בש"פ 6685/06 מדינת ישראל נ. אבי טולידו

א.בקשה להארכת מעצר בתשעים יום מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, החל מיום 25.8.06 או עד מתן פסק הדין בת"פ 40275/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו, לפי המוקדם.

ב.(1) כנגד המשיב הוגש כתב האישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של נשיאת נשק בלא רשות לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק), החזקת נשק בלא רשות לפי סעיף 144(א) לחוק והכנת עבירה בחומרים מסוכנים לפי סעיף 497 לחוק.

(2) לפי הנטען בכתב האישום, במועד שקדם ליום 16.5.05 הכין המשיב מרכיבים, המשמשים להכנת מטען חבלה. מרכיבים אלה כללו שתי לבנות חבלה ומכשיר טלפון סלולארי. עוד נטען, כי המשיב נשא עימו את המרכיבים הנזכרים והטמינם בשיחים ברחוב אחד העם ברמת גן. ביום 16.5.05 נתגלו לבנות החבלה ומכשיר הטלפון על ידי עוברי אורח, שהעבירו אותם לתחנת המשטרה בתל אביב. חומרים אלה – כך נטען – הם נשק, והמשיב החזיקם ונשאם שלא כדין.

(3) ביום 27.9.05 האריך בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (ב"ש 93097/05; השופט ד' רוזן) את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטה נקבע, כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה, וכי אדם, המחזיק מטעני חבלה מעיד על מסוכנותו. כן עמד בית המשפט המחוזי על עברו הפלילי של המשיב ועל העובדה, שכנגד המשיב היה תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי חב הפעלה, עת ביצע את המיוחס לו.

(4) ערר שהוגש כנגד ההחלטה האמורה נדחה בהחלטה מיום 22.12.05 (בש"פ 11007/05 טולדו נ' מדינת ישראל ). בהחלטה צוין, כי הנתונים שהונחו בפני בית המשפט המחוזי באשר למיקומה של טביעת אצבעו של המשיב לא היו מדויקים, ובית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות בנושא זה. עם זאת נקבע, כי טעות זו לא הביאה לכדי עיוות דין, וכי חומר הראיות בעניינו של המשיב מגבש את הפוטנציאל הראייתי הדרוש לצורך מעצר עד תום ההליכים.

(5) המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים (ב"ש 90171/05). בהחלטה מיום 24.1.06 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בציינו כי "עצמת הראיות לכאורה כנגד המבקש (העורר דנן) לא נחלשה ונותרה במלוא תוקפה".

(6) ערר שהוגש על החלטה זו נדחה בהחלטה מיום 22.2.06 (בש"פ 974/06 טולדו נ' מדינת ישראל

(השופט ג'ובראן)).

(7) המשיב הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר (ב"ש 90855/06). בבסיס הבקשה עמדה השתרכות ההליכים בעניינו של המשיב. נטען, כי המשפט התמשך מעל הנדרש נוכח התנהלותה של התביעה. בהחלטה מיום 19.3.06 נקבע, כי נוכח העובדה שפרשת התביעה תמה זה מכבר ושפרשת ההגנה תסתיים ביום 26.4.06, אין מנוס מדחיית הבקשה.

(8) ביום 2.4.06 נדחה ערר שהגיש המשיב על החלטה זו (בש"פ 2591/06 טולדו נ' מדינת ישראל

(השופט לוי)). נאמר, כי אף שהתנהלותה של המבקשת אינה משביעת רצון, אין להניח את הסכנה הנשקפת משחרור המשיב לפתחו של הציבור.

(9) המשיב שב והגיש בקשה לעיון חוזר (ב"ש 91507/06). נוכח העובדה, שמועד סיום משפטו של המשיב קרוב, המאמצים לסיום משפטו של המשיב על-ידי המותב הדן, נדחתה הבקשה ביום 17.5.06.

