בש"פ 2968/06 מדינת ישראל נ. יצחק ורסנו

1.המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

כפי שפורט בהחלטתי מיום 14.4.06, המשיב נאשם בביצוע עבירות מין – אינוס ומעשים מגונים – בקטינה בת 7 שהיא נכדתו של אדם בו הוא מטפל. המשיב שוהה במעצר עד תום ההליכים לאחר שערר שהגישה המבקשת על שחרורו לחלופת מעצר התקבל על ידי בית משפט זה (בש"פ 10409/05). יצוין, כי ההחלטה על הותרתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים נתקבלה על אף שהמשיב ביקש להשתחרר למעצר בית מלא שם יקבל טיפול תרופתי ונפשי לדיכוי דחפיו המיניים, מן הטעם שהטיפול האמור טרם נבחן בכלים משפטיים, המשיב נמצא אותה עת בשלביו הראשוניים של הטיפול ולא ניתן היה לקבוע כי מסוכנותו אוינה.

כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו ביום 11.7.05, אולם עד כה לא נפתח שלב ההוכחות במשפטו של המשיב.

עתה, בחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית, מבקש המשיב להשתחרר לחלופת מעצר בבית בתו, בפיקוח שירות המבחן ותוך שימשיך בקבלת טיפול תרופתי ונפשי בדחפיו המיניים. סנגורו של המשיב הגיש לעיוני חוות דעת רפואית (להלן:

חוות הדעת הרפואית ) מעם הרופאים המטפלים במשיב, פרופסור רסלר ופרופסור ויצטום, ולפיה הטיפול שמקבל המשיב מסתמן כאפקטיבי.

2.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהגישו, הוריתי לשירות המבחן להמציא תסקיר בעניינו של המשיב, אשר יתייחס לאפשרות לשחררו לחלופת מעצר, למסוכנותו ולחלופות המוצעות.

שירות המבחן, בתסקיר שהוגש, התרשם כי המשיב מודע לחומרת התנהגותו ומבין כי הוא זקוק לטיפול על מנת להימנע מביצוע עבירות מין. שירות המבחן מצא, כי ככל הנראה למשיב נטיות או קווים פדופיליים שהחלו להופיע בעקבות המשברים בחייו - מות בנו ולאחר יציאתו לפנסיה - בעקבותיהם חווה תחושות של זעם וירידה בדימוי העצמי שאך גברה בעקבות מחלת הסכרת ממנה סובל המשיב ומהשלכותיה על תפקודו. המשיב אף הביע נכונות לקבל את המלצת גורמי הטיפול להמשיך בטיפול התרופתי למשך חמש השנים הבאות. אשר לחלופה המוצעת, שירות המבחן התרשם כי הבת היא דמות אחראית בעלת יכולת להציב לאביה גבולות ברורים ולפקח על המשך קבלת הטיפול התרופתי והנפשי וכי היא מודעת להשלכות שיכולות לנבוע משחרורו למעצר בית בביתה. בהתייחס לסכנה הנובעת משהותו של המשיב במחיצת נכדיו הקטינים מציין שירות המבחן כי מכלול שיקולים – העובדה שאין תימוכין לנטייה הומוסקסואלית של המשיב, המשך קבלת הטיפול ומודעותה ואחריותה הגבוהות של הבת – מאפשר את שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת.

3.עם קבלת התסקיר קיימתי דיון נוסף בבקשה. כל אחד מהצדדים עמד על העמדה שהביע עובר לקבלת התסקיר. המדינה סבורה כי מסוכנותו של המשיב בעינה עומדת. לדברי באת כוח המדינה, הטיפול שמקבל המשיב הינו טיפול ניסיוני וחוות הדעת הרפואית מעוררת סימני שאלה, מה גם שהטיפול שמקבל המשיב אינו מתאים לכל אדם. היא סבורה כי אין בחלופה – בבית בתו של המשיב - כדי להפיג את מסוכנותו, היות שבבית הבת מתגוררים שלושת ילדיה, נכדיו של המשיב ויקשה לשלול הסיכון מפני פגיעה בהם מצדו. בעוד המדינה סבורה אם כן שיש להאריך את מעצרו של המשיב, הרי שהסנגור סבור כי יש לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת, היות שהוא ממשיך בטיפול תרופתי ונפשי אפקטיבי. לדבריו, המשיב לוקח אחריות על מעשיו ונכון לפיקוח שירות המבחן מתוך הכרה בנחיצות הפיקוח.

3.לא בלי היסוס החלטתי לדחות את בקשת המדינה ולהורות על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית בתו, בתנאים שיפורטו בהחלטתי זו.

להלן אפרט טעמיי.

