בש"פ 5452/11 יוסף איברהים שיח נ. משטרת ישראל

השופט י' עמית:

בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט

המחוזי מרכז (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ), בגדרה ביטל בית המשפט את החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ע' פרייז ) לפיה שוחרר המבקש לחלופת מעצר, והורה על מעצרו עד ליום 22.7.2011.

1.

בלילה שבין 17.7.2011 ובין 18.7.2011, בסמוך לשעה 1:30 לפנות בוקר, נעצר המבקש בחשד שמוקדם יותר באותו ערב היה שותף לירי דו-צדדי בשכונת מגורים בטייבה, עקב סכסוך משפחתי שמקורו בגירושי אחיו של המבקש, ובכך ביצע עבירות של החזקת נשק, ירי בשטח בנוי והיזק לרכוש.

בדיון שנערך ביום 18.7.2011 בפני בית משפט השלום, עתרה המשיבה

למעצר המבקש למשך שבעה ימים. לאחר עיון בחומר הסודי שהוגש לו ולאחר שהחוקר המשטרתי נחקר, קבע בית משפט השלום, כי אכן יש מקום לביצוע פעולות החקירה שהתבקשו על ידי המשיבה. ברם, לאור פגמים חמורים בהם לוקה הבסיס הראייתי לחשדות, לא עלה בידי המשיבה לבסס חשד סביר כלפי המבקש ולכן אין להורות על מעצרו. משכך, הורה בית משפט

השלום על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר של מעצר בית. בית משפט השלום עיכב את ביצוע החלטתו למשך 24 שעות, על מנת לאפשר למשיבה להגיש ערר ל בית המשפט המחוזי.

2.

בדיון בערר שנערך ביום 19.7.2011 בפני בית המשפט המחוזי טענה המשיבה כי החקירה טרם נסתיימה וכי העבירות בהן חשוד המבקש, מעלות חזקת מסוכנות שאינה ניתנת לאיון במעצר בית. המשיב הדגיש את היותו נעדר עבר פלילי ואת מיעוט הראיות נגדו. בית המשפט המחוזי עיין בחומר שהונח בפניו וקבע כי יש חשד סביר כנגד המשיב, וכי קיימת עילת מעצר נגדו, הן בשל מסוכנותו והן בשל הצורך בביצוע פעולות חקירה בעוד המבקש במעצר. אי לכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המבקש עד ליום 22.7.2011.

מכאן לבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות ערר. המשיב טען, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהפך את החלטת בית משפט

השלום; כי לא לקח בחשבון שלמשיב אין עבר פלילי; וכי אין תשתית ראייתית מספקת על מנת לבסס חשד סביר המצדיק את מעצרו.

3.

דין הבקשה להידחות. בהתאם לתיקון 8 של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ס"ח תשע"א 2284 (להלן: חוק המעצרים ), יש צורך במתן רשות ערר על החלטת בית משפט

מחוזי שניתנה במסגרת ערר על החלטת בית משפט השלום בענייני מעצר (סעיף 53 לחוק המעצרים). זאת, בניגוד למצב ששרר קודם תיקון החוק, ולפיו היה הערר בזכות.

הבקשה שבפני אינה מעלה כל שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש,

קרי, קיומן של ראיות במידה המספיקה לבסס רף של חשד סביר, כנדרש למעצר ימים לפי סעיף 13(א) לחוק המעצרים. לעניין זה, העובדה ש בית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום, היא כשלעצמה, אינה מצדיקה מתן רשות ערר לפי סעיף 53(א1) לחוק המעצרים.

אשר על כן הבקשה נדחית.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11054520_E01.doc

נג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il