בש"פ 2630/08 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

ביום 5.7.2007 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב) לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין והחזקת סם לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א) וסעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

מכתב האישום עולה כי המשיב והמתלוננת גרושים מזה 18 שנים. על פי האישום הראשון , במהלך חודש מאי 2007 ביקש המשיב לחדש את הקשר עם המתלוננת. במשך שבועיים התקשר המשיב פעמים רבות אל המתלוננת ודרש ממנה כי תגיע אל הדירה בה הוא מתגורר. משסירבה המתלוננת לעשות כן, כך נטען, החל המשיב לאיים עליה כי אם לא תגיע לדירתו יגיע הוא אל דירתה בה שוהים ילדיה הקטינים. לאחר כשבועיים נעתרה המתלוננת לדרישת המשיב בשל פחדה הרב ממנו וחששה לילדיה הקטינים והגיעה לדירתו. נטען, כי משהגיעה המתלוננת לדירתו איים עליה המשיב, תוך שהוא אוחז בסכין, באומרו לה כי זהו הזמן המתאים מבחינתו לרצוח אותה לאחר 18 שנות גירושין שמבחינתו היו כמאסר עולם. בעודו מחזיק בסכין דרש המשיב מהמתלוננת להמציא לו את רשימת כתובותיהם של כל הגברים עמם היתה בקשר במשך השנים משום שהוא מעוניין לרצוח גם אותם. משסירבה המתלוננת לעשות כן, כך נטען, תקף אותה המשיב באגרופים בפניה, בראשה ובגבה.

לאחר מכן, כך על פי כתב האישום, אנס המשיב את המתלוננת בכך שהפשיל את מכנסיה, אחז אותה בחוזקה בכתפיה, נשכב מעליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בלא הסכמתה החופשית עד שהגיע לפורקן מיני. נטען, כי לאחר האירוע המתואר, המשיך המשיב להתקשר אל המתלוננת פעמים רבות ולדרוש ממנה להגיע לדירתו ולאיים עליה כי אם לא תעשה כן, יגיע הוא אל ביתה. בשל פחדה הרב מפני המשיב והחשש לילדיה הקטינים הגיעה המתלוננת אל דירתו של המשיב בכחמש הזדמנויות נוספות במהלך החודשים מאי ויוני 2007. במפגשים אלה, כך נטען, חזר המשיב ואיים עליה בפגיעה בחייה, בין היתר באמצעות סכין, תקף אותה באגרופים בגופה ובראשה ובעל אותה בניגוד לרצונה.

על פי האישום השני , ביום 13.6.2007 בשעה 3:00 לערך המתין המשיב מתחת לביתה של המתלוננת. המשיב הבחין בא' ר' שנקש על דלת ביתה של המתלוננת, ניגש אליו, ובסברו כי הוא מנהל רומן עם המתלוננת, כך הטענה, קילל אותו, צעק עליו ותקף אותו בכך שדחף אותו אל עבר המדרגות. למשמע הצעקות פתחו המתלוננת והקטינים את דלת ביתם והמשיב נכנס אל הבית ותקף את המתלוננת בכך שהכה אותה באגרופו בפניה והטיחה אל עבר הרצפה. בהמשך נטל המשיב את נשקו האישי של בנו מהמחסן העילי שבביתה של המתלוננת. נטען, כי הוא כוון את הנשק לעבר המתלוננת והקטינים ואיים עליהם כי יהרוג כל מי שייכנס לבית, וכי יהרוג אף אותם. לאחר מכן, כך נטען, התיישב המשיב בסלון הדירה ובמשך שעות הטיל אימה על המתלוננת וילדיה הקטינים כשהנשק מונח לרגליו. על פי האישום השלישי , ביום 26.6.2007 בחיפוש שנערך בביתו של המשיב נתפס סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של

9.5 גרם

ברוטו.

