בש"פ 5915/06 מדינת ישראל נ. אבי טולידו

זו הי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 26.7.06, או עד למתן פסק דין בעניינו (ת"פ 40275/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו), לפי המוקדם. ההוכחות בתיק זה נסתיימו, סיכומים הוגשו, אך טרם נקבע מועד להכרעת הדין.

1.כתב האישום מייחס למשיב עבירות של נשיאת נשק והחזקתו בלא רשות על פי דין, והכנת עבירה בחומרים מסוכנים. על פי המתואר בכתב האישום, במועד שלפני יום 16.5.2005, הכין המשיב מרכיבים המשמשים להכנת מטען חבלה, אשר כללו שתי לבנות חבלה וטלפון סלולארי. לאחר מכן החביאם בשיחים ברחוב אחד העם ברמת גן. ביום 16.5.2005 מצאו אזרחים את אמצעי הלחימה הללו והביאום למשטרה.

2.כתב האישום נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 11.9.05. בתאריך 27.9.05 קיבל בית המשפט (כבוד השופט רוזן ) את בקשת המשיבה לעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב. בין היתר, טביעת אצבעו נתגלתה על שקית לבנות החבלה, ומכשיר הטלפון שלו אוכן ביום 13.5.05 באזור בו נמצא המטען. כן קבע בית המשפט כי קיימת במשיב מסוכנות, שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. ערר על החלטה זו, שהגיש המשיב לבית משפט זה, נדחה (בש"פ 11007/05 מיום 22.12.05). שתי בקשות לעיון חוזר, שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי, נדחו, וכן נדחו העררים שהגיש עליהן לבית משפט זה (בש"פ 974/06 מיום 22.2.06 ובש"פ 2591/06 מיום 2.4.06).

3.משלא נסתיים משפטו של המשיב תוך תשעה חודשים מיום המעצר, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו בתשעים יום. ביום 11.6.06 נעתרה השופטת חיות באופן חלקי לבקשה, והאריכה את מעצרו של המשיב למשך 45 ימים (בש"פ 4591/06).

4.להלן עיקר מהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי: ישיבת ההקראה נערכה ביום 25.9.05. פרשת התביעה נסתיימה ביום 8.3.06, לאחר שבע ישיבות, שבמהלכן העידו 36 עדי תביעה. ביום זה החלה גם פרשת ההגנה. בישיבה שלאחריה, שהתקיימה ביום 26.4.06, ושבמהלכה העידו שלושה עדי הגנה, ביקש בא כוח המשיב את דחיית הדיון הבא ליום 17.5.06. ביום 22.5.06 נסתיימה פרשת ההגנה. ביום 11.6.06, עם הארכת המעצר מעבר לתשעים ימים, הגישה התביעה את סיכומיה. הסניגור, שאמור היה להגיש את סיכומי ההגנה עד ליום 25.6.06, ביקש לדחות את הגשתם ליום 5.7.06, מחמת סיבה מוצדקת. כיום ממתין התיק לקביעת מועד להכרעת דין.

5.לטענת המבקשת, יש להאריך את תקופת המעצר פעם נוספת, בשל מסוכנותו של המשיב שכבר הורשע בעבר בגין עבירות דומות. כן טוענת המבקשת, כי התיק נמצא בשלביו הסופיים ולכן ניתן לצפות כי יסתיים תוך זמן לא רב. המשיב, מנגד, טוען כי דבר לא התקדם מאז הארכת המעצר הקודמת, וכי הוא אינו צריך לשלם את מחיר ה"עיכובים" וה"מחדלים" אותם הוא מייחס להתנהלות התביעה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. ראשית, בדיון שנערך לפניי, הלין בא כוח המשיב, ובצדק, על כך שהמבקשת חזרה וטענה, גם בבקשה הנוכחית, כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בתיק זה בעת שהיה אסיר ברישיון בגין עבירה דומה, על אף שהדבר אינו נכון. המבקשת התנצלה על טעות זו. אכן, יש להצטער על תקלה זו, שחזרה ונפלה בבקשות המדינה להארכות המעצר בתיק זה. ואולם, בהינתן שהדיון בבקשות אלה מתקיים במעמד הצדדים, אין לייחס לכך משמעות ניכרת. מכל מקום, בנפול נימוק זה, ממילא יש בכך כדי להחליש את המסוכנות שייחסה המבקשת למשיב בהתבסס על כך. שנית, המדובר בבקשה שנייה להארכת המעצר, כאשר כבר בדיון בבקשה הראשונה, קבעה השופטת חיות כי "יש צדק בטענת המשיב לפיה אחראית התביעה במידה לא מבוטלת להתמשכות ההליכים בתיק זה" (בש"פ 4591/06 מדינת ישראל נ' טולידו , מיום 11.6.06, פיסקה 3). עדיין, בשל טענת המשיבה כי ההליך על סף סיום, נעתר בית המשפט לבקשתה באופן חלקי. והנה, באנו לסופה של תקופה זו, וטרם נקבע מועד להכרעת הדין.

למרות כל אלו, מוצא אני כי באיזון בין זכותו של המשיב לחירות לבין האינטרס הציבורי, נותר עדיין משקל רב למסוכנות המשיב. על כן, מורה אני על הארכת המעצר למשך 30 יום החל מיום 26.7.06, או עד למתן פסק דין בת"פ 40275/05, לפי המוקדם.