בש"פ 974/06 אבי טולדו נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן), שניתנה ביום 24.1.06 בתיק ב"ש 90171/06, לפיה דחה בית-המשפט בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.9.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. לפי הנטען בכתב האישום, במועד שקדם ליום 16.5.05, הכין העורר מרכיבים המשמשים להכנת מטען חבלה, אשר כללו שתי לבנות חבלה וטלפון סלולארי. העורר החביא את האמור בסמוך לחניית בנין ברמת-גן. ביום 16.5.05 ראו אב ובנו את אמצעי הלחימה והביאום למשטרה. חומרים אלה הם "נשק" ובכתב האישום נטען, כי העורר החזיקם שלא כדין; העורר הואשם בנשיאת נשק בלא רשות לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1997 (להלן: חוק העונשין), החזקת נשק בלא רשות לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין וכן הכנת עבירה בחומרים מסוכנים לפי סעיף 497 לחוק העונשין.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה (להלן: המדינה) לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד העורר.

ביום 27.9.05 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בקובעו, כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו, המושתתות, בעיקרן, על טביעת אצבע שלו, שנמצאה על שקית שהכילה את לבנות החבלה וכן דו"ח איכון ושיחות שניהל העורר עם חבר לתא המעצר.

על החלטת בית-המשפט המחוזי הגיש העורר ערר לבית-משפט זה (בש"פ 11007/05). בבית-משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) התברר, כי הנתונים שהובאו בפני בית-המשפט המחוזי, בהסכמה, לא היו מדויקים, שכן טביעת האצבע לא נמצאה על שקית שהחזיקה את לבנות החבלה, אלא על שקית שהייתה מונחת בצמוד ללבנות החבלה, בתוך שקית אחרת. יחד עם זאת, לאחר שנדרש בית-משפט זה לסוגיית הראיות לכאורה, הערר נדחה.

או-אז, הגיש העורר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 27.9.05, אולם ביום 24.1.06 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה.

מכאן הערר שבפני.

גם בפניי חזר בא-כוח העורר על טענותיו, לפיהן אין ראיות לכאורה כנגד העורר בעבירות המיוחסות לו. לטענת בא-כוח העורר, טביעת האצבע נמצאה על שקית שאין לה קשר עם לבנות החבלה. לטענתו, דו"ח האיכון עליו התבססה המדינה עורער מיסודו, נוכח עדות איש חברת פרטנר בבית-המשפט, בפני המותב הדן בתיק לגופו. כמו-כן, טוען בא-כוח העורר, כי שיחות שבהן הוקלט העורר, אין בהן כדי להצביע על מעורבותו במיוחס לו בכתב האישום.

מנגד, תומך בא-כוח המדינה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את הערר. לטענתו, קיימות ראיות לכאורה טובות כנגד העורר והן טביעת האצבע, תמלילים של שיחות מחשידות ואיכון לגבי נוכחותו באזור בתקופה הרלוואנטית.

לאחר שעיינתי בערר ונימוקיו ובהחלטת בית-המשפט המחוזי נשוא הערר ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים שוכנעתי, כי דין הערר להידחות ויש לאמץ את קביעת בית-המשפט המחוזי, לפיה יש בראיות המצויות בידי המדינה כדי להקים תשתית להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

טביעת האצבע – לבנות החבלה נמצאו בשקית ניילון. בתוך אותה שקית, בסמוך ללבנות החבלה ובצמוד לה, הייתה מונחת שקית לבנה שקופה, שעטפה מטען טלפון וסוללה. על גבי אותה שקית, בצד החיצוני, נמצאה טביעת אצבעו של העורר.

אני סבור, כי הגם שטביעת האצבע של העורר לא הייתה על לבנות החבלה, מיקומה על שקית שהייתה בתוך השקית שבה נמצאו לבנות החבלה, ואשר כללה מטען לטלפון סלולארי, כשהטלפון עצמו היה בשקית הגדולה יותר ביחד עם לבנות החבלה, קושרת את העורר למעשים.

איכון מכשיר הטלפון הסלולארי – עדותו של עמוס ורנאי מאששת את הקביעה, לפיה בעת הרלוואנטית, היה העורר בסמוך למקום בו נמצאו לבנות החבלה. כמו-כן, דו"ח האיכון מקבל משנה תוקף לאור גרסתו של העורר בחקירתו במשטרה. בדו"ח תשאול מיום 16.8.05 ציין העורר בפני החוקר, כי מאז שהיה בן 16 לא היה באזור הפארק הלאומי ברמת-גן. ביום 23.8.05 ציין העורר, כי לא היה בתאריכים הרלוואנטיים באזור הפארק הלאומי או באצטדיון "וינטר". ביום 23.8.05 ציין העורר, כי מאז גיל צעיר לא היה בסביבת האצטדיון הלאומי ברמת-גן. בעדותו ביום 23.8.05 נשאל העורר האם היה באזור אצטדיון וינטר או באזור הפארק הלאומי ברמת-גן וענה, כי לא זכור לו שהיה. בהמשך חקירתו, מספר העורר על אירוע בו נתבקש על-ידי אמו לתור אחרי אחיו ומשמילא רצון האם, יכול ונקרא לאזור אצטדיון וינטר.

אחיו של העורר שלל כל אפשרות ששהה באזור המדובר ואמו חיפשה אחריו שם, כך שגרסת העורר הופרכה על-ידי אחיו.

השיחות המוקלטות של העורר עם חברו לתא המעצר – שיחותיו המוקלטות של העורר עם חברו לתא המעצר, יוסי הרוש, מצטרפות לכלל הראיות האמורות.

עוד יש לציין, כי לעורר עבר פלילי, הכולל שלוש הרשעות: שתי הרשעות בעבירות של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, והרשעה אחת בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, בגינה ריצה עונש מאסר בפועל של 11 חודשים. כמו-כן, כנגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי של 12 חודשים בר הפעלה בעניינו. העורר ביצע את העבירה, לכאורה, בעת שהיה אסיר ברישיון. בנסיבות אלה שוכנעתי, כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר.

אשר-על-כן, דין הערר להידחות.