בש"פ 3435/10 מדינת ישראל נ. אריק דעדוש

בפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ט' חימוביץ), לפיה שוחרר המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

1.

כתב אישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו הפצה של חשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ- 20 מיליון ₪ וסחיטה בכוח לצורך גביית חוב, הכל במסגרת ארגון פשיעה. על פי הנטען בכתב אישום, האחים יאיר ודוד מגידיש (להלן: האחים ) עמדו בין השנים 2007 – 2009 בראש ארגון פשיעה שפעל בתחומים שונים, וביניהם גביית חובות, סחיטה באיומים, הימורים בלתי חוקיים, מתן הלוואות בריבית, הפצת חשבוניות פיקטיביות, הלבנת הון ועבירות מס. הפצת החשבוניות הפיקטיביות, כך נטען, נעשתה באמצעות האחים עצמם ובאמצעות המשיב על-ידי שימוש בחברות קש.

האחים מגידיש, יש לציין, עומדים לדין בכתב אישום נפרד כיוון שהמשיב לא אותר תקופה ארוכה, ועל כן הוגש כתב האישום נגדם בנפרד. ביני לביני אוחד הדיון בתיקם עם הדיון בתיקו של המשיב והוא קבוע ל- 16 ישיבות הוכחות בין החודשים יוני – ספטמבר 2010.

2.

בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים הוגשה במקביל להגשת כתב האישום נגדו. בית המשפט קבע כי אכן קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב עשה שימוש בחברות קש, ומסר חשבוניות אשר אינן משקפות עסקאות שבוצעו בפועל. לעומת זאת סבר בית המשפט המחוזי כי עוצמתן של הראיות הלכאוריות לקיומו של ארגון פשיעה נמוכה מאוד. צוין כי עסקי ההלוואות והחשבוניות המזויפות מופעלים על-ידי האחים תוך היעזרות באחרים, אך אלה אינם בהכרח "חיילים" בארגון. כך, ככל שהמשיב ואביו מעורבים בעסקי האחים, לעיתים מתפקד המשיב ככפוף לאחים ובמקרים אחרים הוא מנהל עסקים משלו, ייתכן שבשותפות מסוימת עם האחים. כך או כך, נמצא כי קיימת תשתית איתנה לפעילות בצוותא חדא ובשותפות בין המשיב לאחים. ביחס לאישום השני, שעניינו סחיטה בכוח, נקבע כי אין ראיות בעוצמה מספקת להוכחת אישום זה.

בית המשפט קבע כי מתקיימת עילת מעצר ונפנה לבחינת היתכנותה של חלופת מעצר. שני תסקירי מעצר הוגשו בעניינו של העותר, בהם נבחנו חלופות מעצר ומפקחים שהוצעו. בתסקירי המעצר לא הומלץ על שחרורו של העותר ממעצר לחלופות שהוצעו, נוכח הערכת שירות המבחן כי החלופה המוצעת תתקשה ליתן מענה הולם לרמת הסיכון ולתמונת המצב המורכבת בעניינו של המשיב. בית המשפט, אשר בחן את התסקירים ובפניו נחקרו חלק מהמפקחים המוצעים, ציין כי להבנתו, הערכת שירות המבחן כי החלופות שהוצעו אינן מתאימות אינה נעוצה בערבים עצמם אלא בהתרשמות שירות המבחן כי המשיב כה מתוחכם עד כי אנשים מהיישוב לא יוכלו למנוע חזרתו על ביצוע העבירות. עוד צוין כי התשתית הראייתית הלכאורית נגד המשיב היא בעבירות מרמה בלבד, בשונה מהאחים, אשר לגביהם קיימת תשתית ראייתית גם לעבירות אלימות ואיומים. בית המשפט ציין כי אמנם כדי לבצע את העבירות המיוחסות למשיב יש צורך בתחכום, במניפולטיביות ובהיכרות עם קודים עברייניים, אולם מצא כי ניתן לשחרר המשיב בתנאים מגבילים אשר יחדירו בו מוטיבציה שלא להפר התנאים. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב בתנאים המגבילים הבאים: מעצר בית מלא בבית מר שמואל סידון במושב בן-זכאי ; פיקוח על-ידי הערבים שאושרו על-ידי בית המשפט ; איזוק אלקטרוני ; ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 30,000 ₪ והפקדת עירבון כספי בסך 60,000 ₪.

