בש"פ 2567/09 אחמד אבו סביתאן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ואגו) מיום 12.3.09 בב"ש 22405/08 במסגרת תפ"ח 1019/08, בה ניתנה החלטה להשיב כלי רכב תפוס לעורר, בתנאים מכבידים.

ב.

נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 18.2.08 לבית המשפט המחוזי בתל אביב, המייחס לעורר ולנאשם נוסף עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה וחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען, העורר והנאשם הנוסף קשרו קשר עם אחרים לרצוח אנשים ממשפחת אבו עדרה, על רקע סכסוך משפחות. ביום 10.2.08, במתחם חניון "ביג" בבאר שבע, התנגשו קרוביו של העורר ברכבם של חברי משפחת אבו עדרה, וכתוצאה מכך עלה אחד מכלי הרכב על המדרכה והתהפך, תוך שהוא פוגע במאבטח שעמד בכניסה למסעדה במקום. היושבים ברכב הפגוע הצליחו להיחלץ ממנו, ונמלטו מהחניון באמצעות רכב אחר. אחריהם דלקו ברכב נוסף העורר, הנאשם הנוסף ושני אנשים אחרים. העורר, אשר נהג ברכב, נסע במקביל לרכב משפחת אבו עדרה, והתנגש בו במכוון בצידו השמאלי, ואילו הנאשם השני ירה באקדח מספר יריות לעבר רכבה של משפחת אבו עדרה, אשר עלה על אי תנועה ונעצר. שלושה מיושבי הרכב של משפחת אבו עדרה נפצעו מן הירי, ואילו העורר ומי שהיו עמו נמלטו מן המקום ברכבם.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 3.3.08 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ואגו) על מעצר העורר והנאשם הנוסף עד תום ההליכים, נוכח קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר ומסוכנות מצדם שאינה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר. כלפי החלטה זו הוגש ערר (בש"פ 2957/08), ובגדרו נקבע שיש לבחון חלופת מעצר (השופט ג'ובראן, החלטה מיום 23.2.09). העורר והנאשם הנוסף שוחררו למעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני, הפקדת מזומן של 50,000 ₪ כל אחד, ערבות עצמית על סך 75,000 ₪ כל אחד וערבות צד ג' על סך 30,000 ₪ (ב"ש 22333/08, השופט ואגו).

ד.

בין היתר, נתפס מידי העורר כלי רכב ששימש לכאורה את הנאשמים בעת ביצוע העבירה. העורר עתר לבית המשפט המחוזי להשבת הרכב לידיו (ב"ש 22405/08), בטענה שמדובר ברכב חדש, התפוס מזה למעלה משנה על ידי המשיבה, דבר הגורם לרכב בלאי מיותר בשל תנאי ההחזקה, וירידת ערך לאור העובדה שלא נעשה בו כל שימוש. דיון בבקשה התקיים ביום 12.3.09, ובית המשפט (השופט ואגו) קבע כי ניתן להשיב לעורר את הרכב, אם יעמוד ברשימת תנאים: הפקדה או ערבות בנקאית בלתי מותנית ביחס למחצית שווי הרכב העדכני לפי המחירון הנוהג; הצהרה והתחייבות ביחס למחצית הנותרת כי הבטוחות וההפקדה יבטיחו את זמינות הרכב ושלמותו לעת הצורך; הוצאת פוליסת ביטוח מקיף כנגד כל הסיכונים, בה תהיה המדינה מוטב על פי הפוליסה או שהפוליסה תשועבד למדינה; רישום עיקול לטובת המדינה במשרד הרישוי; הוטל איסור על העורר להוציא את הרכב מחזקתו בכל דרך או לגרום לו להינזק או להיעלם; ונדרש כי העורר יעמיד את הרכב לרשות המשיבה ככל שיתבקש לעשות זאת, במצב תקין ושלם.

ה.

כלפי החלטה זו מוגש הערר הנוכחי, בו נטען כי החלטת בית משפט קמא מהוה פגיעה שאינה מידתית בזכות הקניין. לטענת העורר, התנאים המכבידים שנקבעו מעמידים בספק את יכולתו לשחרר את הרכב התפוס, בשים לב שרק לפני מספר שבועות הפקיד סכום גבוה מאוד בתיק בית המשפט לצורך שחרורו לחלופת מעצר. לכן מבקש העורר להסתפק בהצהרה והתחייבות מצידו כי ההפקדה והבטוחות שניתנו על ידו במסגרת הליך שחרורו לחלופה, יבטיחו גם את זמינות הרכב ושלמותו. שווי הרכב, לטענת העורר, עומד כיום על 130,000 ₪, כך שהפקדות המזומן שלו ושל הנאשם השני מהוות 80% משווי הרכב, בטוחה בשיעור חריג ביחס למקובל במקרים מעין אלה.

ו.

בדיון טען עו"ד חכם לעורר, כי נוצר לשולחו מצב בלתי אפשרי, שכן ישנה החלטה לשחרור הרכב - אך אין לו היכולת הכלכלית לשחרר. צוין, כי כתב האישום הוגש לפני 13 חודש, וטרם נראה סופו של המשפט, ואין זה בטוח שהרכב יחולט בסוף ההליך.

ז.

באת כוח המדינה טענה, כי אין מקום לערב בין הערבויות להתיצבות בבית המשפט לבין חילוט הרכב.

ח.

נושא שיעורה של הפקדה בכגון דא, כמו גם נושאים אחרים הקשורים במסכת החילוט וסביביה, נדון בהרחבה בבית משפט זה במקרים שונים, למשל בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת נאור) והדיון המקיף בשאלות שונות במעגל החילוט לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973; בש"פ 5550/08 חי שמעון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת ארבל), בתיק שעניינו נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ועוד (ראו האסמכתאות שם); בש"פ 9090/08 אלימלך נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט מלצר). כעולה מהם, ההפקדות נדרשות בסכומים משתנים, תלויי נסיבות.

ט.

כפי שציין השופט ואגו בבית המשפט קמא, במובן העקרוני מתקיימים תנאי שחרורו של הרכב, בכפוף לזמינותו כמוצג ובכפוף להבטחה כספית באשר לאפשרות חילוט, כדי שהמדינה לא תימצא בפני שוקת שבורה - כלשונו - אם חלילה ייעלם הרכב: השאלה היא גובה ההפקדה, הטענה העיקרית היא "הכבדה ממשית", נוכח הדרישה להפקדת מחצית שווי הרכב, שכנטען הוא כ-130,000 ₪ (אף כי לא הוכחה באופן קונקרטי הכבדה זו). לאחר העיון דומני כי הוצב במקרה דנא רף גבוה יחסית, וכי ניתן להקל במידה מסוימת עם העורר, ברוח חלק מן הפסיקה שאליה התיחסנו. נראה לי כי ניתן להעמיד את ההפקדה של 30% (במקום מחצית) משוויו העדכני של הרכב, ולגבי השאר תהא הצהרה והתחייבות לעניין הבטוחות וההפקדה בהליך העיקרי, כפי שציין בית המשפט קמא בסעיף 1 לחלק האופרטיבי של החלטתו מיום 12.3.09. שאר חלקי ההחלטה יעמדו בעינם כנתינתם.

הערר מתקבל איפוא חלקית לפי האמור.