בש"פ 2591/06 אבי טולדו נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי עובר ליום 16.5.05 הכין העורר רכיבים המשמשים להכנת מטען חבלה, היינו, שתי לבנות חבלה ומכשיר טלפון סלולארי, אותם הטמין בין שיחים בסמוך לבניין ברמת-גן. בד בבד עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובהחלטתו מיום 27.9.05 קיבל בית המשפט קמא בקשה זו. אותה החלטה התבססה על כך שבידי המשיבה ראיות לכאורה כנגד העורר: טביעת אצבע שלו שנמצאה על אחת השקיות בה היו נתונים מטען למכשיר הטלפון וסוללה; הטלפון שלו אוכן באזור בו הונח חומר הנפץ; ולבסוף, מפיו הוקלטו דברי הודאה שעה ששוחח עם אחר ששהה עמו בתא המעצר.

2.כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש ערר שנדחה על ידי בית משפט זה בחודש כסלו תשס"ו (דצמבר 2005). לא חלפו אלא שבועות ספורים בלבד והעורר שב והגיש בקשה לעיון חוזר בסוגית מעצרו, אשר הסתמכה על הטענה כי יש בפיו הסבר להמצאותה של טביעת האצבע שלו על אותה שקית. לגרסתו, הוא עבד לעתים בחנות למכירת פיצוחים, שם עושים שימוש בשקיות ניילון, וייתכן כי באחת השקיות אותן מסר לקונה כלשהו, נעשה בהמשך שימוש אסור על ידי אדם אחר. באשר לאיכון הטלפון, נטען, כי עדותו של איש חברת הטלפונים בבית המשפט מערערת את משקלה של ראיה זו. בית המשפט המחוזי, בהחלטה מנומקת, דחה טענות אלו, ובעקבות כך הוגש ערר נוסף לבית המשפט העליון, שאף הוא נדחה.

3.ושוב, לא נקפו הימים עד שהעורר חזר וביקש לשוב ולעיין בשאלת מעצרו. הפעם התבססה בקשה זו על התנהלותה של המשיבה, שעדיה לא התייצבו בבית המשפט בשתי ישיבות אשר נועדו לעסוק בשאלת קבילותן של הקלטות. העורר הוסיף, כי התמשכות ההליכים ועינויי הדין הכרוכים בכך, מחייבים את שחרורו, אולם גם הפעם נדחתה הבקשה לנוכח אינטרס הציבור. בהחלטה אחרונה זו עוסק הערר שבפני.

4.אינני סבור כי הוכחה עילה לשנות מהחלטתו של בית משפט קמא. אכן, נראה כי התנהלותה של המשיבה אינה משביעת רצון. אולם חוששני שאת המחיר – הסכנה המופלגת הנשקפת מהעורר, סכנה המתבססת גם על כך שבחודש ינואר 2004 הוא הורשע בהחזקת אקדח שלא כדין – אין להניח לפתחו של הציבור. לעורר מיוחסות עבירות קשות ביותר, ובתקופה בה האלימות פשתה בחברה הישראלית כנגע, יש לאפשר את קיומם של ההליכים במשפט מסוג זה בעוד העורר נתון במעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.