בש"פ 2183/08 דניס רנגביץ נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 6.2.2008 (כבוד השופט א' יעקב) בב"ש 20165/08 אשר דחה את בקשת העורר לעיין מחדש בשאלת מעצרו, כפי שיפורט להלן.

העובדות

2.

כנגד העורר הוגש ביום 2.8.07 כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם סחיטה, כליאת שווא, סחיטה באיומים, מתן שוחד, הצעת שוחד ורישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות לפי סעיפים: 499(א)(1), 415 סיפא, 372, 377 רישא, 428 סיפא, 291, 294 ו- 423 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

3.

מכתב האישום עולה כי משנת 2003 ועד לתאריך 3.7.2007 פעלו מר שלומי ביטון, הגברת שונטל ביטון, מר שלומי קדם ומר ניר עמיר (להלן - הנאשם 1, הנאשמת 2, הנאשם 3 והנאשם 4 בהתאמה או הנאשמים 1-4 ) לשם קבלת החזר דמי פיקדון במרמה. לשם השגת דמי פיקדון אלו קשרו הנאשמים 1-4 קשרים פליליים עם אנשים נוספים, ביניהם העורר לביצוע עבירות שונות. על פי כתב האישום העורר היה שותף ביחד עם הנאשם 1, הנאשם 2 ומר ויקטור סוסן לביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה של בקבוקים ופחיות לצורך מיחזור בהיקף של מיליוני ש"ח.

מהאישום הראשון עולה כי העורר הציע שוחד לעובדי ציבור בעד פעולה הקשורה לתפקידם, נתן שוחד כספי לעובדי ציבור בעד פעולה הקשורה לתפקידם, גרם לרישום כוזב במסמכי תאגיד בכוונה לרמות ויצר מצג שווא כלפי תאגיד אל"ה

[תאגיד איסוף מיכלי משקה בע"מ ( להלן- התאגיד)] אשר הוקם בשנת 2001 בהתאם לחוק הפיקדון על מיכלי משקה, התשנ"ט- 1999.

מהאישום השני עולה כי העורר היה שותף לביצוע עבירות גניבה בידי מורשה

בהיקף של מיליוני ש"ח.

מהאישום השלישי עולה כי העורר קשר קשר לסחיטה באיומים כנגד מר אברהם צפניה (להלן- צפניה ),

חטיפתו והפעלת אלימות כלפיו. על פי הנטען בכתב האישום, העורר נטל חלק פעיל בחטיפתו של מר צפניה ואף איים על חייו באופן מפורש.

הליכים קודמים

4.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר, ביחד עם עוד מספר נאשמים, עד לתום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' יעקב) קבע ביום 27.8.2007 כי יש לשחרר את העורר למעצר בית בבית הוריו תחת פיקוח מלא של אחד משני ערבים, מר ניקולאי טבחוב או הגברת ילנה רגנביץ'. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית משפט זה וביום 3.9.07 קבע כבוד השופט י' אלון כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו מן הטעם העיקרי "כי בעבירות מסוג זה אף טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא על קרבן האיומים".

5.

העורר הגיש בקשה לבית המשפט קמא לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בית המשפט קמא (כבוד השופט א' יעקב) דחה את הבקשה תוך שהוא מצטט את נימוקיו של כבוד השופט אלון.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

נימוקי העורר

6.

לטענת העורר, יש לקבל את הערר על סמך שלושה נימוקים, אשר מבססים תשתית מוצקה לבחינה חוזרת של החלטת המעצר.

7.

ראשית, טוען העורר, כי הוא עצור מעל שבעה חודשים וההליכים בעניינו מתמשכים. לטענתו, שמיעת התיק בעניינו לא תסתיים, כפי הנראה, בפרק הזמן הקבוע בחוק ויהיה צורך ביותר מהארכת מעצר אחת, מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית, לשם השלמת בירור הדין. בנוסף נטען, כי ככל שעובר הזמן וניתוקו של העורר מהתאגיד הולך ומעמיק, כך הולכת ופוחתת מסוכנותו. מסוכנות זו ניתנת, לטענתו, לנטרול באמצעות חלופה ראויה.

8.

שנית, טוען העורר כי המשיבה מפלה אותו מול בקרים אחרים אשר עבדו בתאגיד. לטענת העורר, טענת המשיבה בדבר בחינת חומר ראיות לגבי אותם בקרים אחרים והעמדתם לדין נשמעה מתחילת ההליך. מאז חלף, לטענתו, פרק זמן ממושך ביותר ועדיין טענה זו נשמעת ללא כל התייחסות פרטנית לכל אחד מהבקרים שעניינם הועבר לעיון הפרקליטות.

9.

שלישית, טוען העורר כי בית המשפט קמא הפלה אותו לרעה מול הנאשמת 2. לטענתו, חלקה של נאשמת 2 משמעותי בהרבה מחלקו שלו בכל הקשור לפעילות הפלילית המפורטת בכתב האישום אולם למרות זאת, היא שוחררה לביתה.

10.

לבסוף, טען העורר בדיון לפניי כי מיוחסת לו עבירת חטיפה, אולם העובדות המפורטות בכתב האישום כלל אינן מקימות עבירה זו. לטענתו, הרכב בו נחטף צפניה, לא היה בבעלותו ולא הוא שמנע את ירידתו של צפניה מהרכב.

טענות המשיבה

11.

