פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
444/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
עיאד אבו עסא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר שבע בתיק עמ"ת 184-01-12 שניתנה ביום 9.1.12 על ידי כבוד הנשיא
י' אלון
בשם המבקש:
עו"ד איתי יצחק
החלטה
בקשת רשות ערר על החלטתו מיום 9.1.2012 של בית המשפט המחוזי באר-שבע (כב' הנשיא י' אלון ) בעמ"ת 184-01-12, בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט א' רום ) במ"ת 44395-12-11, לפיה נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
1.
ביום 25.12.2011 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); פריצה לבנין שאינו דירה ובצוע גניבה לפי סעיף 407(ב) לחוק (ריבוי מקרים); והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק (ריבוי מקרים). על פי המתואר בכתב האישום, במהלך שש הזדמנויות שונות במהלך החודשים ספטמבר-נובמבר 2011 פרץ המבקש יחד עם אחרים לבתי עסק שונים ונטל מהם פריטי רכוש (בעיקר קופסאות סיגריות בשווי עשרות אלפי שקלים). כן הואשם המבקש כי איים בפני חוקר המשטרה על המדובב המשטרתי, בעת שהוצע לו לערוך עימות ביניהם.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 29.12.2011 הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו וכי לאור ריבוי עבירות הפריצה המיוחסות לו, תוך התארגנות עם אחרים בצוותא, ולאור אופי ביצוע הפריצות
והתחכום והתעוזה הכרוכות בהן, בהתווסף לעבירת האיומים, נשקפת ממנו מסוכנות של ממש וחלופת מעצר לא תסכון.
3.
על החלטה זו ערר המבקש ל בית המשפט
המחוזי. בדיון שנערך ביום 9.1.2012 הסכים המבקש לקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש לבחון את חלופת המעצר שהוצעה על ידו. בהחלטתו בתום הדיון, קבע בית המשפט כי המבקש מצטייר כעבריין רכוש סדרתי שסכנתו לשלום הציבור רבה, כי נוכח עבירת האיומים המיוחסת לו ניתן אף ללמוד כי אינו נרתע מאיש משטרה בתוך תחנת משטרה. לכך יש להוסיף כי המבקש אף הורשע בעבירה דומה אחרת מיום 4.9.2009 אך טרם נגזר דינו. משכך, לא מצא בית משפט קמא אפשרות לאיין את מסוכנותו של המבקש בדרך של חלופת מעצר, והותיר את החלטתו של בית משפט השלום על כנה.
4.
מכאן הבקשה שלפני. המבקש טען כי חלופת המעצר שהוצעה על ידו כלל לא נבחנה, לא על ידי בית משפט השלום ולא על ידי בית משפט קמא. לטענתו, החלטת בית משפט קמא הינה בלתי סבירה, וזאת לאור עברו הנקי ולאור העובדה שעילת מעצרו הינה מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), ולא חזקת מסוכנות סטטוטורית.
5.
דין הבקשה להידחות.
בקשתו של המבקש איננה חורגת כלל מעניינו הפרטי והפרטני, ולא הוצבה לנגד עיניי כל שאלה עקרונית ובעלת השלכות רחבות יותר. במקרים כאלה, אין מקום ליתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" על החלטת בית המשפט המחוזי (וראו החלטותי בבש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011); בש"פ 5707/11 אגברייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011); בש"פ 306/12 בנמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.2012).
6.
גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.
אמנם, הכלל לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים הינו כי על בית משפט לבחון אם יש בחלופת מעצר כדי להקהות את המסוכנות הנשקפת מן העצור, והמעצר אינו מקדמה על חשבון העונש או אמצעי הרתעה. עם זאת, יש מקרים בהם ברור שחלופת מעצר לא תסכון (ראו, למשל, החלטותי בבש"פ 80/12 אבו כף נ' מדינת ישראל
בסעיף 12 להחלטתי והאסמכתאות שם (לא פורסם, 12.1.2012) ובבש"פ 142/10 אבו סעדייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)). במקרה דנן, ענייננו בפורץ סדרתי ומתוחכם, החבר בכנופית פורצים, אשר עודנו ממתין לגזר דינו בתיק אחר בגין עבירה דומה, לא נרתע מהמשך מעלליו. לכך יש להוסיף כי אין על המבקש מורא החוק, כפי שעולה מאיומיו על המדובב בפני החוקר בתחנת המשטרה.
במצב דברים זה, חלופת מעצר לא תסכון ויש להעדיף הגנה על הציבור מפני פגיעתו הרעה של המבקש.
7.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, א' בשבט התשע"ב
(25.1.2012).
ש ו פ ט