בש"פ 2181/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מתאריך 14.3.2010 (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ), בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים בעניינו.

אפתח בעובדות הנוגעות לעניין.

2.

בתאריך 21.2.2010 הוגש כנגד העורר ושישה נוספים כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז, המייחס לו עבירה של נשיאת נשק והובלתו. מכתב האישום עולה כי העורר סייע לכאורה להסתרת אקדח שהיה בשימוש לפני כן בניסיון רצח, על ידי כך שהוציא העורר את האקדח ממקום מחבואו והטמין אותו במקום אחר, סמוך לביתו, וזאת על מנת לסייע לנאשם 2 להחביא את האקדח. במקביל הוגשה כנגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בתאריך 14.3.2010 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו הוסכם בין הצדדים על קיומה של עילת מעצר וראיות לכאורה, והדיון התמקד בשאלת חלופת המעצר. בית המשפט הנכבד קבע כי לאור חומר החקירה הקיים בעניינו של העורר, הכולל הקלטות מהאזנות סתר, מהן ניתן להבין על מעורבותו לכאורה בנשק חם וניסיונותיו לפגוע באחרים (להלן: שיחות הרקע ) , מסוכנותו של העורר היא גדולה מכדי שניתן לאיינה במקרה זה בחלופת מעצר. יש לציין כי חומר החקירה שנזכר לעיל איננו מהווה בסיס להעמדתו של העורר לדין בגין העבירה שבה הוא מואשם, אלא הוא מובא כ"חומר רקע" בלבד. נוכח זאת, בית המשפט הנכבד ראה לנכון להשאיר את העורר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, אף ללא בדיקת חלופת מעצר, מאחר שלשיטתו אין מקום במקרה שכזה לבחון חלופה מלכתחילה.

מכאן הערר שלפניי.

3.

העורר טוען כי במקרה זה קיים מכלול של נתונים התומך בשחרורו לחלופת מעצר: גילו הצעיר של העורר (בן כ-23), ועובדת היותו חסר עבר פלילי ; הפעולה המיוחסת לעורר, שהיא לשיטתו נקודתית ומינורית בהשוואה לפרשה כולה ; שיתוף הפעולה שהפגין העורר בחקירתו, ולבסוף, שיחות הרקע שקיבלו משקל יתר, לדידו של העורר, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ושאינן קשורות במישרין, או בעקיפין, לעבירה נשוא כתב האישום. מטענותיו של העורר מצטיירת תמונה, לפיה תפקידו בפרשה הנטענת היה שולי וזניח, וכי הוא נקלע לכל הסיטואציה בטעות. במהלך הדיון בערר זה הציע העורר חלופת מעצר בגליל העליון, אשר במסגרתה ישמשו דודיו, סבו וסבתו כמפקחים.

המשיבה סומכת ידיה מנגד על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוענת כי יש לבחון את מסוכנותו של העורר על רקע ההקשר של מעורבות נמשכת בעבירות נשק, אשר אותו מספקות שיחות הרקע, כפי שאכן נעשה בהחלטה, נשוא הערר.

דיון והכרעה

4.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש בפניי הגעתי למסקנה כי דין הערר – להתקבל חלקית , כך שיוזמן תסקיר משירות המבחן ביחס לחלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר במהלך הדיון. אפרט עתה את הנימוקים להחלטתי זו.

5.

סעיף 21(א)(1)(ג)(2) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

יוצר חזקת מסוכנות סטטוטורית, ומעביר את נטל ההוכחה לשלילתה אל העורר. בעניין זה דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה נטל ההוכחה לא הורם על ידי העורר במקרה שלפנינו. כנגד העורר עומדות במקרה זה, בנוסף לעבירה המיוחסת לו, גם הקלטות בהן הוא מתרברב בקולו – בבקיאותו בענייני נשק ובמוכנות שלו להפעיל יכולת זו. הקלטות אלו מעידות על מסוכנותו, אף אם אין הן קשורות בקשר ישיר לעבירה בה הוא מואשם (ראו, לדוגמא: בש"פ 625/05 מדינת ישראל נ' מיכאלי (לא פורסם, 30.1.2005), אשר ניתנה בהקשר של חומר סודי ושיפה להחיל האמור שם מקל וחומר, גם לענייננו).

6.

עם זאת, וחרף חומרת העבירה שבה מואשם העורר, עומדים לו לזכותו: גילו הצעיר והעובדה שהוא חסר עבר פלילי. בנוסף לכך, במהלך הדיון שהתקיים בפניי הופיעו בני משפחתו של העורר והצהירו על נכונותם לפקח על העורר פיקוח, אשר ימזער את מסוכנותו. השתכנעתי כי במכלול הנסיבות, אין מדובר במצב בו ניתן לשלול מניה וביה את האפשרות כי שחרורו של העורר לחלופת מעצר עשויה להפחית עד למידה הרצויה את מסוכנותו. אכן, העורר לא הרים עד כה את נטל ההוכחה והוא מוחזק כמסוכן לשלום הציבור, אך מטענותיו עולה כי יש מקום לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, אשר תאיין, או תמזער חלקית, את המסוכנות (לעניין הקריטריונים לקבלת תסקיר – עיינו: בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.2004) ; בש"פ 476/04 יחיאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.1.2004) ; להחלטות דומות, בנסיבות הקרובות לנסיבות שלפנינו ראו: בש"פ 8218/08 ברוך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.10.2008) ; בש"פ 3198/08 פרקש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.5.2008)).

7.

נוכח כל האמור לעיל, מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו יוותר על כנו. שירות המבחן מתבקש עם זאת לערוך תסקיר שבו תיבחן התאמה של החלופה שהוצעה בדיון שלפניי, וכן כל חלופה אחרת, ככל שתוצע כזו על ידי העורר.

התסקיר יוגש לבית המשפט המחוזי מרכז עד לתאריך 13.5.2010, ולאחר קבלת התסקיר בית המשפט המחוזי הנכבד מתבקש לדון מחדש בבקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים של העורר, על בסיס התסקיר האמור.

למען הסר ספק, יובהר כי אין בהחלטתי זו משום הבעת דעה כלשהי לגופם של דברים, אם ראוי לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אם לאו, ובעניין זה תחליט הערכאה הדיונית – כטוב בעיניה.