פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1729/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פראונסה אבוטבול
ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982
בשם
העוררת:
עו"ד
נ' גרנות
בשם המשיב:
עו"ד ד' ענבר
החלטה
1.
נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום המייחס לו עבירת רצח. ביום 21.12.06 הוציא השר לביטחון פנים תעודת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות ). ביום 9.2.07 הוגשה על ידי המשיב בקשה לקבלת חומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי ). בבקשה נטען, כי רשימת חומר החקירה שהועברה לידי המשיב איננה מלאה, משום שאינה כוללת, בין היתר, חלק מהדו"חות המסכמים של יחידת העיקוב וכן דו"חות עיקוב אישיים. בהחלטתו מיום 18.6.07 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אֹהד) לעוררת לפרט את הדו"חות האישיים, עליהם מבוססים הדו"חות המסכמים שנמסרו למשיב. ביום 11.7.07 טען המשיב במהלך דיון בפני המותב שדן במשפטו, כי העוררת אינה מקיימת את ההחלטה מיום 18.6.07. ביום 16.7.07 הגישה העוררת בקשת הבהרה לאמור בהחלטה מיום 18.6.07. בבקשה נטען, כי ההבהרה מתבקשת בכל הנוגע לפירוט הדו"חות האישיים, שכן הדבר עשוי לחייב חשיפת ראיות חסויות, ואילו ההליך במסגרתו ניתנה ההחלטה הינו בקשה לקבלת חומר חקירה, ולא עתירה לגילוי ראיה חסויה. בהחלטתו מיום 22.7.07 הבהיר בית המשפט המחוזי למה התכוון בהחלטתו מיום 18.6.07, באומרו: "למספר הדו"חות הכוונה ותו לא". בעקבות זאת, הודיעה העוררת למשיב כי מספר הדו"חות האישיים עליהם מבוססים הדו"חות המסכמים הינו 197.
2.
ביום 9.10.07 הגיש המשיב לבית משפט זה ערר (בש"פ 8435/07) על החלטות בית המשפט המחוזי מיום 18.6.07 ומיום 22.7.07. בהחלטתו מיום 14.10.07 ציין חברי השופט ע' פוגלמן:
"בהסכמת הצדדים יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת לאפשר לבא כוח העורר [המשיב דכאן - א.ג.] להעלות טיעוניו בהתייחס להליך "ההבהרה". רשמתי לפניי את עמדת המדינה כי אין באמור כדי לגרוע מעמדתה כי במישור המהותי ההליך בו יש לנקוט הינו בקשה לגילוי ראייה".
לאור האמור, הוחזר ההליך לבית המשפט המחוזי. בהחלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' שוחט) מיום 27.11.07 נאמר, כי "בית המשפט העליון בהחלטתו ביטל למעשה את החלטת ההבהרה". בבוחנו את טענות המשיב, לעניין אי ביצועה של ההחלטה מיום 18.6.07 על ידי העוררת, אמר בית המשפט כי "כל צד יפעל כהבנתו". ביום 12.12.07 הגיש המשיב בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט על כך שהעוררת אינה מבצעת את ההחלטה בדבר פירוט הדו"חות האישיים. בהחלטתו מיום 17.2.08 ביקש בית המשפט המחוזי להבהיר את ההחלטה מיום 18.6.07 בקובעו:
"ברור לי לחלוטין שכב' השופטת אוהד לא כיוונה בהחלטתה רק למספר הדו"חות האישיים... משכך, אני מורה למשיבה [העוררת דכאן - א.ג.] לפרט, על דרך הגשת רשימת חומר חקירה, את מספר הדו"חות האישיים, תאריכי הדו"חות, ועל מי נערך כל דו"ח ודו"ח ולמסור רשימה זו לידי בא כוח המבקש [המשיב דכאן - א.ג.]"
הערר המונח בפנינו מופנה, איפוא, נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.6.07, כפי שהובהרה בהחלטתו מיום 17.2.08.
3.
