פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
306/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
מיכאל בנמו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר שבע בתיק עמ"ת 41669-12-11 שניתנה ביום 25.12.11 על ידי כבוד
השופטת ר' ברקאי
בשם המבקש:
עו"ד משה שרמן
החלטה
בקשת רשות ערר על החלטתו מיום 25.12.2011 של בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי ) בעמ"ת 41669-12-11, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום באשדוד מיום 20.12.2011 (כב' השופט ג' דניאלי ) במ"ת 30556-11-11, לפיה הורה בית המשפט על שחרורו של העורר ממעצרו לחלופת מעצר.
1.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), וכן קבלת רכוש שהושג בפשע לפי סעיף 411 לחוק. על פי המתואר בכתב האישום, החזיק המבקש בין התאריכים 17.8.2011 ל-25.10.2011 בלבנת חבלה, שני כלי נשק דמויי תת-מקלע ושתי מחסניות תואמות. כמו כן מואשם המבקש כי קיבל להחזקתו רכוש שנגנב במהלך פריצה שאירעה במועד כלשהו בין התאריכים 30.9.2011 ל-2.10.2011 (אופנוע, טלויזיה ומחשב).
בית משפט השלום קבע כי יש ראיות לכאורה נגד העורר, אך לאור חולשת-מה בעוצמת הראיות, מצא לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות ומצא כי לא קיים כרסום ראייתי המצדיק בחינת חלופת מעצר.
המבקש טוען כי בעקבות החלטתו של בית משפט השלום, פיתח ציפייה לשחרורו ממעצר, וכי החלטתו של בית משפט קמא התקבלה ללא כל התייחסות לתסקיר המבחן שהוגש בעניינו וללא התחשבות בגילו הצעיר ובעברו הנקי. כמו כן טוען המבקש כי יש בידו לסתור את ההאשמות שהופנו נגדו, וכי חלופות המעצר שהוצעו על ידו הינן טובות. לבסוף נטען כי יש לקבל את בקשתו בשל סיכוייו הטובים של הערר.
2.
דין הבקשה להידחות.
המדובר בבקשת רשות ערר בגלגול שלישי, שאין הצדקה לקבלה, באשר אינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש (וראו החלטותיי בבש"פ 5707/11 אגברייה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 8.8.2011) ובש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 8.8.2011)).
3.
למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא. לגבי הרכוש הגנוב, לא יכולה להיות מחלוקת כי זה נתפס בחזקתו של העורר, ליד הקרוואן ששכר. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי פירטו בהרחבה את חומר הראיות לגבי האישום הראשון, החמור יותר, של החזקת הנשק וראיות אלה עומדות בהחלט ברף של ראיות לכאורה. לכך יש להוסיף את שתיקתו של המשיב, אשר פועלת הן במישור הראייתי והן במישור עילת המסוכנות (וראו החלטתי בבש"פ 1478/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל פסקאות 8-6 והאסמכתאות שם (טרם פורסם, 10.3.2011)).
4.
אשר לטענת המבקש כי החלטת בית משפט השלום יצרה אצלו ציפייה, וכי בשל כך יש לקבל את בקשתו למתן רשות לערור, כבר נזדמן לי לפסוק כי "העובדה ש בית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום, היא כשלעצמה, אינה מצדיקה מתן רשות ערר לפי סעיף 53(א1) לחוק המעצרים" (בש"פ 5452/11 שיח נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 20.7.2011); וראו גם בש"פ 5504/11 מיארה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 15.8.2011)).
5.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, י"ח בטבת התשע"ב
(13.1.2012).
ש ו פ ט