פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
2625/99
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עוררת:
מדינת ישראל
נגד
המשיב
:
מאיר בן שלום ארג'ואן
תאריך
הישיבה: ז' באייר התשנ"ט (23.4.99)
בשם
העוררת: עו"ד עמנואל לינדר
בשם
המשיב: עו"ד אהוד בן-יהודה
ערר
לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי
(סמכויות
אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-
החלטה
המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של פריצה לרכב ושוד. עם הגשת כתב-האישום ביקשה המדינה על מעצרו עד תום ההליכים, אך בית-משפט קמא הורה לשחרר אותו ממעצר תוך שהוא קובע טיפול בגמילה כהוראת סעיף 48(א)(7) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן נכנה חוק זה - החוק).
אין חולקים על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות הפריצה והשוד. בהתאם לאמור בכתב-האישום, ניגש המשיב אל רכב שחנה בקריית-גת, פתח את דלתו, נכנס עם חלק מגופו לרכב כאשר פניו רעולות בגופיה, והחל מושך בכוח בתיקה של הנוהגת ברכב - תיק שהיה מונח על ברכיה ותולה על כתפה - תוך שהיא דוחפת אותו והוא מושך את התיק, עד שהרצועה נקרעה. המשיב גנב את התיק וברח עימו מן המקום.
מעשה השוד הינו מעשה של "שוד קטן", והגם שגם לגבי שוד מעין-זה ניתן לעצור נאשם עד תום ההליכים, הינה העבירה המיוחסת למשיב מתעצמת במאוד לרקע עברו הפלילי. לחובת המשיב כ50- הרשעות קודמות בעבירות של סמים, רכוש, אלימות, בריחה ממשמר חוקי, בריחה ממעצר, כאשר מספר רב מביניהן ביצע בעוד תלויים ועומדים נגדו עונשי מאסר על-תנאי בני-הפעלה. אכן, המדובר הוא באדם המסוכן לשלומו של הציבור ולביטחונו של הציבור, ולא עוד אלא מדובר הוא באדם שאינו ראוי כי יתנו בו אמון כלשהו. אם אין די בכך, עומד המשיב כיום לדין בעבירות רבות מאוד של אינוס ושידול למעשי זנות, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, והקורא את אותו כתב-אישום תסמרנה שערותיו. המשיב נעצר באותו משפט עד תום ההליכים, אך משעברו תשעה חודשים והמשפט לא נסתיים, הורה בית-המשפט העליון על שיחרורו ממעצר. את העבירה נושא הדיון ביצע המשיב בעוד אותו משפט תלוי ועומד נגדו והוא משוחרר בערבות. המשיב הוכיח עצמו, איפוא, כאדם חסר-עכבות, שאין לתת בו, כאמור, אימון.
כיצד זה, איפוא, שבית-משפט קמא הורה על שיחרורו של המשיב ממעצר? מסתבר כי טעם אחד ויחיד מונח ביסוד החלטתו של בית-משפט קמא, והוא: המלצתו של שירות המבחן למבוגרים בתסקיר אודות מעצר כי המשיב יעבור טיפול גמילה תחת אשר יהיה במעצר.
לעת הדיון על-פה לפניי, סברתי כי אפשר ראוי ליתן למשיב הזדמנות לעבור טיפול בגמילה, ואולם לסוף שקלתי והחלטתי כי לא יהיה זה נכון לעשות כן, ומשלושה טעמים עיקריים אלה. ראשית לכל, מסתבר כי שירות המבחן לא היה ער כלל לעובדה שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו לעת היותו משוחרר ממעצר בגין העמדתו לדין במשפט האחר המתנהל נגדו. יתר-על-כן: שירות המבחן אף לא היה ער כלל למהות האישומים בכתב-האישום שהוגש נגד המשיב באותו משפט אחר. אם אין די בכך, מסתבר כי המשיב ניסה להשתלב בעבר בתוכנית גמילה, נכשל בניסיונו, והתסקיר שלפנינו אינו מזכיר כלל עובדה זו (אשר, ככל הנראה, לא היתה ידועה כלל לשירות המבחן).
שנית, גם אם אמרנו כי שירות המבחן היה ער לכל עברו של המשיב - ולא אמרנו כן - עדיין שאלה היא אם ראוי הוא שבית-המשפט ייעתר להמלצתו. לדעתי התשובה לשאלה היא בשלילה. אכן, הלכה היא מלפנינו, כי בבקשה לשחרור בערובה למטרת גמילה, מוטל עליו על בית-המשפט להשתכנע תחילה כי השיחרור בתנאי החלופה "אינו כרוך בסיכונים מהותיים לשלומו או לביטחונו של הציבור" (השופט מצא בבש"פ 5840/97 - זקן). וכדברי השופט זמיר בבש"פ 3572/98 - ג'ורנו: "צריך טעם מיוחד לשחרר נאשם מן המעצר כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה מסמים". בענייננו המליץ אמנם שירות המבחן על טיפול בגמילה, אך עברו הכבד - כבד מאוד - של המשיב חייב הוכחתו של שינוי מהותי בהשקפתו של המשיב על החיים. שינוי מהותי מעין-זה לא מצאנו, ולא נשתחררנו מהתרשמות כי הרעיון לעבור טיפול בגמילה לא נועד אלא כדי להשתחרר ממעצר. המשיב יוכל, כמובן, לעבור טיפול בגמילה גם לאחר שירצה את העונש שיוטל עליו בשני ההליכים התלויים ועומדים נגדו - אם יוטל עליו עונש - לא-כן-שכן שיוכל לעבור טיפול בגמילה אם לא יוטל עליו כל עונש.
טעם שלישי, והוא אינו מעוט-חשיבות: באי-כוח בעלי הדין הודיעונו כי בעוד כשבוע ימים יסכמו באי-כוח המשיב והמדינה את טיעוניהם במשפט השוד, וקרוב להניח כי זמן סמוך לאחר-מכן תינתן הכרעת הדין. בנסיבות אלו לא יהיה זה ראוי, לדעתי, כי בית-המשפט יורה על טיפול בגמילה. בהיעדר טעמים יוצאי דופן במיוחד - טעמים שלא הוכחו בענייננו - החלטה מעין-זו תהא בה התערבות בלתי-ראויה בהליכי בית-המשפט במשפט הפלילי התלוי ועומד נגד המשיב.
כללם של דברים: נסיבות העניין מקימות עילת מעצר נגד המשיב כהוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק, וחזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לא נסתרה.
אני מחליט, איפוא, לקבל את ערר המדינה. אני מבטל את החלטת בית-משפט קמא ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 8149/98 (מחוזי, באר-שבע).
היום, ז' באייר התשנ"ט (23.4.99)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99026250. G01