בש"פ 2968/06 מדינת ישראל נ. יצחק ורסנו

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

המשיב נאשם בביצוע עבירות מין – אינוס ומעשים מגונים – בקטינה בת 7 שהיא נכדתו של אדם בו הוא מטפל. המשיב שוהה במעצר עד תום ההליכים לאחר שערר שהגישה המבקשת על שחרורו לחלופת מעצר התקבל על ידי בית משפט זה (בש"פ 10409/05). עד כה לא נפתח שלב ההוכחות במשפטו של המשיב ועתה מתבקשת הארכת מעצרו בתשעים ימים.

הסנגור מבקש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר, תוך שהוא מציין כי מרשו המשיך בטיפול התרופתי והנפשי בדחפיו המיניים וכי הטיפול אפקטיבי. עוד הוא טוען, כי הטיפול הניתן למרשו בבית המעצר אפקטיבי פחות מזה שיינתן לו אם ישוחרר לחלופת מעצר, בין היתר בשל העלויות הכרוכות בקבלת הטיפול בבית המעצר. הסנגור הגיש חוות דעת רפואית התומכת בטענותיו ואשר לפיה השפעת הטיפול ניכרת ומומלץ בה להמשיך באפיק הטיפולי על פני המשך החזקתו של המשיב במעצר. הסנגור מציע שחרור לחלופת מעצר בבית בתו של המשיב ובפיקוח שירות המבחן, תוך המשך קבלת הטיפול.

בא כוח המבקשת סבור כי מסוכנותו של המשיב בעינה עומדת. כן הוא מדגיש כי בבית בתו של המשיב מתגוררים ארבעת ילדיה. יצוין, כי במענה לטענה זו משיב הסנגור כי לבתו של המשיב אין בנות אלא בנים בלבד.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש לי, ובעיקר נוכח השלב הראשוני בו מצוי ההליך בעניינו של המשיב, החלטתי להורות לשירות המבחן להמציא לבית משפט זה בתוך 21 ימים תסקיר המתייחס לאפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, למסוכנותו ולחלופות המעצר העומדות על הפרק.

למותר לציין כי עצם ההחלטה לקבל את עמדת שירות המבחן אין בה כדי להביע עמדה באשר לערר לגופו של עניין, דהיינו לשאלה האם יש להורות על המשך מעצרו של המשיב או על שחרורו לחלופת מעצר.

כפי שצויין בהחלטתי מיום 11.4.2000, המשיב ימשיך לשהות במעצר עד להחלטה אחרת.