בש"פ 2134/13 עאמר חרחש נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי שטייניץ ) מיום 10.3.2013 בתיק עפ"ת 9074-03-13, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ע' זינגר ), לפיה הורה בית המשפט על שחרור המבקש בתנאים מגבילים.

1.

כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום ביום 21.2.2013 כתב אישום הפורס מסכת שיטתית הכוללת מספר רב של

עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, ופקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. המבקש הואשם בין היתר בעבירות רבות של מסירת נתונים כוזבים, השמטת הכנסה מדו"ח, סיוע להתחמקות ממס וממע"מ, מרמה בנסיבות מחמירות, וזאת לצורך הקטנת הכנסתו החייבת במס הכנסה בסכום מצטבר של למעלה מ-30,000,000 ₪ .

כמו כן הואשם המבקש בהדחה בחקירה.

על פי כתב האישום, בתמצית, בין השנים 2013-2006 רכש המבקש כלי רכב והכשירם בצורה מחתרתית על מנת שישמשו כמוניות. לשם כך, המבקש השכיר רישיונות להפעלת מונית, התקין מונים בכלי הרכב, הוציא רישיונות לרכב, ואף הסדיר תשלום ביטוחי החובה של הרכבים. מרבית המוניות נרשמו על שם בעלי הרישיונות להפעלתם ואותן השכיר המבקש לנהגי מונית שונים תמורת תשלום דמי שכירות שבועיים, כאשר בגין התשלומים לא הוציא המבקש קבלה או חשבונית. עוד נטען בכתב האישום כי לאורך התקופה האמורה, מלבד השנים 2009 ו-2011, סייע המבקש לחלק מנהגי המוניות להתחמק מדיווח על הכנסותיהם באמצעות הוצאת תלוש שכר פיקטיבי כאשר כנגדו גבה תשלום חודשי קבוע מן הנהגים מבלי שדיווח על הכנסה ומאידך גיסא דיווח לרשויות על התלושים כהוצאה מוכרת.

בנוסף, המבקש הניא את אחד הנהגים להעיד בחקירה, שלא כהוגן, על היותו עובד שכיר של המבקש ובכך הואשם המבקש בעבירה של הדחה בחקירה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים. בבקשה נטען כי עוד ביום 6.3.11 נעצר ונחקר המבקש על ידי חוקרי רשות המסים, הודה במיוחס לו ולאחר שהתחייב לשנות את דרכיו שוחרר בערובה. חרף ההתחייבות האמורה, המשיך המבקש במעשיו עד שנעצר פעם נוספת ביום 20.2.13.

בא כוח המבקש הודה בקיומן של ראיות לכאורה, בכל הנוגע לעבירות שבוצעו עד לחקירה בשנת 2011, אך כפר בגובה הסכומים הנטענים בכתב האישום. בהחלטתו קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה הן לעבירות שבוצעו עד 2011 והן לעבירות שבוצעו לאחר מכן, אך בכל הנוגע לעבירה של הדחה בחקירה נקבע כי עוצמתן פחותה. כמו כן נקבע כי לאור האמור ובשים לב לגובה הסכומים, לאופי הפעילות, ולהמשך ביצוע העבירות גם לאחר מעצרו הראשון של המשיב, קיימת עילת מסוכנות. כמו כן ציין בית המשפט כי קיימת אפשרות שהמבקש אכן ניסה להשפיע על עדים, על אף שמדובר בעילה חלשה יותר בעוצמתה הראייתית.

לעניין חלופת המעצר קבע בית המשפט כי חרף המשך ביצוע העבירות לאחר מעצרו הראשון של העורר, לאור הצפי להתמשכות ההליכים, ניתן להסתפק בחלופת מעצר ולפיכך הורה בית המשפט על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בכפוף להתחייבותו של המבקש להתייצב לכל דיון או חקירה ולהימנע מכל פעילות הנוגעת לענף המוניות, תוך הפקדת ערבויות והטלת צו איסור יציאה מן הארץ.

5.

על החלטה זו ערר המבקש לבית המשפט המחוזי, במסגרתו הלין על קביעת בית משפט השלום בנוגע למסוכנותו. נטען כי תנאי השחרור מגבילים במיוחד ולאור נסיבות המקרה היה ניתן להסתפק ולאסור על המבקש להתעסק במערכת ניהול הכספים של העסק בלבד. עוד טען המבקש כי ניתן להסתפק במעצר בית חלקי בלבד, כזה שיאפשר לו להתפלל במסגד, להיפגש עם בא כוחו ולצאת לטיפולים רפואיים, כל זאת בפיקוחו של ערב שיאושר על ידי בית המשפט.

בית המשפט המחוזי דחה את הערר בקובעו כי אכן קמה חזקת מסוכנות למבקש נוכח היקף העבירות ואופיין השיטתי. בהקשר זה צוין כי בשורה רבה של החלטות נקבע כי עבירות בעלות אופי כלכלי, לרבות עבירות מס, עשויות לשמש עילה למעצר עד לתום ההליכים. בית המשפט אף דחה את טענות המבקש בנוגע לתנאי השחרור באשר תנאי החלופה נועדו להשיג את תכלית ביצוע המעצר ולמנוע את החשש לפיו יפר המבקש, פעם נוספת, את תנאי השחרור. ואולם, בית המשפט לא שלל האפשרות לפיה בחלוף זמן ולאחר שיתחוור כי העורר עומד בתנאי השחרור תשתנה נקודת האיזון, וניתן יהיה להורות, במסגרת בקשה לעיון חוזר, על הקלת תנאי חלופת המעצר.

7.

מכאן לבקשה שלפניי, בה שב ופורש המבקש את שלל השגותיו על פסק הדין. הטענה המרכזית של המבקש נוגעת להיקף העלמת המס, אשר לטענתו נמוך בהרבה מזה המיוחס לו על פי כתב האישום וההחלטות השונות, מה שמפחית לטענת המבקש את מידת מסוכנותו. עוד טוען המבקש, כי הקמת חזקת המסוכנות במקרה כגון דא,

מהווה החלטה עקרונית אשר אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה.

8.

דין הבקשה להידחות.

על אף המחלצות המשפטיות אותן ניסה המבקש לעטות על בקשתו,

הבקשה אינה מגלה עניין החורג מעניינו הפרטי והפרטני של המבקש, המצדיק מתן רשות ערר "בגלגול שלישי" (וראו החלטותיי בבש"פ

306/12

בנמו נ' מדינת ישראל (13.1.2012) ; בש"פ 444/12 אבו עסא נ' מדינת ישראל (25.1.2012)). ובכלל, הנטייה של בית משפט זה להתערב "בגלגול שלישי" בהחלטות מעצר של בית משפט השלום, קטנה עוד יותר, בהתחשב בכך שההחלטה מושא הבקשה נסבה על תנאי חלופת המעצר, להבדיל מהחלטה על מעצר.

אף לגופו של עניין, אני סבור כי בהתחשב בהיקפן של העבירות המיוחסות למבקש; בהתחשב בשיטתיות, האינטנסיביות והבוטות של העבירות שבוצעו על ידי המבקש לאורך יותר משבע שנים; ובהתחשב בכך שהמבקש כבר הפר בעבר את האמון שניתן בו תוך שהוא שב ומבצע את אותן העבירות באותה השיטה בדיוק – אין מקום להורות על שינוי תנאי חלופת המעצר.

אשר על כן, הבקשה נדחית אף ללא צורך בתגובה.