פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
475/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
מרדכי ראובן קביצקי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים בתיק עמ"ת 16283-01-12 שניתנה ביום 11.1.2012 על ידי כבוד
השופטת ח' בן-עמי
בשם המבקש:
עו"ד ברוך בן יוסף
החלטה
בקשת רשות ערר על החלטתו מיום 11.1.2012 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' בן עמי ) בעמ"ת 16283-01-12, בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטתו מיום 5.1.2012 של בית משפט
השלום בירושלים (כב' השופט ש' פיינברג ), לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים.
1.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ייבוא סם מסוכן וסחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ) ; החזקה ושימוש בסם מסוכן וכן החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 לפקודה; והדחת קטין לסמים לפי סעיף 21(א)(1) לפקודה. בכתב האישום נטען כי במספר מקרים במהלך החודשים יולי-דצמבר 2011 הסכים המבקש – לבקשתו של נאשם נוסף בכתב האישום (להלן: האחר ) – כי משלוחים של סם ממשפחת הקנאביס (להלן: הסם ) אותם הזמין האחר מחו"ל, יישלחו לכתובתו של המבקש, בתמורה לכך שחלק מן הסם יוותר בידו. לעיתים רכש המבקש מהאחר חלק נוסף מהסם, ובמספר מקרים מכר את הסם לגורם שלישי. עוד מיוחס למבקש בכתב האישום, כי הדיח קטין כבן ארבע-עשרה לעשן עמו סם מספר פעמים, בביתו של המבקש.
עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים והמבקש נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן. בדיון שנערך ביום 28.12.2011 ב בית משפט השלום, הורה בית המשפט על קבלת קבלת תסקיר משלים לבחינת אפשרות שחרורו של המבקש לחלופת מעצר ביתית שאיננה טיפולית, ולבחינת חלופות ספציפיות. בתסקיר המשלים נכתב כי נבחנו חלופות מעצר בישוב בו מתגורר המבקש, אך אלו נמצאו בלתי-מתאימות, וכי לא היה סיפק בידי שירות המבחן לבחון חלופה שהוצעה מחוץ ליישוב. בית משפט
השלום, לפניו נחקרו המפקחים המוצעים, הגיע למסקנה כי אין בחלופות המוצעות כדי להקהות מסוכנותו של המבקש, וכי גם מתסקיר שירות המבחן עולה כי לא ניתן לתת בו אמון שלא ימשיך לעסוק בסמים אם ישוחרר לחלופת מעצר.
המבקש ערר על החלטה זו לפני בית המשפט
המחוזי בירושלים, אשר בתום הדיון שנערך ביום 11.1.2012 קבע כי לא מצא פגם בהחלטתו של בית משפט
השלום, ודחה את הערר.
2.
מכאן בקשת רשות הערר שלפניי, בה טוען המבקש כי עניינו הינו אחד מן המקרים אשר "לכשיתייצבו לפנינו – נדע לזהותם" (כדברי כב' השופטת ארבל בבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)) ויש להכיר בהם כמצדיקים רשות ערר "בגלגול שלישי" על פי סעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). המבקש הוסיף והפליג בטענותיו לגופן של החלטות בית משפט השלום, ובין היתר טען לראשונה, כי משלא הספיק שירות המבחן לבחון את החלופה מחוץ ליישוב, שגה בית משפט השלום כאשר בחן חלופה זו בעצמו.
4.
דין הבקשה להידחות, באשר אינה מגלה ולו שמץ של עניין החורג מעניינו הפרטי והפרטני של המבקש, המצדיק מתן רשות ערר "בגלגול שלישי" על החלטת בית המשפט המחוזי (וראו החלטותי בבש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 8.8.2011); בש"פ 5707/11 אגברייה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 8.8.2011); בש"פ 306/12 בנמו נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 13.1.2012); בש"פ 444/12 אבו עסא נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 25.1.2012)).
גם לגופו של עניין, איני רואה כל פסול בכך ש בית משפט השלום בחן את חלופת המעצר המוצעת בעצמו. נהפוך הוא. מה עוד, שבמהלך הדיון נשאל בא כוח המבקש אם יעדיף להמתין להגשת תסקיר משלים והוא ביכר לוותר על אפשרות זו. וכדבריו: "אני לא רוצה תסקיר משלים [...] יש להתרשם מהאנשים וליתן החלטה ולא להמתין לתסקירים נוספים" (עמ' 12 שורה 17 ושורה 29 לפרוטוקול הדיון ב בית משפט השלום מיום 5.1.2012). בנסיבות אלה, ראוי היה שלא להעלות כלל את הטענה.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח' בשבט התשע"ב
(1.2.2012).
ש ו פ ט