בש"פ 2049/01 אשרף אבו-כליב נ. מדינת ישראל

1.העורר נהג במכונית של אֵם חברו שנסע עמו במכונית. השניים נעצרו על-ידי שוטרים, שבעקבות חשד, חפשו ומצאו חבויים במכנסיו של החבר, 1001 כדורי אקסטזי. כן נמצא במכונית משקל לשקילת סם, שאיננו מיועד לשקילת כדורים אלא לשקילת סם אבקתי, שלטענת החבר שימש לצריכה עצמית. השניים נמלטו מן המקום. המשטרה דלקה אחריהם. הם הגיעו לבית אחותו של העורר וכשהגיעה לשם המשטרה, ניסו הם להימלט פעם שנייה. הם הועמדו לדין בגין החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי והחזקת כלים, הפרעה לשוטר וניסיון הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו וקשירת קשר לביצוע פשע.

2.בית המשפט המחוזי שחרר את החבר לחלופת מעצר, במוסד לגמילה, לאחר שהחבר טען שהוא צורך סמים ומבקש להיגמל, ואילו העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו, כשבית המשפט ציין שקיימים הבדלים בין השניים ואין הוא מוצא לנכון לבקש תסקיר מעצר לגבי העורר, שאינו משתמש בסמים ואף לא העלה טענה כזו.

3.ניסיון לגמול נאשם גמילה מסמים הוא ללא ספק צעד חשוב לא רק מבחינת האינטרס של הנאשם עצמו, אלא גם מבחינת האינטרס הציבורי. העלאת טענה של צריכת סמים ורצון להיגמל מהם, לא תמיד מספקת כדי להחליט על חלופת מעצר לצורך גמילה. במיוחד, כבענייננו, שנאשם כזה מחזיק באמתחתו סם שלא לשימוש עצמי. במקרה דנן שקל בית המשפט את שאלת החלופה לצורך גמילה בעניין הנאשם האחר לאור תסקיר המעצר. יש בכך כדי להשליך על העורר על אף השוני בין השניים.

4.הסניגור המלומד פתח דבריו בבקשו להורות על חלופת מעצר. בכך טמונה, אינהרנטית, הסכמה שקיימת עילת מעצר, הקמה כאשר קיימות ראיות לכאורה. מכאן, שהדגש בטיעון הסניגור אינו על העדר ראיות לכאורה, אלא על היותן כאלה שאינן מצדיקות מאסר בפועל.

5.העורר נהג במכונית של אמו של הנאשם האחר (אף שתירץ זאת). הוא נמלט מפני נציגי החוק מיד כשנתפסה חבילת הסם אצל החבר. בדיעבד התברר שעל החבילה מצויה טביעת אצבעו. הוא ניסה להימלט בפעם השנייה - כל אלה בהצטרפם, מתגבשים לכדי ראיות לכאורה. עם זאת, שומה עלינו לבחון חלופת מעצר בכל מקרה בו קיימת עילת מעצר. העובדה שהעורר אינו צורך סמים, איננה צריכה לפעול לחובתו. הנסיבות מצביעות לכאורה על כך שהחבר הוא זה שלקח את מכונית אמו, החזיק על גופו את כדורי הסם בכמות מסחרית, החזיק משקל שלטענתו שימש אותו לצריכה עצמית של סם וניסה להימלט מן המשטרה. בכך בולט חלקו בעבירות שנעברו, בודאי לא פחות מחלקו של העורר. ערה אני לכך שלעורר 3 הרשעות קודמות, בשל חבלה, החזקת סכין למטרה לא כשרה והפרעה לשוטר (אחת מ1994- ושתיים מ1998-). ההפרעה התבטאה בכך שלא מסר ניירות לדרישת איש משמר אזרחי. הוא הודה בכך בבית משפט ובית המשפט יצטרך לשקול - בבוא העת - אם ועד כמה יש מקום להפעיל מאסר על תנאי בן 4 חודשים שתלוי נגדו עקב אותה הפרעה לשוטר, בה הורשע, אם יורשע בעבירה זו במקרה נשוא הערר שלפנינו.

6.בשקלול ובאיזון הנסיבות ובמיוחד תוך התייחסות לשחרורו של החבר לחלופת מעצר, אני מוצאת לקבל את הערר ולהורות על חלופת מעצר.

התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שתיבדק חלופת מעצר ראויה, במעצר בית מלא, עם פיקוח הולם, עם ערבות עצמית וערבויות של מי שיקבל על עצמו את הפיקוח ובתנאים שימצא בית המשפט. ראוי שבית המשפט יתן דעתו לתנאי חלופת המעצר של חברו של העורר, שכן מסוכנותו של החבר כשהוא בתהליך גמילה שטרם ידוע אם יצליח, גדולה לא פחות ממסוכנותו של העורר שאיננו מכור לסמים.

העורר ישתחרר ממעצרו כאשר יקבעו תנאי השחרור על ידי בית המשפט המחוזי.