(10) משנקפו תשעה חודשים ממועד מעצרו של המשיב נתבקשה הארכת מעצרו בתשעים יום. ביום 11.6.06 הוארך מעצר המשיב ב- 45 ימים נוספים (בש"פ 4591/06 מדינת ישראל נ' טולדו

(השופטת חיות)). צוין, כי "יש צדק בטענת המשיב לפיה אחראית התביעה במידה לא מבוטלת להתמשכות ההליכים...", אך בהתחשב בשלב בו נמצא הדיון (לאחר סיכומי תביעה) ובמסוכנות, נתקבלה הבקשה חלקית כאמור. בסיפא להחלטתו ציין בית המשפט כי "מן הראוי, שכל הצדדים הנוגעים בדבר יעשו מאמץ לסיים את ההליך ללא דיחוי ובתוך פרק זמן קצר יותר מן ההארכה שנתבקשה".

(11) משלא תם המשפט, הוארך מעצרו של המשיב ביום 24.7.06 בשלושים ימים נוספים (בש"פ 5915/06 מדינת ישראל נ' טולדו (השופט חשין)). למרות שיקולים אחדים לטובת המשיב, ובהם טעות של התביעה בייחסה לו מעמד של אסיר ברישיון, הוחלט על ההארכה, תוך ייחוס משקל למסוכנות.

(12) באשר להתנהלות המשפט; המבקשת הגישה את סיכומיה ביום 11.6.06 והמשיב הגיש את סיכומיו ביום 5.7.06. במהלך הדיון בפני נמסר על-ידי התביעה, כי הכרעת הדין נקבעה ליום 3.9.06.

ג.בבקשה דנן עמדה המבקשת על הקושי שבהתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב. עם זאת, נאמר כי נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב לשיטתה ונוכח העובדה, כי התיק בעניינו ממתין להכרעת דין, נוטה הכף להמשך מעצרו.

ד.בדיון טען בא כוח המדינה, כי משנקבע עתה מועד להכרעת הדין, מורה האיזון על המשך מעצרו של המשיב. מנגד טען בא כוח המשיב כי אין כל מקום להארכה נוספת, שכן מחדלי המדינה בתיק, כעולה מהחלטת השופטת חיות כנזכר, גרמו להתמשכות. המשיב עצור, כנטען, למעלה משנה, ויש סיכוי רב כי אף אם יורשע יישב במעצר יותר מתקופת המאסר שייגזר עליו (או המאסר בניכוי שליש ושחרור מינהלי). אין המדובר במקרה שבו נגרמה ההתיישנות מעומס המוטל על בית המשפט; והמדובר באדם שעברו אינו מכביד כדי מעצר ארוך כל כך.

ה.לאחר העיון סבורני כי אין מנוס בנסיבות מהארכת המעצר עד יום כ"א באלול תשס"ו (14.9.06), או עד למתן פסק הדין, הכל לפי המוקדם. אציין כאן, כי סבורני שבנסיבות היה מקום כי המדינה תבקש הארכה קצרה מאשר תשעים יום כפי שנוסחה הבקשה, ובעניין זה היה מקום להערת בא כוח המשיב באשר להגשת הבקשה להארכה של תשעים יום. צר גם שבנסיבות נתמשך ההליך, כפי שתואר מעלה, ושחלק ניכר מכך רובץ לפתח התביעה. ואולם, הכרעת הדין עתידה להינתן ביום 3.9.06. במקרה של זיכוי, התוצאה ברורה. במקרה של הרשעה, יש צורך בגזר דין, אך סבורני כי בתיק ובו נאשם אחד, ניתן לסיים בתוך זמן קצר את פרשת גזר הדין; אמנם אם יתבקש ויוזמן תסקיר, למשל, ואיני מביע על כך דעה, ניתן יהיה להאריך בהסכמה. בכפוף לכך יוכל התיק להסתיים בהקדם לאחר הכרעת הדין. הבקשה מתקבלת איפוא בחלקה, והמעצר מוארך כאמור עד יום כ"א באלול תשס"ו (14.9.06).