בש"פ 5520/13 אלכסנדר אסכנדר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש ) מיום 8.7.2013 בתיק עמ"ת 3231-07-13, בגדרה התקבל ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו מיום 1.7.2013 (כב' השופט ז' סאלח ) במ"ת 36881-06-13 לפיה הורה בית המשפט על שחרורו של העורר ממעצרו לחלופת מעצר.

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ). על פי המתואר בכתב האישום, ביום 14.6.2013 הגיע המבקש לבית פרודתו (להלן: המתלוננת ) בכפר טמרה, איים עליה ועל בנותיהם המשותפות תוך שהוא אוחז סכין מטבח,

והכה באמצעות הסכין בדלת סמוכה בעודו מכריז "ככה אני יעשה לך על הבטן שלך".

ביום 30.6.2013 הוגשה חוות דעת רפואית בעניינו של המבקש בה נקבע כי בעת ביצוע העבירה היה בר עונשין וכי גם במצבו הנוכחי הוא כשיר לעמוד לדין. עם זאת, מחוות הדעת עולה רקע נפשי, שתיית אלכוהול ושימוש בכדורי הרגעה עם אופי ממכר כמו "קלונקס".

בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המבקש, אולם ציין את הזמן שחלף מאז ההרשעה האחרונה של המבקש, ואת אופיו של האיום, בהתחשב בכך שהמבקש אמנם החזיק סכין, אך אחז בלהב ופצע את עצמו. בסיכומו של דבר, הורה בית משפט קמא לשחררו תחת תנאים מגבילים לחלופת מעצר בתל אביב, לאור התרשמותו מאמינותה של המפקחת המוצעת, שהיא "מכרה וירטואלית" של המבקש באמצעות הרשת החברתית פייסבוק. יודגש כי לאותה מפקחת אין כל היכרות קודמת עם המבקש, היא לא פגשה אותו מעולם קודם לכן, והיכרותה עמו היא אך דרך הפייסבוק. המפקחת העידה על עצמה כי היא מתגוררת בגפה, היא פעילה חברתית, ועוזרת לאנשים מכל רחבי הארץ, ללא אבחנה, ואם מישהו פונה אליה בפייסבוק היא עוזרת לו.

2.

ערר שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי נתקבל. בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי לאור "האופי הוירטואלי" של ההיכרות בין המפקחת ובין המבקש, קיים חשש כי בעת הצורך לא תוכל המפקחת להציב לו גבולות, וכי חלופת המעצר אינה ראויה ואין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש כלפי המתלוננת. בית המשפט לא נעל דלת בפני המבקש, ובסיפא להחלטתו ציין כי המבקש רשאי להגיש חלופה אחת ללא שיידרש להראות שינוי נסיבות.

מכאן לבקשת רשות הערר שבפניי.

3.

המבקש טוען כי החלטתו של בית המשפט וקביעתו לפיה "לאמיתו של דבר לא קיימת הכרות" בין המפקחת המוצעת לבין המבקש מעוררת שאלה משפטית עקרונית ומשמעותית החורגת מעניינו האישי, אשר עוסקת בסוגיית טיב הקשר המתנהל ברשתות החברתיות והשלכותיו המעשיות לעניין אפקטיביות הפיקוח. עוד נטען כי קביעת בית המשפט סותרת פרקטיקה מקובלת לפיה משוחררים נאשמים לחלופות מעצר שונות – אישפוזיות פרטיות, מוסדות גמילה, ישיבות וכו' – מבלי שתהיה כל היכרות מוקדמת בין האחראי במוסד לבין המפוקח.

4.

דין הבקשה להידחות.

חרף ניסיונו של המבקש לעטות על בקשתו אדרת עקרונית , הבקשה אינה מגלה עניין החורג מעניינו הפרטי והפרטני של המבקש, המצדיק מתן רשות ערר "בגלגול שלישי" (וראו: בש"פ 5707/11 אגברייה נ' מדינת ישראל (8.8.2011); בש"פ 2134/13 עאמר חרחש נ' מדינת ישראל (10.4.2013)) .

5.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, שכן סבורני כי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לתת מענה הולם למסוכנות שנשקפת מהמבקש לבני משפחתו ולציבור בכלל. המפקחת המוצעת – אשר גם התביעה הסכימה כי "כוונותיה טהורות וליבה רחב" – אמנם מצ'וטטת עם המבקש מזה כשנה ברשת הפייסבוק, אך איננה קשורה לחיי המבקש בקשר מחייב ורציף. המפקחת אינה מכירה את המבקש ואת התנהלותו בעולם "האמיתי", וספק אם מסוגלת להוות עבורו דמות סמכותית ולהציב לו גבולות ברורים, במיוחד במצבים בהם המבקש מקבל "קריז של עצבים", כפי שתיאר את האירוע מושא כתב האישום. אף איני רואה מקום להשוואה בין המפקחת המוצעת לבין גופים שהם עצמם מפוקחים, אשר השוהים בהם כפופים לחוקי המקום, כמו אישפוזית ומוסד גמילה.

6.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.