור התובענה. ביום 8.3.2009 התקבלו תגובות הצדדים. מתגובת התובע עלה כי לכתחילה הוגשה על-ידו התביעה לבית משפט השלום בקרית גת מתוך הערכה כי אין הוא מבקש להעלות טענת פסלות כלשהיא כנגד מי משופטי בית משפט זה. עוד ציין התובע כי הוא אינו סבור שניתן לפסול אפריורית את כלל שופטי מחוז הדרום מלדון בתיק, אך הוסיף וציין כי לאור תגובת הנתבע לבקשה, סבר הוא כי יכול וראוי להעביר את התיק למחוז אחר. הנתבע עצמו סבר כי אין כל הצדקה עניינית להעברת התביעה ממחוז הדרום, וביקש את הותרתה במחוז זה. בכלל זה ציין הנתבע מספר שופטים המכהנים בבתי משפט השלום באזור הדרום עימם אין לו הכרות קרובה, והפנה להליכים קודמים שהתנהלו אף בבית משפט זה במסגרתם עלו בקשות דומות הנוגעות אליו.

4.

אין זו הפעם הראשונה בה נדרש בית משפט זה לבחינת בקשה להעברת מקום דיון הנסובה, בין היתר, על היכרות כזאת או אחרת של עו"ד גרטנר עם שופטי מחוז הדרום (ראו בש"א 5179/03 עיריית רהט נ' עו"ד דניאל גרטנר (לא פורסם, 28.7.2003); בש"א 1903/06 אליעזר חיינה נ' דניאל גרטנר , עו"ד (לא פורסם, 2.5.2006), (להלן: עניין חיינה )). זו הפעם נראה כי גם לתובע, עו"ד גלבוע, היכרות מסוימת עם שופטים באותו המחוז. במסגרת עניין חיינה כבר קבעתי בהקשר זה כי:

"אינני סבורה כי יש מקום להורות על העברת הדיון בתובענה למחוז שיפוט אחר. אין בעצם קיומה של היכרות כלשהי בין שופטים מסוימים במחוז הדרום לעו"ד גרטנר כדי לפסול את אותם שופטים מלדון בעניינו (השוו, ע"א 1190/05 גבאי נ' אומצה מפעלי בשר בע"מ (לא פורסם)). זאת ועוד, מתקשה אני לקבל שאין בכל מחוז הדרום שופט המסוגל לדון בעניינו של עו"ד גרטנר באובייקטיביות וללא משוא פנים. כידוע, העברת דיון ממחוז שיפוט אחד לאחר בשל טענת פסלות של כלל השופטים במחוז שיפוט מסוים תיעשה לעיתים רחוקות ביותר (השוו, בש"א 1947/06 ולדהורן נ' נרקיס (טרם פורסם)).

..." .

והדברים שנאמרו שם יפים לנסיבות העניין שלפנינו, בשינויים המחויבים, ואין לי אלא לחזור על קביעתי בהליך שם אף לענייננו. אף אם אהיה נכונה להניח כי לצדדים היכרות כזאת או אחרת עם מי מבין שופטי מחוז הדרום, עדיין איני רואה בנסיבות אלו בלבד עילה מספקת להעברת מקום הדיון. כפי שציינתי בעניין חיינה הנזכר לעיל, מתקשה אני לקבל גם הפעם כי בכל מחוז הדרום לא ימצא השופט אשר יוכל לדון בתביעה נשוא ההליך באובייקטיביות וללא משוא פנים. ונזכיר עוד, כי בקשה להעברת מקום דיון על-בסיס טענת פסלות כללית - כבענייננו - תוכל להצדיק רק לעיתים רחוקות ביותר העברת מקום דיון בין מחוזות. המקרה שלפנינו אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים שיצדיקו לעשות כן. ברי כי באמור לעיל אין כדי למנוע ממי מבין הצדדים אשר יסבור כי קיימת לו טענת פסלות טובה ביחס לשופט מסוים, לנקוט בהליכים הקבועים בחוק לעניין זה.

5.

לפיכך, ולאחר בחינת נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על העברת הדיון בתיק למחוז שיפוט אחר. התיק יוחזר לנשיא בתי משפט השלום במחוז הדרום לשם קביעת בית המשפט והשופט שידון בו.