המשיבה טוענת כי התיק נשוא כתב האישום כולל חומר רב בהיקף של כמאה קלסרים, נסיבות המקשות עליה לגבש החלטה סופית בנוגע למעורבותם של כל הנאשמים בכל העבירות. לטענתה, הנושא מצוי בטיפול ויחלוף עוד זמן רב עד אשר יוחלט כנגד מי מהמעורבים הנוספים בפרשה יוגש כתב אישום, אולם הדבר ייעשה. בנוסף, בדיון ציינה המשיבה כי בעניינו של העורר החל הליך גישור, אשר כפי הנראה לא צלח והדבר גרם לעיכוב נוסף.

12.

עוד מוסיפה המשיבה, כי התיק קבוע לעשרים מועדי הוכחות אשר מתחילים ביום 25.3.08 ומסתיימים ביום 4.6.2008. לטענתה, מכך עולה כי הן המשיבה והן בית המשפט מעוניינים לסיים את ההליכים במהרה.

13.

עוד טוענת המשיבה כי היא ביקשה לעצור את הנאשמת 2 עד תום ההליכים נגדה, אולם עקב הנסיבות המיוחדות שנוצרו ובפרט עקב מעצרו עד תום ההליכים של הנאשם 1, בעלה של הנאשמת 2, דחה בית המשפט קמא בקשה זו והיא שוחררה.

14.

לבסוף מציינת המשיבה כי הדיון שבפניי איננו ערר על החלטתו של כבוד השופט אלון וכי כל טענות העורר הועלו זה מכבר בבש"פ 7310/07 מדינת ישראל נ' ויקטור סוסן (לא פורסם, 3.9.07), שם היה העורר צד להליך.

לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל למסקנה כי דין הערר להידחות.

16.

באשר לטענת העורר לפיה ככל שעובר הזמן וניתוקו של העורר מהתאגיד מעמיק, כך קטנה

מסוכנותו, איני סבור כי היא מקימה עילה לעיון מחדש. מכתב האישום עולה כי העורר היה מעורב באופן אקטיבי בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כאשר, הקשר בין התאגיד למסוכנותו של העורר איננו רלוונטי לבקשה דנן. על בית המשפט לשאול עצמו האם העבירות המיוחסות לעורר מצביעות על רמת מסוכנות כזו שבית המשפט ייאלץ להשאירו במעצר

[ראו למשל: בש"פ 455/08 מדינת ישראל נ' מרואן נאצר (לא פורסם, 6.2.08), בש"פ 11573/04 זורב מינדיאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.1.05)]. העבירות המתוארות לעיל ובכתב האישום מצביעות על רמת מסוכנות גבוהה כזו, שאינה מותירה ברירה אלא לדחות את הבקשה לעיון חוזר. לאור האמור לעיל, אף איני מקבל את טענת העורר כי העובדות אינן מקימות לכאורה את עבירת החטיפה המיוחסת לעורר. בירור העובדות בדבר הבעלות על הרכב ושאלת מניעת ירידתו של צפניה מהרכב, יבוצע בערכאה הדיונית. די בכך כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע עבירה זו.

17.

באשר לטענת העורר כי המשיבה מפלה אותו מול בקרים אחרים אשר עבדו בתאגיד, דינה להידחות גם כן. מקובלת עלי עמדת המשיבה כי תיק בהיקף כה גדול מטיל שעות חקירה ולימוד רבות מאד לשם בחינת האפשרות להגיש כתבי אישום נוספים. החלטתה של המשיבה להגיש כתב אישום נגד העורר לאור העובדות העולות מכתב האישום ולאור הקו המנחה של פעולות אלימות, סבירה בהחלט, מה גם שאינה סוף פסוק. המשיבה ציינה בדיון שהתנהל בפניי כי ככל הנראה, יוגשו כתבי אישום נוספים נגד אחרים עם סיום לימוד החומר בעניינם.

18.

גם דינה של טענת העורר לאפליה מול הנאשמת 2, להידחות. גם אם תיקבע הערכאה הדיונית כי הנאשמת 2 הייתה "ראש הנחש" ופעלה כ"מוח" מאחורי הפעולות המיוחסות לעורר בכתב האישום, אין בכך כדי להביא לקבלת הערר. עקרון השוויון הינו עקרון מנחה לאורו יפעל בית המשפט, אולם הוא איננו סוף פסוק. ייתכנו מקרים בהם הוא יידחה מפני שיקולים אחרים אשר יגברו עליו בעצמתם [ראו למשל: בש"פ 5398/03 רן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.6.03), בש"פ 8403/07 שלומי קדם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.07), להלן- עניין קדם ]. הנאשמת 2 היא אם לשתי בנות קטנות ובעלה (הנאשם 1) נתון במעצר עד תום ההליכים. כפי שצויין בפסק דינו של כבוד השופט אלון וכן בעניין קדם , אין בכוח בית המשפט להשלים עם התוצאה האופרטיבית שהייתה מתקבלת לו הייתה נכנסת הנאשמת 2 למעצר. בנות בני הזוג היו נשארות ללא השגחה הורית והיו נפגעות על לא עוול בכפן עקב מעשי הוריהן. תוצאה זו יש בה בהחלט כדי להצדיק הכרעה שונה בעניינה של הנאשמת 2 מההכרעה בעניינו של העורר.

לאור האמור לעיל, הערר נדחה.