עם הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הגישה המבקשת גם בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 21.8.2007 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט ג' קרא) לבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט קבע בהחלטתו כי הודעותיה של המתלוננת נתמכות בראיות רבות נוספות ובכללן: הודעות של שניים מילדיה, הודעות של ילדיהם המשותפים של המתלוננת והמשיב, הודעתו של א' ר' וכן עימות שנערך בין המתלוננת למשיב. כל אלה, כך נקבע, מבססים תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של המשיב. בית המשפט קבע, כי הכף נוטה לצידן של הראיות "המסבכות" את המשיב ואלו לא נתכרסמו במידה כזו שתצדיק קביעה כי סיכויי הרשעתו בסופו של ההליך קלושים. עוד ציין בית המשפט כי המשיב אינו חולק על אירועי האישום השני וכי דווקא אירועים אלה מלמדים עד כמה אובססיבי המשיב ביחסו למתלוננת. התקשרויותיו של המשיב למתלוננת ולבתו ורצונו לשלוט בחייה של המתלוננת גם לאחר תקופת פירוד וגירושין של 18 שנים, כמו גם רצונו לדעת מי הם הגברים בחייה של המתלוננת, מלמדים אף הם, כך נקבע, על אישיות אובססיבית שלא תירתע מלעשות מעשה בעתיד. לבסוף קבע בית המשפט כי מעשיו של המשיב, כמוכח בראיות לכאורה, מקיימים עילת מעצר ומצביעים על מסוכנותו וכי אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה. בהחלטתו מיום 30.10.2007 (בש"פ 8610/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.10.2007))

ציין השופט ע' פוגלמן כי גרסתה של המתלוננת מפורטת ביותר וכי היא מגובה באינדיקציות ראייתיות שונות למעשי האלימות שבוצעו לכאורה במתלוננת. כן צוין, כי קיימות אינדיקציות ראייתיות אף לכך שהמשיב הטריד לכאורה את המתלוננת באורח כפייתי. בית המשפט הצביע על העובדה שהמשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום השני וקבע כי אירוע זה, לא זו בלבד שיש בו חיזוק לטענות בדבר דפוס ההתנהגות של המשיב כלפי המתלוננת, אלא שהוא אף מצדיק, כשלעצמו, את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר ומעידים על מסוכנות רבה. דפוס התנהגותו, כך נקבע, מלמד על מסוכנות כללית ולא כזו הממוקדת במתלוננת בלבד. לכך הוסיף בית המשפט את העובדה שעברו הפלילי של המשיב כולל הרשעה בעבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, והחזקת סמים מסוכנים וקבע כי לא ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בתוך תקופת תשעת חודשי מעצרו, הגישה המבקשת את הבקשה שלפני ובה היא מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בבקשתה מציינת המבקשת כי משפטו של המשיב נפתח בהקראה פורמאלית של כתב האישום ביום 16.7.2007 ואולם מספר דיונים שנקבעו נדחו בשל בעיות בהסדרת ייצוגו של המשיב ובשל קשיים בקביעת המותב בבית המשפט המחוזי. לדברי המבקשת, ייצוגו של המשיב הוסדר רק ביום 16.12.2007. עוד מציינת המבקשת כי כעת מתנהל המשפט כסדרו ועד כה נשמעו שבעה עדי תביעה ובהם המתלוננת ושני ילדיה הקטינים.

לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי אלימותו של המשיב כלפי המתלוננת, עבירות המין החמורות שביצע בה ואיומיו החוזרים והנשנים על חייה, בין היתר באמצעות רובה וסכין, מלמדים על מסוכנותו הרבה. מסוכנות זו, כך נטען, הינה מסוכנות כללית ואינה ממוקדת במתלוננת בלבד. לפיכך, מבקשת המבקשת, כאמור, להאריך את תקופת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בדיון שקיימתי ביום 27.3.2008 שמעתי את טענות הצדדים וביקשתי לקבל לפני מתן החלטה דיווח אם נקבעו מועדים נוספים לשמיעת המשפט, ואם כן למתי. כך הורתי כיוון שלעת שמיעת הבקשה לא היו קבועים מועדים.

אתמול קיבלתי הודעת עדכון מטעם המדינה לפיה נקבעו מועדים מהם שניים קרובים (ביום 14.5.2004 וביום 19.5.2008) ושניים רחוקים (ביום 17.9.2008 וביום 22.9.2008). פירוש הדברים למעשה הוא שככל הנראה תתבקש הארכת מעצר נוספת. בא כוח המשיב מציין מצידו כי לאחר שנשמעו העדים העיקריים השתנתה נקודת האיזון; התיק אינו קרוב לסיום וראוי לשקול חלופת מעצר מרוחקת בעיר כרמיאל אצל בן משפחה.

שקלתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשה. דברים שנאמרו בהחלטות קודמות בעניין מעצרו של המשיב ולפיהם פעל באופן אובססיבי או כפייתי – כוחם לא פג ואף שנקודת האיזון משתנה ככל שתקופת המעצר מתארכת, איני סבורה שניתן להתגבר על בעיה זו באמצעות חלופות מעצר, ולו רחוקה.

אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים שתחילתם ביום 5.4.2008.