3.

העוררת, שלבקשתה עיכב בית המשפט קמא את החלטתו ב- 48 שעות, סבורה כי בעניינו של המשיב מתקיימות שתי עילות מעצר בעוצמה גבוהה – מסוכנות וחשש להימלטות – ואין בחלופת המעצר כדי להשיג את מטרות המעצר. העוררת מדגישה את היקפם של מעשי המרמה המיוחסים למשיב, את התחכום והשיטתיות שאפיינו אותם ואשר מלמדים על מסוכנותו. לטענתה, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה נמוכה לקיומו של ארגון פשיעה בו פעל המשיב אינה מפחיתה ממסוכנותו הגבוהה של זה האחרון. צוין כי למשיב עבר פלילי וכי לא ניתן משקל מספיק לעמדת שירות המבחן לעניין התאמתו של המשיב לחלופת מעצר.

בהתייחס לחלופה עליה הוחלט מציינת העוררת כי לא היה מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר תחת פיקוחם של מי אשר שירות המבחן מצא כי אינם מסוגלים לפקח פיקוח ראוי על המשיב.

4.

דין הערר להתקבל. הצדדים לא טענו לתשתית הראיות הלכאורית ואף לא להתקיימותה של חלופת מעצר. כל שנותר להכריע בו אם כן עניינו בשאלת החלופה. אבהיר כבר עתה כי לא אדרש לאישום בסחיטה בכוח, לגביו נקבע כי לא מתקיימת תשתית לכאורית.

בפתח הדברים אבקש להתייחס לטיעונם של באי כוח המשיב, אשר ביקשו לצייר את המעשים המיוחסים למרשם כעבירות מס גרידא. לטעמי תיאור זה חוטא לטיב האישומים. העבירות בהן נאשם המשיב הן אכן עבירות מס, אולם מאחוריהן ניצבת לכאורה מערכת שפעלה בשיטתיות לביצוע פעולות רחבות היקף שהמרמה היא היסוד הבולט שבהן. כידוע, "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור" (בש"פ 5341/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (1998)). העבירות המיוחסות למשיב עומדות באמות מידה אלה ועל כן הניסיון להפחית מחומרתן ולהציגן כעבירות שאין עילה למעצר בעטיין אין בו ממש. עילת מעצר קיימת גם קיימת.

עוד אוסיף, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי ספק בעיני האם כאשר עסקינן באישומים שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה, שומה על המדינה להציג מערכת ראייתית לכאורית שלמה ומלאה לקיומו של ארגון פשיעה כהגדרתו בחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג – 2003. בעניין זה הזדמן לי לציין כבר כי:

"אל לנו להתעלם מהמבנה היררכי האופייני לארגוני הפשיעה, אשר בעטיו קיים לא אחת קושי בהצבת מבנה ראייתי שלם ונפרד נגד כל חבר בארגון העומד לדין. לפיכך, במקרים בהם באישומים על רקע פעילותו של ארגון פשיעה מדובר, שומה על בית המשפט – בוודאי שבשלב ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים – לבחון גם את המכלול הראייתי המתגלה מחומר החקירה בתיק אודות פעילות הארגון אליו מיוחסת פעילותו של הנאשם. עליו לבחון האם מבסס חומר הראיות מבנה ארגוני במסגרתו בוצעה פעילות עבריינית כמוגדר בחוק ואשר בתוכו, כך נראה, השתלב גם הנאשם" (בש"פ 3073/05 שורפי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.4.05)).

מכל מקום, ומבלי להידרש לראיות לגופן, גם אם בשלב זה אין התביעה מציגה מסכת ראיות מוצקה ומבוססת לקיומו של ארגון פשיעה או להיותו של המשיב "חייל" בארגון זה – שהרי רק בשלב של ראיות לכאוריות עסקינן – הרי שפעילותם הלכאורית הענפה של האחים, לצד פעילותו של המשיב והשתלבותן של השתיים זו בזו, על רקע כלל הנסיבות והראיות, יש בה כדי להוות אינדיקציה משמעותית לקיומה של פעילות עבריינית מאורגנת ושיטתית. גם ללא הכתרת פעילות זו כפעילותו של ארגון פשיעה, די בכך כדי להאיר על חומרת הפעילות העבריינית שבוצעה לכאורה בצוותא חדא ועל המסוכנות הנובעת ממבצעיה.

