בש"פ 2010/09 האני אבו גאנם נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית משפט המחוזי מרכז (השופטת בוסתן) מיום 26.2.09 בעמ"ת 11664-02-09, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה ברמלה (השופטת טאובר) מיום 17.2.09 בב"ש 62/09, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים.

ב.

ביום

1.2.09 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון בתוקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף . בד בבד הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט לתעבורה ברמלה הורה ביום 2.2.09 על הכנת תסקיר מעצר; בתסקיר מיום 15.2.09 נאמר, כי חלופת המעצר המוצעת, מעצר בית מלא בביתו בפיקוח אימו ודודו, ראויה היא, ויש בה כדי להפחית את רמת הסיכון לביצוע עבירות מתחום התעבורה. בהחלטה מיום 17.2.09 דחה בית המשפט לתעבורה את חלופת המעצר וקבע, כי נוכח עברו הפלילי וכן עברו התעבורתי המכביד של העורר, הכולל ארבעים ואחת הרשעות בתעבורה ושבעה מקרים של נהיגה בזמן פסילה וכן מאסרים על תנאי - האחד חב הפעלה - אימת הדין אינה מהוה שיקול לעורר, ורק מעצר מאחורי סורג ובריח ימנע הימנו לסכן את ציבור המשתמשים בדרך. זאת - במיוחד נוכח העובדה שבתחומי הבית המוצע כחלופת מעצר מצוי בזמינות רכב השייך למשפחה, בו נהג העורר בעבר בחלק מעבירותיו.

ג.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז נדחה ביום 26.2.09. נאמר, כי "מדובר בעורר שלא ניתן לתת בו מידת אמון ולו מינימלית, ולפיכך הסיכון הפוטנציאלי הטמון בו לא יכול להתאיין בחלופת מעצר, גם אם חלופה זו ראויה".

ד.

בערר הנוכחי נטען, כי העורר מרצה עונש של שלושה חודשי עבודות שירות בתיק אחר, וכי נותר לו פרק זמן קצר להשלמתן; כדי שלא לסכל את העונש בתיק הקודם, ומתוך ההמלצה החיובית של תסקיר שירות המבחן, צודק יהיה לשחררו למעצר בית, תוך שבין השעות 9:00 בבוקר ועד 16:00 אחר הצהריים יבצע את עבודות השירות, ולאחר מכן ישהה בפיקוח.

ה.

בדיון נטען מטעם העורר, כי הפיקוח שהוצע התקבל על דעתו של שירות המבחן והוא ראוי; הדבר גם חשוב למשפחת העורר; נטען גם כי אין זה מדויק לומר שישנם שני מאסרים על תנאי בני הפעלה.

ו.

עיינתי בגליון הרישום הפלילי והתעבורתי של העורר. העורר, בן 27 שנים, כבר עמד שלוש פעמים לפני בית משפט, בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, העסקת תושב זר שלא כדין, ונהיגה פוחזת של רכב (יחד עם נהיגה ללא רישיון ופוליסת ביטוח) שהתנאי לגביה, מאסר ופסילה, עודו בתוקף. אשר לרישום התעבורתי – מאז שנת אלפיים נרשמו לחובת המערער ארבעים ואחת הרשעות תעבורה, ובהן - כאמור - פסילות רבות. בכגון דא אמר בית משפט זה ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מפי השופטת פרוקצ'יה את שאיזכרו וציטטו בתי המשפט הקודמים:

" נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור."

נזכור עם זאת, כי עסקינן עתה בהליך מעצר, ולא בפסק דין שעמד בערעור כבפרשת בנגוזי , ומצוות המחוקק בסעיף 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, היא כי לא ייעצר אדם עד תום ההליכים, אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה".

ח.

בצדק לא נתקבלה החלופה שהוצעה, אף שנתמכה בידי שירות המבחן , על-ידי בית המשפט לתעבורה; ההפקרות שנוהג העורר בצאתו לנהוג שוב ושוב בעת פסלות מביתו, ועברו הפלילי והתעבורתי בכלל, אינם מאפשרים בשום פנים ואופן חלופה בביתו או בבית משפחתו. אך השאלה היא, האם ניתן לממש את האינטרס הציבורי שהעורר לא יסכן את הציבור בנהיגתו כמנהגו הפסול, על-ידי מציאת חלופה אחרת שאינה כאמור. אציין כאן – כי בכל מקרה אין לקבל את בקשת העורר להמשיך בעבודות השירות אם יאושר מעצר בית. הדברים פשוטים גם בלא שהוצגה בפנינו עמדתו של שירות בתי הסוהר. מעבר לכך יציע העורר לשירות המבחן מקום מעצר בית

שאינו אצל קרובי משפחה ואינו סמוך לביתו, וחוות דעת שירות המבחן תוגש בתוך 15 יום לאחר מכן לבית המשפט לתעבורה. אם יאשר בית המשפט, ואיני נוטע כל מסמרות – יעשה כן באיזוק אלקטרוני, הפקדה גבוהה של העורר וערבויות גבוהות של העורר והמפקחים ועיכוב יציאה, הפקדת דרכון אם ישנו, ואפשרות למשטרה לבקר במקום, לבדיקת קיומו של מעצר הבית. אטעים, כאמור, כי ההחלטה בעקבות התסקיר נתונה לשיקול בית המשפט. הערר מתקבל חלקית לפי האמור.