בש"פ 4839/03 דויד בוזגלו נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה, החזקת נשק שלא כדין (ארבעה אישומים), נשיאת נשק שלא כדין (ארבעה אישומים) ושוד בנסיבות מחמירות (שלושה אישומים). לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, גנב העורר אקדח ובו מחסנית וכדורים מביתה של אחותו. העורר ביצע ארבעה מעשי שוד בתחנות דלק ובקיוסק, שלושה מהם ביום אחד, כשהוא רעול פנים וחמוש באקדח שבו איים על המתלוננים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן), בהחלטתו מיום 25.5.03, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בא כוח העורר, בהודעת הערר ובטיעוניו לפני, מבקש להורות על קבלת תסקיר מעצר שיבחן את התאמתו של העורר לקהילה טיפולית. לטענתו, העורר מכור לסמים קשים שנים רבות והתמכרותו היא שגרמה לו לעשות את מעשי העבירה שעשה בעבר ואת אלה המיוחסים לו בכתב האישום, כדי לממן בכך רכישת סמים לעצמו. עוד מציין הוא כי העורר הוא אדם חיובי, אב לשלושה ילדים, ששירת בצה"ל ועבד כמסגר עד שהתמכר לסמים. לטענתו, גילה העורר מוטיבציה כנה להתחיל בהליכי גמילה ואף עבר מיוזמתו בדיקות רפואיות במטרה להתקבל לקהילה הטיפולית "גשר הזיו" למסגרת גמילה. עוד טוען בא כוח העורר כי אחותו של העורר, שהיא אחות בכירה במקצועה, מתחייבת לערוב לו ולסייע בהשתלבותו בקהילה טיפולית. לדבריו הסגיר העורר את עצמו לידי המשטרה וקיבל על עצמו אחריות מלאה, ובמשך שני חדשים כמעט שחלפו מאז המעשים לא עבר עבירות נוספות ולא ניסה להימלט.

כנגדו טוענת באת כוח המדינה כי שחרור ממעצר בשלב זה, לצורך הפניתו של העורר להליכי גמילה- שהעורר לא התחיל בהם- הוא מהלך חריג. כמו כן טוענת היא כי לחובתו של העורר שבע הרשעות קודמות בעבירות רכוש, עבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית וכן החזקת כלים המשמשים לסמים. עוד מציינת היא כי התיק קבוע להקראה ליום 18.6.03.

3.אכן, אין דרכו של בית המשפט, בדרך כלל, לשחרר נאשם מן המעצר על מנת לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה, אלא במקרים חריגים, שכן העיתוי המתאים לכך הוא במסגרת השיקולים לעונש (ראו: בש"פ 4068/03 ירון אלחרר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 9276/02 מחאג'נה יאסר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), תקדין עליון 2002(3) 45; בש"פ 5840/01 שריקי נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(5) 381; בש"פ 2625/99 מדינת ישראל נ' ארג'ואן (טרם פורסם); בש"פ 3572/98 ג'ורנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6188/96 מדינת ישראל נ' אסרף (לא פורסם)). לענין זה יש לזכור כי "הליך הטיפול לגמילה הינו רציני וקשה באשר הוא מחייב הליכים של גמילה פיזית ובעיקר נפשית. מסע קשה זה מצריך נכונות רצינית וכנה ובדיקות התאמה לפני השמתו של מועמד במוסד" (דברי כבוד השופטת ד' ביניש בבש"פ 3797/00 סופיאן

זרעיני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עם זאת, יכול ששהייתו של נאשם במוסד לגמילה מסמים תהיה חלופה ראויה, שיש עמה יתרון לציבור בשל הסיכוי שהנאשם ייטיב את דרכיו ויחדל מלהיות נטל על הציבור (ראו, למשל: בש"פ 9889/02 פרדי מקמל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 5493/00 סלים כאמלה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

כאמור, הביע העורר נכונות להתחיל בתהליך של גמילה ואף עבר מיוזמתו בדיקות רפואיות במטרה להתקבל לקהילה טיפולית למסגרת גמילה. המעשים המיוחסים לו הם חמורים וגם עברו הפלילי מכביד, אולם לאור הרקע האישי והמשפחתי שלו ובשל התקווה, שלעולם אין להתייאש מממנה, סבורני שיש להעניק לו הזדמנות נוספת. לצורך זה יוגש עליו תסקיר מעצר; זאת מבלי לחוות דעה אם ראוי לנקוט כאן חלופה למעצר. על יסוד תסקיר המעצר ואחרי הגשתו, יחזור בית המשפט המחוזי וישקול אם יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, על מנת שיתחיל בתהליך של גמילה. אין צריך לומר שיהיה מקום לכך רק אם ישתכנע בית המשפט כי מדובר במקרה חריג, וכי יש טעם לפתוח לעורר פתח לעלות על דרך הישר.

4.לפיכך אני מורה להגיש על העורר תוך 10 ימים תסקיר מעצר לבית המשפט המחוזי, שבו יבדקו ענין קבלתו לקהילה הטיפולית וסיכויי שיקומו. אחרי הגשת התסקיר יחזור בית המשפט המחוזי וידון בשאלה אם לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אם לאו.