בש"פ 2328/12 שמעון איתן ביטון נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח ) מתאריך 20.2.2012, בגדרה נתקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' בקר ), שהורתה לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בקהילת "אילנות".

להלן אביא את הנתונים הרלבנטיים להכרעה במכלול.

2.

ביום 15.12.2011 הוגש כנגד המבקש כתב אישום, המייחס לו עבירה של התפרצות לפי סעיף 406(ב) ל חוק העונשין , התשל "ז -1977 (להלן: החוק ); גניבה לפי סעיף 384 ל חוק ; גניבת כרטיס חיוב לפי סעיף 16(א) ל חוק

כרטיסי

חיוב, תשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב ) וניסיון הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 רישא ל חוק

כרטיסי

חיוב ולפי סעיף 25 ל חוק .

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 10.11.2011 התפרץ המבקש לבית צמוד קרקע בתל-אביב בכוונה לבצע גניבה, שעה שבעלת הבית נמה. נטען כי המבקש נכנס לחדר השינה של בעלת הבית ונטל את תיקה, בו היה כסף מזומן, שיקים פתוחים וכרטיסי אשראי. יום לאחר מכן, נטען כי המבקש ניסה להשתמש בכרטיסי האשראי, ארבע פעמים, אך סורב משהקיש קוד שגוי.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד לתום ההליכים, ודיון בעניינו התקיים בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בתאריך 25.1.2011. בית משפט השלום (כב' השופטת כ' האפט ) הורה על עריכת תסקיר בעניינו של המבקש. מהתסקיר שהוגש עלה כי המבקש הביע רצון להשתלב בטיפול ייעודי בתחום הסמים. שירות המבחן המליץ לשקול בחיוב אפשרות זו ולצורך כך ציין כי ראוי לשלוח את המבקש לבדיקת התאמה – לשם בחינת שילובו בקהילה סגורה עם מערכי תמיכה. בתסקיר צוינה גם הערכה כי היכולת העצמית של המבקש להשתלב בתהליך גמילה אישי היא נמוכה.

בהתאם להמלצה הנ"ל, בית המשפט איפשר למבקש לצאת לראיון בקהילת אילנות. משנתקבלה חוות דעת ממליצה חיובית מצד הקהילה הטיפולית המוצעת – החליט בית משפט השלום (כב' השופט בקר ) כי המבקש ישוחרר לחלופת הגמילה. עם זאת, בית המשפט ראה להוסיף כי הוא עושה כן מאחר שהוא מחויב למסלול אותו התוותה קודם לכן כב' השופטת האפט , אף שהוא מודע להיותו של המבקש בעל עבר פלילי מכביד, הכולל מספר רב של הרשעות קודמות – רובן בתחום עבירות הסמים והרכוש.

4.

על ההחלטה הנ"ל הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר התקבל, כאמור, על-ידי כב' השופט צ' קאפח . בית המשפט ציין כי ארוע ההתפרצות מצוי ברף העליון של עבירות הרכוש, והתפרצות לדירת מגורים באישון ליל, ובפרט לחדר השינה בו נמה בעלת הבית, היא בעלת פוטנציאל מובהק להתלקחות אלימה. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש, כי המבקש עשה כך לכאורה לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בן שנתיים רק שלושה חודשים קודם לכן ובהיותו אסיר ברישיון. בית המשפט הוסיף כי המבקש מכור לסמים מזה כעשרים וחמש שנים, וכי הוא ידע מאסרים בפועל בעבר, אך לא ניצל אף לא אחד מהם להליך גמילה. הודגש גם כי גיליון הרשעותיו כולל עבירות סמים, רכוש, זיוף, מרמה ואלימות, הפרת הוראה חוקית ובריחה ממשמורת חוקית.

5.

לטענת המבקש הבקשה למתן רשות לערור מעלה שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית הנוגעות לעצורים רבים, אשר מבקשים במהלך מעצרם לצאת (בהמלצת שירות המבחן) לחלופת מעצר סגורה במסגרת קהילה טיפולית, שיש בה כדי להפחית מסוכנות. עוד טוען המבקש כי יש צורך במתן רשות לערור כאן, על מנת לתת הנחיות ברורות כדי למנוע מצב של הכרעות סותרות בבתי משפט קמא, על בסיס נסיבות דומות.

6.

המדינה השיבה לבקשה וטענה כי זו איננה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה של בית משפט זה מאז תיקון מס' 8 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשע"א-2011 . היא מפנה בהקשר זה, בין השאר, ל-בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל , בפסקה 7-4 (לא פורסם, 17.4.2011) (להלן: עניין

ג'ריס ). עוד טענה המדינה, כי ההחלטה אותה תוקף המבקש היא ראויה לגופה, וקוהרנטית עם הפסיקה שסוכמה בהחלטתו של חברי, השופט י' עמית לגבי הוצאה להליך גמילה טרם הרשעה (בש"פ 1712/12 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.3.2011) (להלן: עניין אזולאי )).

7.

לאחר שקילת בקשת המבקש ועיון בתגובת המדינה – החלטתי כי דין הבקשה להידחות . הבקשה איננה עומדת בקריטריונים שהותוו לצורך זה עד הנה ( עניין

ג'ריס ; כן ראו: בש"פ 7559/11 חימי נ' מדינת ישראל , בפסקה 12 להחלטתי (לא פורסם, 27.10.2011)). יתר על כן – עניינו של המבקש איננו נופל בגדר המקרים הראויים לחלופת גמילה טרם פסק דין (עיינו: בש"פ 3137/08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.2008); עניין

אזולאי ( שם , בפסקה 6).

אשר על כן, אני דוחה את בקשת הרשות לערר.