פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
1943/10 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקש:
יוסף רקיבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר-שבע (כב' השופטת צ' צפת) להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ההחלטה ניתנה ביום 19.1.2010
במעמד המבקש ובא-כוחו. ביום 10.3.2010 הגיש בא-כוח המבקש ערר לבית משפט זה. בהחלטתי מיום 11.3.2010 התבקש בא-כוח המבקש להתייחס למועד הגשת הערר נוכח חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60), התש"ע-2010. במסגרת התיקון האמור, נחקקה הוראת-סעיף 53(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), ולפיה על ערר מעצר להיות מוגש תוך 30 ימים מעת מתן ההחלטה.
2.
בהודעתו מיום 14.3.2010 טען בא-כוח המבקש כי לא הגיש את הערר במועד בשל העובדה כי כנגד מעורב אחר בפרשה בגינה הועמד מרשו לדין, ניתנה החלטת מעצר שבועיים לפני הגשת ההליך שלפניי. לפי הטענה, בא-כוח המבקש המתין למתן החלטה בעניינו של אותו אחר, החלטה אשר נטען כי היה לה השפעה ישירה לגבי מרשו. עוד נטען כי סיכויי הערר טובים.
3.
המשיבה מתנגדת למתן האורכה המבוקשת. לטענתה, המבקש נמנע במכוון מהגשת הערר במועד, שכן המתין להחלטה בעניין מעצרו של מעורב נוסף באותה הפרשה. ואולם, לפי הטענה, עניינו של האחרון אינו משליך על החלטת המעצר בעניינו של המבקש, וממילא אין הדבר יכול לשמש נימוק לאיחור המשמעותי בהגשת הערר. עוד נטען כי ההחלטה בעניין המעצר עד תום ההליכים של המעורב הנוסף בפרשה, ניתנה ביום 21.2.2010, ולפיכך המבקש איחר בהגשת הערר גם לפי נימוקו שלו.
4.
אמות-המידה להכרעה בבקשה להארכת מועד לפי סעיף 53(ג) לחוק המעצרים, פורטו בהחלטתי בבש"פ 2000/10 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.3.2010). בהתאם לאמות-מידה אלה, באתי למסקנה כי אף שהתנהלותו הדיונית של בא-כוח המבקש לוקה בחסר, דין הבקשה שלפניי להתקבל. אכן, צודקת באת-כוח המדינה בטענתה כי המדובר באיחור ניכר של כשלושה שבועות בהגשת ההליך. הטעם שהציג בא-כוח המבקש להצדקת האיחור, אינו מבהיר מדוע לא הגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בחוק להגשת הערר. זאת ועוד; אף בהנחה שבא-כוח המבקש המתין למתן החלטה בעניין מעצרו של מעורב אחר בפרשה, לא ניתן טעם מדוע השתהה בהגשת ההליך לאחר שההחלטה לה המתין כבר ניתנה. לו היה מדובר בהליך אזרחי, חוסרים אלה היו עשויים להוביל לדחיית הבקשה להארכת מועד. אלא שענייננו בהליכי מעצר הנוגעים לחירותו הבסיסית של אדם הנהנה בשלב זה מחזקת החפות. בהתחשב בכך וביתר נסיבות העניין כפי שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי, אינני רואה לחסום את דרכו של המבקש לבירור הערר בעניין מעצרו, בשל מחדלים דיוניים הנובעים בעיקרם מהתנהלות בא-כוחו.
הבקשה להארכת מועד מתקבלת, אפוא. האורכה ניתנת עד למועד הגשת הערר בפועל. המזכירות תתייק הוחלטה זו בתיק השופט שיישב בדין.
ניתנה היום, י' בניסן תש"ע
(25.3.2010).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת