בש"פ 2274/97 מאג'ד הייב נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות הריגה, נהיגה בקלות ראש, עקיפה כאשר הדרך אינה פנויה, גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש, הפקרה לאחר הפגיעה ושיבוש הליכי משפט. כל העבירות המיוחסות לעורר קשורות לתאונת דרכים קטלנית שהיה מעורב בה, ואשר הביאה למותם של שלושה אנשים. על פי כתב האישום, התאונה ותוצאותיה נגרמו בעקבות רשלנותו הפושעת של העורר, אשר נהג ללא כל תשומת לב לנסיבות בכביש והחל לבצע עקיפה כאשר הדרך לא הייתה פנויה, וזאת למרות שידע שהתנהגותו הייתה עלולה לסכן את חיי הזולת. כמו כן, הואשם העורר בכך שאף כי ידע שבנסיבות המקרה היו עלולים להיפגע אנשים, לא עצר במקום התאונה להגיש עזרה לנפגעים.

2.בית המשפט המחוזי בנצרת, מפי כב' השופט אמינוף, קיבל את בקשתה של המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו זו קבע השופט אמינוף כי מחומר החקירה שהובא בפניו מצוי פוטנציאל ראייתי, אשר יהא בכוחו, בסיום המשפט, להוכיח את אשמת העורר כנדרש במשפט פלילי. השופט הוסיף כי:

"כל הרשעותיו הקודמות ופסילות רשיון הנהיגה של המשיב לא הועילו לרסנו עד שבצע את התאונה הנוראה הנ"ל, ואם לא די בכך הרי עצם הפקרת הנפגעים לאחר התאונה, בריחתו ממקום התאונה והסתרת הרכב יש בהן כדי להוסיף חטא על פשע".

באשר לעילת המעצר, קבע כב' השופט כי עילה כזו קיימת בשל החשש כי העורר יביא לשיבוש הליכי משפט או ימלט מאימת הדין, כפי שכבר ניסה לעשות, וכן בשל החשש שהעורר, שהוא עבריין תנועה מועד, יסכן את שלום הציבור ובטחונו. על החלטה זו הגיש העורר בקשה לעיון חוזר שנדחתה ע"י כב' הנשיא אברמוביץ וכן ערר לבית משפט זה, שנדחה ע"י כב' השופט טירקל. בהחלטתו אמר השופט טירקל:

"מעשים אלה של הנאשם מעידים עליו שהוא מסוכן לציבור. זלזולו כנהג בכל חובה חוקית ואנושית, לרבות המלטותו מן המקום ונסיונו להסתיר את הרכב, מעידים עליו שהוא גם עלול לשבש הליכי המשפט. במצב דברים כזה, שום חלופה למעצר לא תוכל להשיג את מטרת המעצר בפועל. צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי בהחלטתו".

לאחר שנשמעו כל הראיות בתיק, להוציא עדות הזמה לגבי עדות מומחה ההגנה בנושא מהירותו של הרכב המעורב, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר נוסף, בפני כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט זועבי, בטענה ששמיעת הראיות הפריכה את האישום בדבר שיבוש הליכי משפט. בקשה זו נדחתה ומכאן הערר שבפני.

3.בערר חזר ב"כ העורר על הטענה, כי המצב העובדתי השתנה בכל הנוגע לטענות העובדתיות שבעטיין נעצר העורר עד תום ההליכים. טענתו של ב"כ העורר, כי אין בראיות שנשמעו כדי להעיד על שיבוש הליכי משפט, לא הוכחשה ע"י ב"כ המשיבה. כן הדגיש ב"כ העורר את נסיבותיו האישיות של העורר אשר הנו נשוי ואב לילד שנולד לפני מספר ימים, בעודו במעצר. העורר עצור מיום התאונה (8.1.97), דהיינו למעלה משלושה חודשים.

4.תופעת הנהיגה הפרועה בכבישי הארץ תובעת מדי יום קורבנות רבים וחפים מפשע. תופעה זו על בית המשפט להוקיע. אם כך באשר לתאונות בכלל, קל וחומר כאשר הגורם לתאונה מסתלק מהמקום ומפקיר את הנפגעים [ראו ב"ש 934/86 בוטרוס נ' מדינת ישראל ]. אלא, שאף אם קיימת עילת מעצר, הרי ששומה עלינו לבחון את האפשרות להשיג את מטרות המעצר באמצעות חלופת מעצר. משאין מחלוקת כי חל כרסום ניכר בראיות באשר לחשש בדבר שיבוש הליכי משפט, דומה כי ניתן להפיג את החשש לשלום הציבור ע"י הרחקתו של העורר מהכביש והשמתו במעצר בית. לפיכך אני מחליטה לקבל את הערר, במובן זה שבמקום מעצר עד תום ההליכים, ישוחרר העורר בתנאים הבאים:

א.העורר ישב בתנאי מעצר בית מלא בביתו שבכפר טובא;

ב.רשיונו של העורר יישלל (באם עדיין לא נשלל) ויופקד במשטרה;

ג.העורר יפקיד במזומן או בערבות בנקאית סך של 10,000 ש"ח, וכן

ימציא ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 30,000 כל אחת;

ד.ניתן בזה צו איסור יציאה מהארץ. דרכונו של העורר, אם יש לו

כזה, יופקד במשטרה.

המשטרה רשאית לבדוק את קיום תנאי השחרור דלעיל בכל שעה. באם העורר יפר תנאי מהתנאים הללו, ייעצר עד תום ההליכים.