בהחלטתי הקודמת בעניינו של המשיב (בש"פ 10409/05 הנ"ל) עמדתי על המסוכנות הנשקפת ממי שדחפיו מושלים בו וגוברים על החשש הטבעי כי ייתפס בקלונו. אכן, חשש זה מקשה על מתן האמון הנדרש בנאשם לצורך שחרורו לחלופת מעצר. הטיפול הניסיוני שמקבל המשיב – טיפול תרופתי המשולב בטיפול נפשי – מבקש למנוע עבריינות מינית מעין זו המיוחסת למשיב. כפי שציינתי בבש"פ 10409/05, טיפול זה טרם עבר את "מבחני האש" המשפטיים. קושי נוסף שניתן לראות בהסתמכות על קבלת טיפול זה כשיקול לשחרורו של נאשם לחלופת מעצר הינו כי מדד עיקרי להצלחת הטיפול הינו הדיווח מפי המטופל על השפעת הטיפול על דחפיו המיניים, ולא ניתן למעשה לאמת בדרך אובייקטיבית את הדיווח שנמסר על ידו. ואכן, בהחלטתי בבש"פ 10409/05 הדגשתי כי המשיב נמצא אותה עת בשלב ראשוני ביותר של הטיפול המקשה לקבוע כי הטיפול אכן מפיג את מסוכנותו. ברי, כי קביעה שכזו קשה גם כיום, משהדיווח על השפעת הטיפול בא מפיו של המטופל השוהה במעצר. יחד עם זאת, מאז ניתנה החלטתי בבש"פ 10409/05 חלפה כחצי שנה במהלכה המשיך המשיב בקבלת הטיפול. בחוות הדעת הרפואית צוין כי עד למתן חוות הדעת קיבל המשיב 7 זריקות, ובמועד הדיון בפניי נמסר לי כי עד עתה קיבל המשיב כבר 9 זריקות. כעולה מחוות הדעת, לאחר חודשיים של טיפול, ירדו כמויות הטסטוסטרון בדמו לרמה נמוכה ביותר, ממצא המלמד על התקדמות הטיפול. פרט זה יש בו מימד אובייקטיבי המלמד על הצלחת הטיפול.

לטעם זה יש להוסיף כי בתקופת המעצר הססטוטורית טרם החל שלב ההוכחות במשפטו של המשיב. הגם שמודעת אני לעומס הכבד על יומן בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, הרי שיש להצר על כך שפרשת התביעה טרם החלה, ובמיוחד אם מביאים בחשבון כי המדובר בתיק שבמוקדו קטינה שבעת האירוע הנטען היתה כבת 7, ואשר על פניו דומה כי אינו מן המורכבים.

אשר לחלופה המוצעת בבית בתו של המשיב ובפיקוחה של הבת. חלופה זו נראית חיובית בעיקר לאור התרשמות שירות המבחן כי הבת יכולה לשמש כגורם מפקח ואחראי המסוגל להציב למשיב גבולות. נקודת התורפה של החלופה המוצעת הינה כי לבת שלושה ילדים קטנים שיגורו תחת קורת גג אחת עם המשיב. החשש מפגיעה בקטינים עת שישהה בביתם קיים ועם זאת שירות המבחן מציין כי אין עדות למשיכה הומוסקסואלית של המשיב ויש בכך כדי לצמצם החשש האמור.

המכלול שבפניי – התנהלותו האיטית של ההליך נגד המשיב שפתיחת שלב ההוכחות בו קבועה לחודש ספטמבר 2006, העובדה כי גם עובר לטיפול דובר במשיכה לקטינות ולא לקטינים, הטיפול הממושך שנראה כי הוא אפקטיבי – כל אלה תומכים לטעמי בשחרורו של המשיב לחלופה המוצעת בתנאי מעצר בית מלא תוך המשך הטיפול ותחת פיקוח בשילוב שירות המבחן. חלופה זו, בתנאים שיפורטו, יש בה לטעמי כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב.

המשיב ישוחרר אם כן ממעצר בתנאים הבאים:

א.

המשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלא בבית בתו וישהה תחת פיקוחה המלא, 24 שעות ביממה.

ב.

המשיב ימשיך בקבלת הטיפול התרופתי והנפשי שניתן לו עד כה. בתו של המשיב תהא אחראית לכך שימשיך בקבלת הטיפול, לרבות מעקב אצל פרופסור רסלר.

ג.

המשיב יימצא בפיקוח מעצרים למשך שישה חודשים ושירות המבחן יבחן התאמתו לשילוב בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין, כפי שהוצע בתסקיר. במידת האפשר ובמידת הצורך, תיבחן בהמשך האפשרות להאריך את תקופת הפיקוח על ידי שירות המבחן, אם טרם יסתיים משפטו של המשיב בהכרעת דין.

ד.

ניתן בזאת צו האוסר על יציאתו של המשיב את הארץ. אם ברשותו של המשיב דרכון, עליו להפקידו באמצעות בא כוחו, עובר לשחרורו ממעצר, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

ה.

ערבות עצמית בסך 15,000 ₪.

ו.

הפקדה כספית במזומן או בערבות בנקאית בסכום של 30,000 ₪.

ז.

ערבות שני ערבים צד ג' בסך 15,000 ש"ח כל אחד.