בש"פ 3130/03 שומי איסקוב נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מכוחה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר מואשם בעבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר, הצתה, היזק בזדון, פציעה, חבלה בכונה מחמירה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. העבירות המיוחסות לו נעברו בהיות העורר בתא מעצר בתאריכים 5 ו-6 לחודש ינואר 2003. אלה עיקרי העובדות ברקע האישומים:

העורר נעצר על ידי המשטרה בשדה התעופה בהגיעו לישראל, לאחר שבמשך כשנתיים שהה בחו"ל בעודו מבוקש בחשד לביצוע שתי עבירות רצח ונסיון לרצח. על פי עובדות האישום, במסגרת מעצרו זה, ביום 5.1.03, שהה העורר עם עצורים נוספים בתא המעצר. בעת שנכנסו אנשי משטרה לתא, הפריע להם העורר, הסית עצורים לא לצאת עם השוטרים ולא לשתף עמם פעולה. הוא הועבר לתא אחר בו שהו 3 עצירים אחרים. כאשר נכנסו שני אנשי המשטרה למסור לו כוס קפה, השליך את הכוס לעברם ולאחר מכן שלח אש בקירות ובשמיכה שהיו במקום וגרם לאש ועשן בתא. בהמשך, בשעות הבוקר המוקדמות של יום המחרת החל העורר להתנכל לעצירים שהיו עמו בתא על ידי שתקף אחד מהם במכת אגרוף וגרם לפציעתו וניפץ מנורה בתא וניסה לתקוף את אחד העצורים בשבר מזכוכית ממנה. הוא הורה לו להוריד את חגורת מכנסיו וחיבר אותה לסורג בתא. השוטרים הוציאו את אותו עצור מהתא, ואז עלה העורר על מיטת עציר אחר, הורה לו להתפשט, ולאחר מכן פקד עליו להתלבש, קרע רצועת סדין והורה לעצור לקשור אותה לסורג. הוא קרע רצועה נוספת מהסדין, גלגל אותה וכרך אותה סביב צווארו של העציר ששכב על מיטתו והחל להדקה, ורק כשהגיעו שוטרים לתא הירפה ממנו. לעציר נגרמה פציעה בצווארו עקב הנסיון לחונקו.

ראוי להוסיף כי לאחר שהעורר היה עצור כ-60 יום לצורך חקירתו בחשד לעבירות הרצח – מעצר שבמסגרתו בוצעו המעשים נשוא כתב אישום זה - מצאה המשטרה כי אין ראיות למעורבותו באותן עבירות ובקשה לשחררו ממעצרו באותם הליכים. מצב הדברים כיום הוא כי ככל הידוע, אין חקירה פורמלית תלויה ועומדת כנגד העורר בתיקי הרצח או בתיקים אחרים, וההליכים המשפטיים נגדו מתנהלים באישום שלפנינו בלבד.

3.בית המשפט המחוזי מצא כי מעשיו של העורר מצביעים על מסוכנות ממשית הנשקפת ממנו, אף שציין כי העורר היה בשעת מעשה תחת השפעת "קריז" מסמים ובמצב נפשי ופיסי ירוד ביותר. בית המשפט מצא כי מסוכנות העורר בשילוב עם עובדת הימלטותו מן הארץ בעבר עקב חשדות למעורבותו בעבירות רצח, מגבשים עילות מעצר כנגדו ושוללים אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

4.בערר, העלו באי כח העורר טענות במספר מישורים המשתלבים זה בזה ואלה אמורות, בסיכומן, להביא לשחרורו של העורר. טענה עיקרית היא כי יש להשקיף על מעשיו של העורר על פי כתב האישום על רקע מציאות שאינה כתובה בו הנוגעת בראש וראשונה למצבו הנפשי הקשה בו היה שרוי במועד הארוע. שנית – התנהגות גורמי המשטרה בבית המעצר לא מנעה ואף יצרה גירוי לעורר להמשיך ולהסלים את מעשי תוקפנותו ולהסתבך בעבירות נשוא כתב האישום. שלישית, לא נשקפת סכנת הימלטות מהעורר והראייה כי חזר משהייתו הארוכה בחו"ל והודיע על כך בטרם בואו למשטרה ובו ביום נעצר לחקירה.

על פי הטענה, העורר נמצא בעת הארועים נשוא האישום במצב נפשי ירוד ביותר עקב התמכרותו הקשה לסמים. מצב זה מסביר את התנהגותו התוקפנית אשר יש לה אף סימוכין בתיעוד מקצועי שהוגש. בנסיבות אלה, לא רק שהעורר לא זכה לטיפול רפואי-נפשי שעשוי היה לסייע בהרגעתו, אלא שבמהלך היומיים בהם ארעו מעשי העבירה, נקטה המשטרה באמצעי משמעת נוקשים כלפי העורר אשר תרמו לתוקפנותו. לאחר התפרצותו הראשונה לעבר השוטרים נכבל העורר בשרשראות בתאו במקום לבודדו בתא מעצר נפרד כדי להגן עליו ועל סביבתו. בעקבות כבילה זו, ונוכח מצבו הנפשי הקשה, ביצע את מעשי התוקפנות המתוארים בחלקו האחרון של האישום.