5.

העבירות המיוחסות לעורר מפליגות בחומרתן מבחינת היקף הכספים בו מדובר, ריבוי העבירות, משך הזמן בו בוצעו והתחכום אשר הצריכו. לחומרת המעשים נוספת התרשמות שירות המבחן מן המשיב כאדם מניפולטיבי ומתוחכם שהקודים בעולם העברייני אינם זרים לו. היבטים אלה, אשר נלקחו בחשבון על-ידי בית המשפט המחוזי, מבססים לטעמי את מסוכנותו הגבוהה של המשיב. מסוכנות זו אינה לקורבן שיש לו גוף בשר ודם. מסוכנות זו היא לאוצר המדינה ולמעשה לכלל הציבור. גם באלה אין להקל ראש, ובפרט על רקע היותו של המשיב שותף או חלק מפעילות שיטתית ומקיפה שהנזק הטמון בה לקופה הציבורית ולאמון הציבור ברשויות השלטון, רב הוא עד מאוד. על טעמים אלה, המבססים את מסוכנות המשיב, יש להוסיף את הקושי ליתן בו אמון נוכח העובדה שלא התייצב לחקירה משך כארבעה חודשים על אף שידוע היה לו כי הוא דרוש לחקירה, וכן נוכח מסך הערפל שאפף את ענייניו כאשר נשאל עליהם. אזכיר עוד כי אין זה מפגשו הראשון של המשיב עם אולמות בית המשפט ובתי המעצר, כבעל עבר פלילי, הגם שלא מהעת האחרונה..

אל מול נתונים אלה יש לבחון את ההחלטה לשחרור המשיב ממעצר בתנאים מגבילים ותחת פיקוח. שירות המבחן בחן חלופות מעצר ומפקחים שונים שהוצעו. תסקירי שירות המבחן מפורטים ומבארים את הערכת שירות המבחן ביחס לכל מפקח. עיון בתסקירים מוביל לטעמי למסקנה – בשונה מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא – כי לא רק מאפייניו האישיים של המשיב הובילו את שירות המבחן להמלצתו, אלא התרשמותו מהמפקחים שהוצעו. שירות המבחן מצא כי חלקם של המפקחים לא יהוו גורם סמכותי וממתן עבור המשיב, חלקם התקשו בהבנת מורכבות התנהלותו של המשיב והבעייתיות שבה או שלא גילו תובנה לגבי דרישות הפיקוח ומורכבותו. משכך סבר שירות המבחן כי גם אם חלקם של המפקחים המוצעים נכונים להיערך לפיקוח במישור הטכני, אין הם יכולים להוות גורם מפקח עבורו שיפחת מרמת הסיכון הנשקפת ממנו וימנע התנהלות בעייתית מצד המשיב, לרבות מעורבות בהליכי המשפט. אם כן, בין אם בשל תחכומו ועורמתו של המשיב, בין אם בשל קושי שראה במפקחים עצמם, שירות המבחן לא מצא כי המפקחים המוצעים יכולים לשמש בתפקיד זה באופן שיאיין את מסוכנות המשיב.

כשזוהי ההתרשמות הברורה מן המפקחים ומיכולותיהם, מתקשה אני לקבל כי התנאים שנקבעו יש בהם כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב, להבטיח את עמידתו בתנאים ולאפשר מתן אמון בו שיעשה כן. אמנם, כפי שציינו באי כוח המשיב, בית המשפט אינו "חותמת גומי" להמלצות שירות המבחן. ואולם, נפסק כבר כי נדרשים טעמים נכבדים על-מנת לסטות מהמלצות שליליות בתסקיר (בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד (לא פורסמה, 2.5.10)). טעמים שכאלו לא נמצאו לי. בתנאים שנקבעו אין כל גורם שנקבע כמפקח עיקרי ואף לא נקבע, כפי שמציינת בצדק המדינה, כי המפקחים מחויבים בפיקוח על המשיב משך כל שעות היממה. ואולם, גם לו היה נעשה כך, איני סבורה כי יש בפיקוח המוצע כדי לאפשר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

הערר מתקבל אפוא. המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ב- פח 1129/09.