לטענת העוררת, החומר המבוקש חוסה תחת חיסיון מכוח תעודת החיסיון שהוצאה על ידי השר לביטחון פנים. משכך, הסמכות לבחון את היקף הגילוי מסורה למותב הדן בתיק העיקרי במסגרת עתירה לגילוי ראיה, לפי האמור בסעיף 45 לפקודת הראיות. לטענתה, סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, שמכוחו נתבקש חומר החקירה, אינו מאפשר חשיפת פרטים עליהם הוטל חיסיון.
4.
בדיון לפניי חזר וביקש המשיב, כי תינתן לו רשימה של חומר החקירה בעניין דו"חות העיקוב, אשר תכלול את מועדי העיקוב, ובכלל זה השעות והימים בהם בוצעו, וכן את זהותם של הנעקבים. עם זאת, גם אם אניח כי יש לחשוף חומר זה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שחובת הגילוי לפי סעיף זה כפופה לחיסיון על החומר מכוח פקודת הראיות
(ראו, בש"פ 3403/98 יוסף
סוויסה נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(2)
620 (1998)). אוסיף, כי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבוחנו בקשה לגילוי ראיה חסויה אינם זהים לשיקולים הנבחנים על ידי בית המשפט בבוחנו בקשה לקבלת חומר חקירה. שני הליכים אלה אף עשויים להיות שונים מבחינת המותב הדן בהם ואפשרות הערעור על החלטה בהם (ראו, בש"פ 8401/96 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.12.96)). כך, לא קיימת זכות ערר על החלטה בעניין חיסיון שניתנה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, אלא במסגרת ערעור על הכרעת הדין. לעומת זאת, לעניין החלטה באשר לחומר חקירה עומדת זכות ערר משניתנה ההחלטה (סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי).
5.
נקודת המוצא לבחינת השאלה נשוא הערר מצויה בתעודת החיסיון שהוצאה על ידי השר לביטחון פנים. בתעודה זו נאמר:
"בתוקף סמכותי על פי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, הריני מביע בזאת דעתי כי... כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות אנשי המשטרה שביצעו פעולות עיקוב במהלך חקירה זו, מספרם, שמה של היחידה אליה הם משתייכים ומקום מושבה, וכן השיטה, האמצעים והעזרים הטכניים ששימשו את אנשי היחידה לצורך ביצוע פעולות העיקוב, לרבות תוכנם של מכלול הדו"חות שהופקו על ידי היחידה, למעט תוכן הדו"חות המסכמים כמפורט להלן... הינם חסויים".
מהאמור בתעודת החיסיון עולה, כי הוטל חיסיון על תוכנם של דו"חות העיקוב האישיים. ברי, כי המועדים בהם נתבצע העיקוב וזהות האנשים הנעקבים הינם חלק מתוכנם של דו"חות העיקוב האישיים. חשיפת פרטים אלה עשויה אף להביא לחשיפת זהות אנשי המשטרה שביצעו את העיקוב. משכך הדבר, לפי האמור בתעודה שהוצאה הוטל על פרטים אלה חיסיון, וחשיפתו של החומר צריכה להיעשות לפי הפרוצדורה הקבועה בפקודת הראיות. במקרה דנא, לא יכול היה המשיב לעקוף את הצורך בהגשת בקשה לגילוי ראיה חסויה באמצעות הגשת בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. משהוברר כי חל חיסיון על החומר המבוקש, היה עליו להגיש בקשה לגילוי ראיה חסויה. למותר לציין, כי אין באמור בהחלטה זו כדי למנוע מהמשיב לפנות עתה לבית המשפט בבקשה לגילוי ראיה חסויה בפרוצדורה הקבועה לכך בפקודת הראיות.
6.
זאת ועוד, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.7.07 נאמר, כי יש לגלות אך ורק את מספרם של הדו"חות האישיים. העוררת אכן המציאה את הנתון המספרי בעניין זה (197 דו"חות). נראה שבכך קיימה היא את האמור בהחלטה. על כן, אין זה ברור מדוע ראה בית המשפט המחוזי לנכון בהחלטה מיום 17.2.08 ליתן הבהרה שלמעשה אינה בגדר הבהרה, אלא בבחינת החלטה מהותית.
7.
אשר על כן, הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 17.2.08 מבוטלת.
ניתנה היום, י"א באדר ב' התשס"ח (18.3.08).
ש ו פ ט