עוד נטען כי כתב האישום, בתארו את מעשי העורר, נקט לשון הגזמה והפרזה אשר אינה תואמת את מציאות הדברים שתאמה תיאור מתון בהרבה, ואשר אין עולה מהם מסוכנות המצדיקה מעצר. לבסוף, מציינים באי כוחו של העורר כי אין חשש אמיתי מהימלטותו נוכח העובדה שלאחר שהייתו בחו"ל, בסמוך לפני הגיעו לישראל, הודיע למשטרה על הגיעו והניח לה מיד לעוצרו. מכאן מתבקשת מסקנה כי גם עילת ההימלטות אינה מבוססת דיה לגביו.

5.בא כוח המדינה מתנגד לשחרור העורר ועומד על מסוכנותו הרבה והחשש מהימלטותו כפי שנלמד מנסיון העבר.

6.נתתי דעתי למכלול נסיבות הענין על רקע טיעוני הצדדים, ואלה מסקנותי:

יש משקל לטיעוני באי כח העורר באשר למצבו הנפשי והפיסי של העורר עובר לארוע מעשי העבירה על ידו. ישנן ראיות לכך כי העורר היה נתון במצב נפשי קשה בעת ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, ויש לכך תיעוד בתיק החקירה. לאחר ארועי העבירות הועבר העורר לבדיקה בחדר מיון פסיכיאטרי בבי"ח רמב"ם, ואף שנשלל ממצא בדבר מצב פסיכוטי חריף, הומלץ על העברתו להסתכלות במסגרת אשפוזית. הוא הועבר להסתכלות בבית חולים פסיכיאטרי אך הוחזר לאחר שבועיים לכלא בלא שניתנה חוות דעת כלשהי בעניינו. בחוות דעת פסיכיאטרית של פרופ' טיאנו מטעם העורר שהוגשה ביום 26.3.03, מתואר מצב נפשי קשה של העורר בעת הארועים. עם זאת, הסניגוריה אינה טוענת לאי מסוגלות לעמוד לדין או להעדר אחריותו בשעת מעשה, ולכן את העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום יש להעריך בהנחה שהוא כשיר לעמוד לדין והיה אחראי למעשיו מהבחינה הפלילית.

שנית, יש לתת את הדעת לטיעוני בא כוח העורר לפיהן רשויות בית המעצר לא נקטו פעולה להגנת העורר מפני עצמו ולהגנת עצירים אחרים מפניו לאחר שהתברר ממעשי ההתפרצות הראשונים כי מדובר באדם שאיבד את עשתונותיו והוא זקוק לעזרה. ראוי היה בנסיבות אלה לשקול את בידודו מעצירים אחרים כדי שלא יפגע בהם ובעצמו. בהשארתו בתא עם עצורים אחרים, תוך כבילתו בשרשראות, עשוי היה להיות גירוי להסלמת תוקפנותו שאכן לא אחרה לבוא. טענות אלה ראויות לבחינה מעמיקה על ידי הגורמים המוסמכים, ולהפקת לקחים במידת הצורך. סביר להניח כי אם יורשע העורר בעבירות המיוחסות לו עשויות טענות אלה אף להישקל במסגרת הענישה.

7.חרף כל אלה, התשובה לשאלה אם ניתן לשחרר את העורר בחלופת מעצר בהליך זה הינה בשלילה. הנחת המוצא היא כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר, ומדובר בריכוז של עבירות חמורות הן כנגד רשויות אכיפת החוק והן כנגד עצירים אחרים, עד כדי סיכון של ממש לפגיעת גוף רצינית ואף לאובדן חיים. שילוב עבירות האלימות הקשות ביחד עם פריקת כל עול של משמעת והסרת כל מגבלות התנהגות, מעלות סיכון של ממש משחרורו של העורר. חיזוק למסוכנות העורר ניתן למצוא בעובדה כי יש לחובתו עבר פלילי בעבירות אלימות חמורות, ומדובר, איפוא, בקו התנהגות עברייני הנוטל במידה רבה מטעמה של הטענה כי ארועי האישום משקפים מעשים חריגים המוסברים על רקע מצב נפשי מיוחד.

לכל אלה נוספת סכנת הימלטות העורר מאימת הדין. אין חולק כי סמוך לאחר שהועלו כנגדו חשדות במעורבות בשני מעשי רצח ונסיון רצח הוא חמק מישראל ושהה למעלה משנתיים בארץ אחרת. הוא הגיע לישראל בדרך בלתי ברורה בלא שימוש בדרכון שלו, ומיד כשהודיע על בואו נעצר על ידי המשטרה. הסיבות לחזרתו ולהודעתו למשטרה על בואו אינן ידועות לנו. עם זאת, חקירת המשטרה לא העלתה ראיות של ממש נגדו באותן עבירות שבשלן נעצר ושמא יש בכך כדי להפיץ אור על עובדת חזרתו לישראל והודעתו למשטרה מבעוד מועד על בואו? החשוב לענייננו הוא כי מדובר באדם שסכנת הימלטותו מן הדין הינה מוחשית ונתממשה הלכה למעשה בעבר הלא-רחוק.

8.נוכח האמור, יש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.